איך מנחמים אשה שבעלה ובנה נפטרו?

  • כ"ה אדר א' התשע"ד
אא

שאלה

קרובת משפחה שאיבדה את בעלה בהיותו בן 40 והיום יום ההזכרה שלו נותרה עם ארבעה ילדים לפני כשבוע ויומיים נפטר בנה הבכור בהיותו בן 32 הותיר שני בנים קטנים בן בן3 ןבו בן 7 חודשים יומים לאחר שקמו מהשבעה ביתה בת ה-28 לקתה באירוע מוחי והיא כרגע במצב קשה איך ניתן לנחם אישה כזו איך אפשר לעזור חוץ מתפילות

תשובה

מתוך האתר בעל הנחמות כאשר הורסים שדה, מרסקים את רגביו, ושיטפון הופך אותו לבוצי, הנחמה המלאה והשלמה של בעל השדה היא רק כאשר יראה כיצד כל הפעולות הללו הן שורש הצמיחה המופלאה שהשדה הניב לו. דומה לכך היא ראיית הבגד הנהדר היוצא מיד החייט לאחר שקודם לכן חתך וגזר לקרעים את יריעת הבד השלמה המקורית. נחמה אמיתית מולידה מן העבר הווה זוהר, והופכת את האסון למקור אושר והצלחה.

04062007 הרב יוחנן דוד סלומון \ עת לחשוב גיליון 88 המושג `נחמה` מתפרש במילון כדברים המקלים את הצרה, מפיגים צער או אבל, ומעודדים לישועה ולבשורה טובה בעתיד. גם הפניית תשומת הלב לאנשים סובלים, אחים לאותה צרה, אף היא יש בה רק נחמה פורתא. בהעדר נחמה של ממש, משמשות נחמות חלקיות ופסיכולוגיות את רוב המנחמים.

נרחיב את הבנתנו במושג נחמה כשנעיין בדברי המנחמים את רבן יוחנן בן זכאי היושב באבלות על בנו ובדברי תגובותיו לנחמותיהם, כמסופר באבות דרבי נתן פרק ארבעה שער. והרי הקטע בדילוגים קלים: כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס תלמידו רבי אליעזר וישב לפניו ואמר לו: רבי, רצונך שאומר דבר אחד לפניך אמר לו: אמור. אמר לו: אדם הראשון היה לו בן ומת וקיבל עליו תנחומין, אף אתה קבל תנחומין.

אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של אדם הראשון! נכנס רבי יהושע (ובקש רשות מרבו לומר דבר תנחומין). אמר: איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד, וקבל עליהם תנחומין. אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של איוב! נכנס רבי יוסי (ישב ובקש רשות לנחם).

אמר: אהרן היו לו שני בנים גדולים (בדרגתם הרוחנית), ומתו שניהם ביום אחד וקבל עליהם תנחומין, ואף אתה קבל תנחומין. אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של אהרן! נכנס רבי שמעון (ובקש רשות לנחם). אמר: דוד המלך היה לו בן ומת וקיבל עליו תנחומים, ואף אתה רבי, קבל תנחומין. אמר לו: לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך. נכנס רבי אלעזר בן ערך (זוהי נוסחת הגר"א.

הוא היה הגדול בחמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי), ישב לפניו ואמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שהפקיד אצלו המלך פיקדון. בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר, אוי לי, אימתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום. אף אתה רבי, היה לך בן, קרא תורה נביאים וכתובים, משנה, הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא, ויש לך לקבל תנחומין כשהחזרת פיקדונך שלם. אמר לו:

רבי אלעזר בני, ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמין! עד כאן סיפור המנחמים באבות דרבי נתן. ארבעת המנחמים הראשונים הזכירו אבלים שונים, אחים לצרה, בסדר עולה של מספר הנפטרים, של חשיבותם וייחודם הרגשי והלאומי, והאבלים התנחמו בהיוולד להם לאחר מיכן צאצאים אחרים תחתיהם, או שנמנעו מביטוי אבלותם משיקולים אישיים שלא נכתבו במפורש (אצל אהרן).

הזכרת אבלים אלה לא ניחמה את רבן יוחנן בן זכאי. ונשאלת השאלה: מה היה בה בנחמתו של תלמידו הגדול רבי אלעזר בן ערך שבה התנחם רבן יוחנן בן זכאי באמרו: בני, ניחמתני! אכן, שונה הייתה נחמה זו מנחמותיהם של קודמיו. רבי אלעזר בן ערך לא הצביע על בנים שיוולדו לו בעתיד וינחמוהו על אבידתו, כי זו אינה נחמה. כזה הוא שת שנולד לאדם וחוה תחת הבל שקין הרגו. וכן הבן שלמה שנולד לדוד ובת שבע במקום בנם הראשון שנפטר.

