הנפטר יודע מה קורה פה?

שלום רב

אין בזה כלל, לפעמים זוכה הנשמה להתעלות למקומות גבוהים מאוד מאוד, עד שהם מאבדים כל זיקה לעולם השפל, וגם למשפחתם ולסביבתם, אך זה שייך בעיקר לצדיקים גדולים מאוד, וכידוע מכמה סיפורים נוראים.

מאידך, רוב הנשמות קשורים מאוד לצאצאים שהשאירו בעולם הזה, וכמבואר בספרים הק` כי כל עוד שנשמה נמצאת בעולם הזה היא יכולה להתעלות על ידי מעשים טובים שמקיים בגופו בעולם הזה, אולם אחרי שנפטר לבית עולמו הוא מפסיק לעשות מעשים, והוא אינו יכול להועיל לעצמו כלל, וככתוב (קהלת ט י) כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ שָׁמָּה, וביארו חז"ל כוונת הכתוב לחטוף מצוות בעוד האדם בחיים מאחר ואחר כך לא יוכל לעשות כלום.

אולם כל זה כשבן אדם לא השאיר אחריו צאצאים, אבל אם זכה להשאיר אחריו צאצאים הרי שנשמתו הולכת מעלה מעלה, ומתעלה יותר ויותר על ידי מעשיהם הטובים של צאצאיו, כיון שהם באו לעולם מכוחו, ולכן תשוקתו של הנפטר בהצלחת צאצאיו, והרבה פעמים אם יש לנפטר זכות כל שהוא הוא בא לעזרה לצאצאיו ואף יכול להציל אותם מסכנה וכדומה, [ראה לדוגמא תענית כד ב, שאמו של רבא באה להצילו מסכנה, והדוגמאות לכך רבות!].

וכמובן שעיקר תשוקתו של הנפטר הוא שיתחזקו צאצאיו במעשים טובים ובשמירת התורה, כי על ידי כן ייטב גם לו, כמו לצאצאים עצמם. גם בנוגע לנשמות הצדיקים האמור למעלה, אין זה כלל, כי הרבה מנשמות הצדיקים הן "נשמות כלליות", שלפי הקבלה הקשר בינם לבין הדורות לא נפסקת אף פעם, ובדרגא זאת הן נשמות האבות ומשה רבינו, [שלפי המבואר בספרים הם יודעים בצער הדור, ומתפללים עלינו תמיד], וכן עוד הרבה נשמות צדיקים, עד הדורות האחרונים.

בכבוד רב - מנשה ישראל