יומו של הקב"ה אלף שנים

שלום וברכה

אכן אין הקב"ה נתון תחת הזמן ומה שאמרו יומו של הקב"ה אלף שנים פירושו כמו שכתב בספר השל"ה הקדוש וכבר אמרו רז"ל יומו של הקב"ה אלף שנים (סנהדרין צז, א), וכוונתם כי הימים אשר היו בתחילת היצירה שברא הש"י שבעת ימי בראשית, רומזים לו` אלפים שנה, וחד חרוב הרומז לעולם שכולו שבת, הרי שכל יום מהימים האלה רמז לאלף שנה, כמו שהאריך בזה הרמב"ן בפרשת בראשית עיין שם.

וכן כתב בספר פתחי שערים נתיב סדר הפרצופים - פתח ז בו` ימי בראשית, הוכן מה שיהיה בכל ו` אלף שנים, שכל יום מו` ימי בראשית הוכן בו מה שיהיה בכל אלף שנים. וכן שבת בראשית הוכן בו סוד המנוחה והעונג והקדושה מה שיהי באלף השביעי. ועל זה נאמר, מה שהיה הוא מה שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש: ובביאור נרחב בספר תורת המנחה לרבי יעקב סקילי - דרשה לא וכתב הרמב"ן ז"ל (בראשית ב ג) כי ששת ימי בראשית כל ימות העולם רמוזים בהם, כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה, שכן אמרו (ב"ר יט יד) יומו של הקב"ה אלף שנים שנא` (תהלים צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו`.

והנה בשני הימים הראשונים היה כל העולם מים ולא נשלם בהם דבר, והם רמז לשני אלפים שלא היה בהם קורא בשם ה`, וכן אמרו (ע"ז ט.) שני אלפים תוהו. אבל היתה הבריאה ביום הראשון האור, כנגד האלף של ימי אדם שהוא אורו של עולם מכיר את בוראו, ואולי לא עבד אנוש ע"ז עד שמת אדם הראשון.

בשני יהי רקיע ויהי מבדיל, שבו היו מובדלים נח ובניו הצדיקים מן הרשעים שנידונו במים: בשלישי נראית היבשה והצמיחה ועשתה פירות, הוא האלף השלישי שהתחיל בהיות אברהם בן מ"ח שנה, ואז הוחל לקרוא בשם ה` וצמח צמח צדיק, כי משך רבים לדעת את ה` כמו שדרשו ואת הנפש אשר עשו בחרן. וצוה את בניו ואת ביתו אחריו שישמרו דרך ה` לעשות צדקה ומשפט. ועלה הענין עד שקבל זרעו את התורה בסיני ונבנה הבית ביום ההוא, אז נתקיימו כל המצוות שהם פירות העולם.

ודע כי מעת שיהיה בין השמשות יחשב כיום מחר ועל כן יתחיל ענין כל יום קודם לו מעט, כאשר נולד אברהם באלף השני וכן תמצא בכל יום ויום: והיום הרביעי נבראו בו שני המאורות הגדול והקטן והכוכבים, יומו כאלף הרביעי, הוא החל כאשר נבנה הבית הראשון ע"ב שנה עד אחרי הבית השני קע"ב שנה. והנה ביום הזה לכל בני ישראל היה אור במושבותם כי מלא כבוד ה` את בית ה`, והיה אור ישראל לאש על גבי המזבח רבוץ שם כארי (יומא כא ע"ב) אוכל הקרבנות.

ואחרי כן הקטין אורם וגלו כאשר יעדר במולד הלבנה, וזרחה להם כל ימי בית שני, והאש היה על גבי המזבח רבוץ ככלב (יומא שם), ושקעו שני המאורות בערב היום וחרב הבית: ביום החמישי שרצו המים נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, רמז לאלף החמישי המתחיל מקע"ב אחרי חרבן הבית, כי בו משלו האומות ויעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלה בחכה הועלה יגורהו בחרמו ויאספו במכמרתו (חבקוק א יד), ואין דורש את ה`: ביום הששי בבקר, תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה והיתה בריאתם קודם זרוח השמש כענין שנא` (תהלים קד) תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון, ואז נברא האדם בצלם אלקים והוא זמן ממשלתו שנא` (שם) יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, והוא האלף השישי. כי בתחלתו משלו בו החיות הם המלכיות אשר לא ידעו את ה`.

ואחר עשירתו כשיעור הנץ החמה ליום יבא הגואל שכתוב בו (תהלים פט לז) וכסאו כשמש נגדי, והוא בן דוד הנעשה בצלם אלקים דכת` (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטא וקדמוהי הקרבוהי, וליה יהיב שולטן ויקר ומלכו. היום השביעי שבת, רמז לעולם הבא שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים: נשמה יתירה בשבת, ושכר עונג שבת: וכנגד יום השביעי יהיו הנשמות מתעדנות ונהנות מהאור המתוק שממנו מתעדנות הנשמות, וזהו מאמרם ז"ל (ביצה טז.) נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם בערב שבת מפני שהוא כדוגמת העולם הבא, ואמרו עוד שבת אחד מששים בגן עדן, שביום השבת נתוספת באדם בתולדה יתרון כח, ובנשמה יתרון שכל:

בברכה - בנימין שמואלי