גם איוב שה` שב את שבותו והוסיף את כל אשר לו למשנה, וברך את אחריתו מראשיתו בבנים, בנות, וברכוש, ככתוב בסוף ספר איוב, גם אלה לא מחקו מן המציאות את האסון הנורא. האירועים שהזכירו המנחמים הראשונים כגורמים לנחמה, היו רק פיצוי בעתיד על אסון העבר של כאב וייסורים, בעוד נחמה אמיתית היא ראייה מחודשת של האסון שבעבר והצגתו בצורה חיובית כאירוע של ישועה והצלה.

הנחמה היא בכך שהמצטער על האסון נוכח לראות בראייה של עכשיו שלא היה כאן אסון כלל, אלא הצלה והצלחה, ישועה ונחמה. כדי להמחיש אפשרות של ראייה חדשה כזאת, נביא מספר דוגמאות. סוחר היה בדרכו לנמל כדי לעלות על ספינה למסע מסחרי גדול וחשוב. לאסונו דרך על קוץ שנתקע ברגלו, ועקב כך נאלץ לוותר על הנסיעה. צערו הגדול על הפסד הנסיעה ורווחיה נמשך זמן רב, עד שהגיעה אליו השמועה כי הספינה טבעה בים וכל נוסעיה אבדו.

עכשיו הוא מבין שפציעתו לא הייתה אסון, אלא אירוע נפלא להצלת חייו. כאשר הורסים שדה, מרסקים את רגביו, ושיטפון הופך אותו לבוצי, הנחמה המלאה והשלמה של בעל השדה היא רק כאשר יראה כיצד כל הפעולות הללו הן שורש הצמיחה המופלאה שהשדה הניב לו. דומה לכך היא ראיית הבגד הנהדר היוצא מיד החייט לאחר שקודם לכן חתך וגזר לקרעים את יריעת הבד השלמה המקורית.

נחמה אמיתית מולידה מן העבר הווה זוהר, והופכת את האסון למקור אושר והצלחה. את הסיפור הבא נהג לספר רב חשוב מגדולי העסקנים של היהדות בארה"ב. ילד קטן חלה מאוד. אימו הענייה הצליחה בקושי רב להביא רופא למיטת בנה החולה, והוא רשם לה תרופה יקרה, ואמר לה שזו האפשרות היחידה שאולי תציל את בנה.

האישה אספה את כל הכסף שיכלה להשיג והלכה לבית המרקחת עם המרשם ביד. בתחנונים מרובים הצליחה לשכנע את הרוקח להכין לה את התרופה היקרה תמורת סכום הכסף שהביאה. בדרכה הביתה עם בקבוק התרופה היקרה התנגשה בעובר אורח לא זהיר, או שמא היה זה שיכור, והבקבוק נשמט מידה ארצה ונשבר.

אסונה היה נורא, כי בלי כסף לא היה שום סיכוי שתקבל תרופה שניה בבית המרקחת. אך להצלת חיי בנה, אזרה עוז, אספה את שברי הבקבוק וצעדה שוב אל בית המרקחת. הפעם היה במעבדה הרוקח הראשי. היא סיפרה את סיפורה מלווה בבקשת רחמים. הרוקח בחן את השברים ופניו חוורו, הוא הבחין מיד שסגנו שהכין את התרופה טעה במינון, ומתן התרופה לילד החולה היה מחיש את מותו. הוא לא דרש שום תשלום, הכין מיד את התרופה לפי המרשם ומסר אותו לאישה. כך ניצל הילד ונרפא ממחלתו.

"הילד הזה הייתי אני", היה מסיים הרב את סיפורו, "וכך, האסון של שבירת בקבוק התרופה היקרה התברר כישועה שהצילה את חיי." נחמה אמיתית אינה פיצוי ולא שילומים. היא פוקחת עיניים לראות עכשיו את האסון שקרה בעבר בפנים חדשות, אמיתיות, כי לא אסון היה זה, אלא ישועה והצלה, ואפילו הצלה כפולה.

