אסרטיביות

שלום כבוד הרב, יש לי שוב שאלה בעיניין אסרטיביות, אולי 2 בעצם. אני מתנצלת שלפעמים אני שואלת שאלות לא חכמות במיוחד, אבל ישנם דברים באמת פשוטים שאני לא יודעת מה לעשות, ואני רוצה בסך הכל למלא את רצון הקב"ה (גדלתי כבת יחידה והמצב בבית לא היה טוב). ובכן, ככה: 1) באחת ההרצאות של כבוד הרב פנגר, נאמר פעם שאדם שסובל מרחמנות יתר, צריך לתרגל את מידת האכזריות לזמן מה, ואז יגיע לנקודת האיזון. אם אני סבורה שאני רחמנית מדי, האם זה אומר שעליי לנסות לתרגל את מידת האכזריות אם כן, איך לעשות זאת בלי לעבור עבירה אם לא, איך אני יכולה לדעת מה הדבר הנכון לעשותמתי להגיד לא ואיך מתי להשתדל למען האחר נגד רצוני, ומתי לכבד את רצוני 2) מיקרה שמייסר אותי. השכנים שלי מתאכזרים אליי באמצעות הכלב שלהם. יש לי 3 כלבים (ועוד אחד שמחפש בית). 3 בתוך הבית ואני מוציאה אותם רק עם רצועה, כי יש אנשים שמפחדים מכלבים. מאז שהשכנים החליטו להשאיר את הכלב בחוץ היחסים שלנו הדרדרו מאוד, מפני שאני תלויה בהם כדי להוציא את הכלב שלי, (הכלב שלהם תקף את אחד מהכבלים שלי כמה פעמים). לעיתים אני מוציאה את הכלב 2 דקות רק כדי שלא יברח לו בבית, אבל לא יכולה לעשות לו טיול נורמלי, כי מאוחר בלילה ואני לא רוצה להעיר אותם שישמרו עליי, אני גם מפחדת כי אם נותקף, החבל של הכלב עלול להסתבך לי בין הרגליים (כך קרה פעם) וזה מסוכן לי. ובכן, אני די כועסת על כך, פעמים רבות ביקשתי התחשבות, אך זה לא קורה, היות ואני מנסה לעבוד על מידת הכעס, אני נמנעת מלהתלונן כשאני עצבנית, כדי לא לכעוס.(יש לציין כי הם לא אנשים רעים, פשוט לא מתחשבים) (סליחה מכתב ארוך) ובכן, היום בלילה היה להם בריתה, והם הזמינו אותי. הסברתי להם כי אני לומדת ואוכל להגיע רק אחרי 9 וחצי בלילה (האירוע התחיל ב 7). הם אמרו שלא נורא. אחרי שסיימתי ללמוד, התלבטתי אם ללכת כאשר ממילא אני כועסת עליהם, ולשבת שם עם רגשי טינה, או לא ללכת כלל. חברה יעצה לי לא ללכת כלל, השכנים אמרו לי לבוא כדי לעשות כבוד. אמא אמרה לי לא ללכת כי כבר עלו לי מספיק על הראש. בסוף לא הלכתי ואני מלאת רגשי אשמה, אך אם הייתי הולכת הייתי מרגישה גם כן רע. (מובן שאתן להם מתנה מחר, זה לא קשור). האם יש נוסחה לעשות את ההחלטה הנכונה האם זה נכון שכל לילה לפני השינה אני צריכה למחול לכל מי שפגע בי, גם אם לא מתוך הלב, לפחות בפה בקיצור, אני יודעת שאין מצווה להיות פרייר, אבל גם אסור לכעוס, ואסור לצער אנשים, אבל חובה גם לדון את עצמי לכף זכות... אני מבולבלת כבוד הרב, בבקשה תעזור לי. האם פעלתי נכון או לא נכון ואיך לפעול בעתיד תודה רבה רבה כבוד הרב