שאלה אישית - וגם תשובה אישית

שלום וברכה

סבא שלי שיחיה לאורך ימים ושנים, המתקרב לגיל תשעים נמצא אף הוא במצב בערך כזה, וזה מצער ומתסכל את בני המשפחה. בהחלט. אני מתבונן על זה מזוית ראיה, שבעצם למזדקן עצמו לא חסר כלום, אני מתבונן בסבי ורואה אותו חי בכל רגע נתון `רק את העכשיו`, אין לו זכרונות ישנים, והוא לא מכיר את סובביו, כשהולכים לתפילה או לימוד הוא חי כל כולו רק `את הרגע`, אין שום תסביכים מן העבר, פשוט אדם נטול דאגות, כמובן שזה לא מצב אידיאלי לאדם, וכפי שכתבתי הקרובים הם אלו שמתסוכלים מאוד מהמצב הזה, אבל לגבי עצמו נראה לי שהוא באמת אדם מאושר, אף שלפני התפילה הוא צריך לברר אם מתפללים היום תפילת שבת או של חול. [אנחנו זכינו לראות בכך חסד ה`, בכך, שדודתי נפטרה לפני כחודש ממחלה קשה, ולולי חוסר הזכרון של סבי איננו יודעים אם הוא היה מחזיק מהבשורה המרה הזאת].

וכבר אמרו על כך צדיקים, לגבי אדם הסובל בסוף ימי חייו, שמלאכי מעלה היו מוכנים לוותר על כל מה שהם משיגים למעלה בהשגתם את הקב"ה, ומתענגים שם בתענוגים העליונים שאין לשער ואין לתאר, ומכל מקום היו מוכנים לוותר על `הכל` בכדי לרדת לעולם הזה ולחיות חיים מההתחלה ועד הסוף על כל הבעיות וההתמודדיות שישנם בחיים גשמיים, בכדי לזכות ולהניח תפילין אפי` פעם אחת ויחידה, ולעשות בכך את רצונו של הקב"ה, זה משתלם ועוד איך.

כמובן שהשגה כזאת יש למאכי מעלה שיודעים את מה שנעשה מכח הנחת התפילין אבל זה אמיתי גם מהצד הפשוט שלנו. וכך גם לגבי נשים, כדאי לרדת לעולם הזה, ולחיות את כל החיים, בכדי לקיים מצוה אחת, כהפרשת חלה, הדלקת נרות שבת, אכילת מצה, וכו`.

בהצלחה - מנשה ישראל