מעין זו הייתה נחמתו של רבי אלעזר בן ערך. הוא הגביה את המסך מעל אירוע פטירת הבן של רבו, והנה, במבט רוחני גבוה יותר, נגלתה מסכת חיים מופלאה של טיפול מושלם בפיקדון של מלך מלכי המלכים אדון כל הנשמות, והשבת הפיקדון הטהור למקורו בשלמות הגבוהה ביותר האפשרית. השלמות הזאת היא נחלתו לנצח של הבן היקר ושל נשמתו החוזרת למקורה, וגם של אביו שמילא באופן הנעלה ביותר את תפקידו כהורה נאמן שהוטל עליו מלמעלה, אשריו ואשרי חלקו. אנו נזכרים ביעקב אבינו השקוע באבלו על בן הזקונים שלו אשר אהב מכל בניו, והנה טרוף טורף.

כל בניו ובנותיו קמו לנחמו, אך הוא מאן להתנחם. בוודאי ניסו לנחמו בהזכרת אחד עשר בניו המופלאים, אבל את יעקב אבינו אי אפשר לנחם ב"סוכריות" שלא ממין הענין. עם כל מעלותיהם, הם אינם נחמה מאסון העבר. רק כאשר נוכח כי בנו יוסף לא אבד, חלילה, אלא הופקד על ידי ההשגחה העליונה לשום שארית בארץ לבית אביו ולהחיותם לפליטה גדולה, וגם הוא עצמו התעלה רוחנית לדרגת "יוסף הצדיק" בתוך זוהמת מצרים, והפך להיות שותף לאבות האומה כנאמר בתהלים (עז): "עמך בני יעקב ויוסף סלה", ובניו נמנים בישראל כשבטים נפרדים כמו שאמר יעקב: שני בניך, כראובן ושמעון יהיו לי, רק אז התנחם נחמה אמיתית ומהותית. זאת לא "סוכריה" שלאחר מכה.

הקב"ה הראה כאן שליטה מוחלטת על העבר, והפך את האסון של העבר, את היעלמותו של יוסף, לישועה והצלה המנחמת את האבל והסובל. נחמה כזאת נתונה אך ורק בידיו של בעל הנחמות שהוא בורא הזמן ואדונו המוחלט, והעבר, כמו ההווה והעתיד, נתונים בידיו כחומר ביד היוצר. כל המאמינים יודעים ומודים כי ה` הוא כל יכול.

אבל, לפי הבנתם המוגבלת, דבר שקרה בעבר הרי כבר התרחש, ואיך אפשר שיכולת כלשהו תשנה אותו למשהו אחר לאחר שכבר קרה. אבל האמת היא ששליטתו של ה` בורא הכל על העתים והזמנים, מגעת גם על העבר כמו על ההווה והעתיד. גדלותו של רבי אלעזר בן ערך היא בכך, שהגביה מחשבה והעמיק בדרכי ה` וחשף את שליטתו של הקב"ה השולט על הזמן. יכול הבורא, כאשר רצונו בכך, לפעול על העבר ולהציג אותו כהצלה והצלחה אמיתית, כשם שביכולתו לעשות חדשות ולפעול ישועות בהווה ובעתיד.

זהו פן גבוה ועמוק בגדלותו של ה` וביכולתו הבלתי מוגבלת. פקיחת עיניו של אדם לראות את העבר ראיה אחרת, אמיתית, עמוקה יותר ושונה, הריהי כבריאה מחדש של אירוע העבר, כשם שפקיחת עיניה של הגר לראות באר מים בקרבתה שוות ערך לבריאתה של הבאר. כאשר הציג רבי אלעזר בן ערך לפני רבו ראיה חדשה של אסון העבר, ההופכת את העבר למסכת חיים מאושרת, הן לנפטר והן לאביו שהביאו לכך, בכך זכה לנחמו נחמה אמיתית, וגם להיקרא על ידו בתואר רבי, נוסף לתואר החיבה, בני.

ביום שבת קודש, בברכת המזון של שלש הסעודות בהן עינגנו את השבת, ומתוך קירבה מיוחדת אל הקב"ה, אנו מבקשים בתוספת השבתית של תפילת רצה והחליצנו: הראנו ה` אלוקינו בנחמת ציון עירך ובבניין ירושלים עיר קדשך, כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות.

כאן לפנינו בקשה מיוחדת. אין כאן הניסוח של "ובנה ירושלים עיר הקודש", או "יבנה המקדש" וכדומה, אלא "הראנו בנחמת ציון ובנין ירושלים". אנחנו יודעים עכשיו מה משמעותה של נחמה, בפרט כשהיא באה מאת הכל יכול שהוא בעל הנחמות. זוהי חזרה אל העבר כשהוא בנוי ושלם ועומד על תילו. אכן, רק הקב"ה יכול לנחם אותנו ולשנות את העבר עד למצב של נחמה בה נמחק החורבן והאסון כלא היה כלל. אין אנו מסוגלים לדמיין מצב כזה.

