מחפשים רב כהשקפתינו

שלום וברכה

ראשית כל, אני באמת התרגשתי לקרוא את השורות הללו, השתלשלות ההתקרבות שלכם לבורא עולם, דמעות התרגשות עומדות בעיני כשאני משיב לך את תשובתי. צר לי להודיע כי הוטעיתם בשיקולים הנכונים בהתנהגות על פי היהדות, הקביעה שהבעל ילמד והאשה תעבוד איננה השקפה תורנית כלל וכלל!!!. אף אחד לא יוכל להתווכח, שההשקפה הנכונה כפי העולה מכל הספרים הקדושים היא בדיוק ההיפך.

מכיון שיתכן והדברים יהיו חדשים אצלך ואצל בעלך, ממה שמעת לפני כן מרבנים אחרים, לכן אצטט בזה איזה ציטטות שתראו כי מה שאני כותב אמיתי וקיים על פי התורה. מפשטות דברי התורה מבואר כי הבעל הוא זה שעליו מוטלת החובה להתעסק בפרנסה, [אף שיכול הוא לחייב את אשתו שתעסוק בעבודה ביתית קלה כמו טויה ואריגה, וכמבואר במסכת כתובות], ומה צריך יותר מלשון הכתובה הנקראת במעמד רבים בשעת החופה, שם כתוב בפירוש "שהחתן מתחייב `לעבוד` ולכבד, לזון ולפרנס את הכלה כהלכות אנשים יהודים, ה`עובדים` ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם באמת", וכך הוא הנוסח שניסחו חז"ל:

"איך שהבחור ... בן מוה"ר ... אמר לה להדא בתולתא ... בת מוה"ר ...: "הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא....". ו

יצויין דבר נוסף שלמדתי לאחרונה מתורתו של הגה"ק רבי אברהם ווארמאהן מבוטשאטש זצוק"ל בספרו אשל אברהם (סי` תקעג), שהוא נותן טעם לשבח בענין מחילת כל העוונות שמוחלין לחתן ביום כניסתו לחופה, וזה לשונו:

"הנושא אשה מכפרים לו, נראה שהוא מצד עשייתו מצוה זו שהיא לשבת יצרה ליישוב העולם, לקומם מוסדי דור ודור, ונפש ישראל כעולם מלא, ומה גם בדורות של נפשות, וכמו שבחסד ואמת יכופר עוון (משלי טז ו), אם כן בחסד עולם יבנה, ויש לומר הטעם, משום שמקבל על עצמו הטורח של ריחיים בצווארו לפרנס אשה ובנים, שהוא גם כן בבחינת חסד לפרנס לשאין להם מעצמם כלום, והוי זה גם כן בבחינת חסד ואמת שיש בזה צד חסד של אמת, שגדול טיפול גידול הבנים בטורח מכל מה שמצפה לתשלום גמול..., עכ"ל.

בעל הקובע עיתים לתורה, ובמשך היום עובד לפרנסתו, לפרנס אשה ובנים, זהו `בית של תורה` במלוא מובן המילה, ואין בכך אף פסיעה אחת מהעיקרון המקודש הזה.

חל איזה טשטוש בדברים בזמן האחרון, אולם את האמת אי אפשר להכחיש, רוב התנאים והאמוראים שלחו את ידם לעסוק בפרנסת ביתם, ואין בכך פגם כל שהוא, אדרבה, חכמים ז"ל החשיבו את הענין ואמרו כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה. יש תחת ידי רשימה ממאות תנאים, כל אחד בדיוק מה היה עיסוקו לפרנסה, ידוע ומפורסם בתלמוד ובספרות חז"ל שגם גדולי החכמים היו בעלי אומנות, כמו שאמרו על רבי יהושע שהיה פחמי, והלל, שהיה מזרע דוד, היה משתכר בזוז אחד להביא מן היער חבילת עצים, ורב כהנא היה מוכר סלים לנשים מחמת עוניו, כמבואר במסכת קידושין (מ א), ויש תחת ידי רשימה ממאות תנאים, כל אחד בדיוק מה היה עיסוקו לפרנסה, לפי היוצא ממה שנאמר עליהם בתלמוד ובמדרשים, וזה ממש מדהים.

וגם על פי חכמת הקבלה הוא כך, עד שאלו המהפכים את הסדר וקובעים כי האשה הוא המפרנסת, מהפכים בזה סדרים עליונים, ואעתיק כאן מלשונו של הגה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא זי"ע בספר מאמרי אדמו"ר הזקן (תקסג) וז"ל: "בשעת חתונתם נעשה זיווגם למעלה בדו"נ [דכר ונוקבא] העליונה, והוכן להם משם שורש ומקור לכדי פרנסתם בכל ימי חייהם שיחיו אחר חתונתם, אם בעשירות או..., וזהו שאומר החתן `אנא אפלח ואיקור ואיזון`, ולכאו` יפלא, מאין הוא מובטח דבוודאי יפרנסנה וכו`, אך הענין הוא שעכשיו בשעת החופה הוא מקבל מעלמא דדכורא ובידו להשפיע לנוקבא, ולכך אומר אנא אפלח ואיזון בוודאי, שכבר הכנתי כדי פרנסתי לכל ימי חיינו", עכ"ל.

ובספר התניא (אגרת הקודש - פרק ט) ביאר את העניין הנשגב שבהתעסקות הבעל בעניני פרנסה, ואת ההבדל התהומי שיש בין הפרנסה שהגוי מביא הביתה לבין הפרנסה שהיהודי מביא אל ביתו, וכשמתבוננים בזה הכל נראה אחרת, ודומה לי שכל בעל שרואה את מה שכתב התניא ילך לעבוד בשמחה ובחיות וירגיש סיפוק רוחני אדיר ונעלה בכך שהוא יכול לגמור את החודש, ולמלא את המקרר ואת הארונות בכל טוב.

ואעתיק את דבריו לתועלת הרוצים לראות את האמת: `

`אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי, באתי כמזכיר ומעורר ישנים בתרדמת הבלי הבלים ולפקוח עיני העורים, יביטו לראות שיהיה כל ישעם וחפצם ומגמתם להידבק במקור מים חיים חיי החיים. ולא יהי בית בישראל כגויים בעולם שעסקי הפרנסה שלהם בא מאהבתם לנשיהם, כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כתוב, דהיינו שגם בענייני ארץ לא יפרידו מאחד האמת, ח"ו. אך בזאת יאות לנו להיות כל עסקינו במילי דעלמא לא לשם עצמנו, כי אם להחיות נפשות אנשי ביתו שהם חלקי אלוקות ולמלאות מחסוריהם בחסד חנם, שבזה אנו מדמין הצורה [שהוא האדם] ליוצרה ה` אחד, אשר גם הוא חסד אל כל היום חסד של אמת להחיות העולם ומלואו בכל רגע ורגע. ובאופן הזה כוונת הבעל בהתעסקותו בפרנסה הוא לעשות צדקה, ובאמת שכך הדין בהלכות צדקה שאשתו ובניו של אדם קודמים לכל אדם אחר על פי התורה. על כן אהוביי אחיי שימו נא לבבכם לאלה הדברים הנאמרים בקצרה מאד, איך היות כל עיקר עבודת ה` בעתים הללו בעקבות משיחא היא עבודת הצדקה, כמו שאמרו חז"ל אין ישראל נגאלין אלא בצדקה. ולא אמרו רז"ל תלמוד תורה שקול כנגד גמ"ח אלא בימיהם שתלמוד תורה היה עיקר העבודה אצלם, ועל כן היו חכמים גדולים תנאים ואמוראים, משא"כ בעקבות משיחא שנפלה סוכת דוד עד בחי` רגלים ועקביים שהיא בחי` עשיה אין דרך לדבקה בה באמת ולהפכא חשוכא לנהורא דיליה כי אם בבחינת עשיה ג"כ שהיא מעשה הצדקה כידוע למשכילים.

עד כאן לשונו.

וזהו ההשקפה הנכונה, ומי שאומר אחרת מרמה את עצמו. אתם בהחלט הולכים על הדרך הנכונה והאמיתית, ואתם כן חושבים כמו `חרדים` כמוני.

`כדאי מאוד` שבעלך ינצל את הכשרונות שלו כעורך דין, ויתפרנס על ידי כך בהרחבה. אם תשלחי לי את השמות שלך ושל בעל עם שם ההורים, וכן שמות שתי הבנות החמודות שלך, אעביר אותם להרב זמיר כהן שיתפלל עליכם, להצלחה וכל טוב.

ועד שתמצאו רב כלבבכם, אני מציע את רבני האתר הזה שישמשו לכם כרב בכל עניני ההלכה וההשקפה שאתם נדרשים, אבל, כמובן, שצריך גם רב שיוכלו לגשת אליו עם שאלות שאי אפשר להעביר דרך האתר. אני מאחל לך בכל ליבי ונפשי הרבה נחת ואושר מבעלך הנפלא, ומשתי בנותייך הנחמדות.

בהצלחה – מנשה ישראל