סיבת האנטישמיות

שלום,

שים עיניך במאמרו הטהור של הגאון רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל שצירפתי כאן, שהוא מתאר כל מהלך העניינים בפירוט רב, ושים לב כי הדברים נכתבו ונדפסו עשרות שנים לפני השואה האיומה, שיצאה מברלין על פני כל הארץ, בספרו `משך חכמה` (ויקרא כו מד).

ולפי דבריו ברור שעניין הרצון להתדמות לגויים לא באה כתוצאה מהאנטישמיות, אלא כתוצאה מרצון הצעירים להתחכם על הדרך המיושן [הפנאטי] שראו אצל הוריהם. וזה לשונו:

א. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה` אלקיהם - הענין הוא, שנתבונן קצת בדרכי ההשגחה העליונה קצת מה שיוכל להבין, וזה, כי כאשר גזרה החכמה העליונה אשר ישראל יתנודדו בארצות שנים רבים מאוד מאוד, עד זמן אשר חקקה המטרה האלוקית, אשר ליבא לפומא לא גליא (קהלת רבה יב י), חשבה אופנים ותחבולות אשר ישראל יתקיימו לגוי ולא יתבוללו בעמים. ב. והעירה ע"ז גדולי האומה לעשות בזה גדרים וסיגים, אשר האומה תתקיים בשאון גלי הים ולא תטבע במצולות הסער השוטף ברוח אמיץ וכביר.

ג. והנה הראשון המורה דרך ומלמד ראשי האומה הוא אבינו הזקן יעקב, אשר ראה את אשר יקרה אותנו באחרית הימים, חשב, אשר אם יהיה שבעים איש בגוי חזק ואמיץ כמצרים מלפנים, הלא יתבוללו ויתבטלו אחד ברבבות רבבה, חשב תחבולה ועצה, אשר בניו יהיו מצוינים שם בבגדיהן (פסיקתא זוטרא שמות ו, ו) בשמותיהם (ויקרא רבה לב-ה), ולכן היו ישראל לגוי בפני עצמו (ספרי תבא ה), ואם היה יעקב אבי כל שבטי ישראל קבור שם, הלא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם, והיה בטל יעוד האלוקי עליהם, כי לא יהיה זרע אברהם רק חלק אחד מעם מצרים, לכן צוה בכל עוז לקבור אותו בארץ כנען, וידעון כי אבות האומה וייחוסה הוא בארץ כנען, ובזה נקבע בנפש בניו קישור טבעי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ולחשוב עצמם כגרים, וזה מה שכתוב, ויגר שם, מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע אלא לגור שם (ספרי תבא ה), פירוש, מלמד לדורות בכל גלות וגלות ההנהגה, שיידעו שלא ירדו להשתקע רק לגור עד בוא קץ הימין, ויהיו מחשבים בעיני עצמם לא כאזרחים.

ד. וכן ציווה יוסף פקוד יפקוד, וכן כל השבטים, שבזה הניחו שורש גדול בלבב ישראל. ולכן ויקוצו מפני בני ישראל, שהיו נחשבים בעיניהם כקוצים (סוטה יא א), שכמו שהקוץ אינו נסבך ועושה שרשים בשאר נטעים ואילנות, כן היו נחשבים ישראל, שלא דימו את עצמן למצרים והיו נפרדים בתכונותיהם ובהרגשתם, עד כי היו בעיני המצרי כקוץ.

ה. ומזה למדו גדולי האומה ובראשם עזרא ואנשי כנסת הגדולה, שגדרו וסייגו את האומה בשמונה עשרה דברים, להיבדל מן הגויים בכל דרכיהם, שידעו ישראל כי הוא אכסנאי וגר בארץ נכריה, והוא כשתילי זיתים שאינו מתערב עם הרכבה אחרת (ירושלמי כלאים א ז).

ו. והנה מעת היות ישראל בגויים, ברבות השנים, אשר לא האמינו כל יושבי תבל כי יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל, היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כוח וחדל אונים, אשר זה לבד ג"כ מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה אלוקית, אשר נתנבאו עליה הנביאים הקדמונים.

ז. הנה דרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו וכלה יכלה יהרוס ישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בודדים ירוצו יברחו למקום רחוק ושם יתאחדו, יהיו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה` הרוחניות בזמן המיועד, שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש `יהודי אתה` ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת, ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים.

ח. וזה לשני סבות, לקיום הדת האמיתי וטהרתו, ולקיום האומה, כי כאשר ינוח ישראל בעמים יפריח ויגדל תורתו ופלפולו, ובניו יעשו חיל, וירצו להתגדר נגד אבותיהם, כי ככה חפץ האדם, אשר האחרון יחדש יוסיף אומץ מה שהיה נעלם מדור הישן, אולם הבנים טועים בזה כי זהו נכון אך בחכמות האנושיות, אשר מקורן מחצבת שכל האנושי, והנסיון בזה יתגדרו האחרונים יוסיפו אומץ, כאשר עינינו רואות בכל דור, אבל לא כן הדת האלוקי, הניתן מן השמים ומקורו לא על ארץ חוצב.

ט. כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נכריה, יהיו אינם בני תורה, כאשר נידלדלו מן הצרות והגזירות והגירוש, ואח"כ יתעורר בהם רוח אלוקי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם, ילמדו, ירביצו תורה, יעשו נפלאות, עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו, הלא אין ביד הדור להוסיף מה, להתגדר נגד אבותם, ומה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש, יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה, עוד מעט ישוב לאמור שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמדו לשונות לא לו, וילמד מהמקולקלים שבאומות, ולא מהמתוקנות שביניהם, (סנהדרין לט ב, ירושלמי מועד קטן ב ב), ויחשוב כי ברלין היא ירושלים, וכתוב אל תשמח ישראל אל גיל בעמים (הושע ט).

אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, לשונו שפת קדשינו, ולשונות זרים המה כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה`, אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים, ובטלטולו ישכח תורתו, עומקה ופלפולה, ושם ינוח מעט, יתעורר ברגש קודש, ובניו יוסיפו אומץ, ובחוריו יעשו חיל בתורת ה`, יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול, אשר כבר נשכחה. ובזה יתקיים ויחזק אומץ.

י. וזה שאמרה תורה, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים, מיאוס הוא על שפלות האומה בתורה והשכלה הרוחנית המופיעה מתורתינו הכתובה והמסורה, ולא געלתים, הוא על גיעול ופליטה ממקום למקום, לכלותם, הוא על גלות, שזה גיעול וכליון חרוץ להאומה, להפר בריתי אתם, הוא על שכחת התורה, רק כי אני ה` אלקיהם, ר"ל, שהגיעול והמיאוס הוא סבה שאני ה` אלקיהם אבל לא מיאוס וגיעול מוחלטת לכלותם ולהפר בריתי אתם חלילה, שעל ידי זה יתגדל שמו ויתקיימו גוי זרע אברהם, זרע אמונים, ראוי ועומד לקבל המטרה האלוקית, אשר יקרא ה` לנו באחרית הימים בהיות ישראל גוי אחד בארץ, והיה ה` אחד ושמו אחד. ויש לנו בזה דברים רבים. עד כאן לשונו.

בהצלחה – מנשה ישראל