שינוי העבר הוא מעבר לכל יכולת החשיבה שלנו. רק הקב"ה יכול לעשות זאת. ואכן, הקב"ה מודיע לנו בפי נביאו ישעיה: אנכי אנכי הוא מנחמכם, שפירושו הוא: רק אנכי יכול לנחם, ואמנם אני אנחמכם. תפילתנו ב"רצה והחליצנו" היא יותר מבקשה מהקב"ה שיבנה את בית המקדש, אלא שיפעל כמנחם המשנה את העבר ומוחק את אסון החורבן מאירועי הזמנים ומחזיר את ההיסטוריה לאחור.

את זה יכול לעשות רק הקב"ה שהוא בעל הנחמות. השליטה על העבר אשר רק היא מאפשרת נחמה, נתונה היא בידיו של ה` אלוקינו בעל הנחמות. ההארה של מושג הנחמה הנמצא בלעדית בידיו של מחליף הזמנים בעל הנחמות תאפשר לנו אולי מקצת הבנה בקטע מתוך תפילת הקדיש אותה אנו שומעים ואומרים כמה וכמה פעמים במהלך כל תפילה מתפילותינו, ומאשרים עם הציבור בעניית "אמן" כל משפט ופיסקה ממנה.

בתפילת ה"קדיש" אנו מבקשים מה`, וגם מביעים את שאיפתנו וגעגועינו, ששמו הגדול יגדל ויתקדש בעולם כמו שהבטיח לעתיד בפי הנביא יחזקאל: "והתגדלתי והתקדשתי לעיני הגויים".

יודעים אנו שהשגתנו את גדולתו וקדושתו דלה היא ומצומצמת ביותר, וגילוי כבודו שאנו מבקשים בתפילה זו גבוה לאין ערוך יותר מכל השגותינו. על כן אנו מבקשים בהמשך הקדיש שיתגדל ויתקדש, ויתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל, כל אלה הם ביטויים בסדר עולה של דרגות עליונות ששכלנו בהבנתו המוגבלת אינו מסוגל להקיף, ואנו מבטאים את בקשתנו באמצעות הביטויים הללו. וממשיכים אנו לבקש שגילויו בעתיד של שמו יתברך יהיה "לעילא ולעילא", הרבה יותר מעל כל הברכות שבני אדם מסוגלים לברך, ואף הרבה מעל כל השירות שבני אדם מסוגלים לשיר לכבודו, ואף יותר מכל התשבחות שברואיו משבחים אותו. גם אלה הן מדרגות עולות ברוממות שמו הגדול בפי בריותיו- ברכתא, שירתא, תושבחתא. אלה הן דרגות הגילוי של הקב"ה בעולם שאנו מבקשים מאלוקינו שיתגלה עלינו בהן לעינינו.

וכאן הגענו לשבח האחרון, הגדול ביותר, הנאמר בפי הבריות בעולם מבלי שנבין את עומק מהותו: ונחמתא! זהו הקצה העליון, הפיסגה הגבוהה ביותר, של דרגות שבח ורוממות הנאמרות בעולם בפינו מבלי להבין את מלוא מהותן ומשמעותן. אבל אנו מבינים עכשיו מקצת מן המקצת מה אנו מבקשים מהקב"ה, שיתגלה עלינו למעשה בתוארו הגדול, המופלא והבלתי מושג, של היותו "בעל הנחמות" השולט על הזמן ועל העבר. כאשר אנו מבקשים בקשה מעין זו שב"רצה והחליצנו", שה` אלוקים יראנו בנחמת ציון עירו, ואז עם ישראל יראה במו עיניו ויחוש בכל הוויתו את הנחמה המופלאה של נחמת ציון ובנין ירושלים שהיא הגילוי הגדול ביותר של שמו וכבודו עלינו בתפילת הקדיש היומיומית שלנו.

זוהי העליונה בדרגות של גילוי כבוד ה` שאנו מבקשים ומתפללים עליה בתפילת הקדיש, אף שאיננו מבינים אותה. זוהי הנחמתא דאמירן בעלמא. כמה תודה חבים אנו לרבי אלעזר בן ערך, גדול תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, שפתח לנו צוהר קטן להבנת פרט אחד מגדולתו של יוצרנו, וכמה חבים אנו לרבן יוחנן בן זכאי שהצביע על הגילוי הנפלא של תלמידו באומרו "ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמים". האם לא התכוון במילים אלה ל"נחמתא דאמירן בעלמא", שאנשים, כמונו, מבקשים את נחמת ציון מבלי להבין את עומק מהותה של נחמת ה` * *


להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il
תגיות:

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה