אמונה - שאל את הרב

טבע הטוב להיטיב

ט"ו אייר התשע"ח | 30.04.18 00:00

שאלה

ראשית אקדים ואומר כי אני בן 31 מחנך בת"ת ולאחר שמונה שנות ישיבה. יש לי קושיה שמקננת במוחי תקופה ארוכה.
מצוי שילד שואל: למה ה' ברא את העולם? תשובה: כדי להיטיב עם ברואיו -להנחילם טוב גן עדן ועוה"ב. אז למה הוא לא ברא אותנו ישר בגן עדן? תשובה: כדי שלא נהיה שם בבחינת נהמא דכיסופא.
על כך יש לי ארבע קושיות:
1. מה הבעיה שה' יברא אותנו ללא תכונת הבושה? כך יחסוך מאיתנו את כל עגמת הנפש של עוה"ז..
2. נוסף על כך, אשאל, וכי כעת אין בושה? הלא לפי דברי חז"ל אין פרופוציה בין מצוה קלה שאדם עושה לשכר המובטח לו עליה, וכי אם אבקש מעני מרוד שקל ובתמורה אתן לו בית הוא לא יתבייש?
3. אע"פ כל הנ"ל, לא מסתבר שהיתה למישהו בושה להגיע ישר לגן עדן. משל למה הדבר דומה, לילד שגדל בבית הוריו. וכי מרגיש הוא בושה כלשהיא לאכול לשתות להתלבש לישון או להנות מכל השירותים שהוריו מספקים לו? ודאי שלא! אם כן, אף אנו לא היינו חשים בושה להנות מטוב ה' ללא כל גמול כי לתוך כזו מציאות נולדנו.
4.גם אם נניח שהיתה בושה מסויימת, נדמה לי שהרבה אנשים ואפילו רוב העולם היה מעדיף לסבול את הבושה הזו מאשר להתמודד עם כל הסבל שיש בעולם, ואם תוסיף על כך את כל הגהנם שאדם צריך לעבור כדי להתנקות מכל עוונותיו ותאוותיו-על אכו"כ שכל אדם שפוי היה מעדיף לדלג על התחנה הזו...
תודה על ההתייחסות!

תשובה

בס"ד

שלום וברכה,

זו אכן תשובה מורכבת מאוד, והמילה "בושה" אינה מספיקה כדי לתאר כראוי את כתבי המקובלים כרמח"ל והמהר"ל.

"לחם בושה" - הוא מושג שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. והרעיון שמאחוריו הוא שהנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. הרעיון הוא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים. 

כל מי ששומע תשובה זו ישיב במבט ראשון "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת. 

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.

כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.

ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.

אנסה לתאר את תכלית הבריאה בשלבים:

1. רוע כידוע נובע תמיד מחיסרון (אנוכיות, צורך עצמי), לכן הרוע מטבעו לוקח מהאחר.

2. הטוב נובע משלמות, לכן הטוב תמיד נותן.

3. מי שהוא אינסופי ומושלם, אין אצלו רוע ואין אצלו חסרונות. מכיוון שהוא מושלם הוא מוכרח להיות טוב ומטיב.

4. לכן הקב"ה ברא את העולם, את בעלי החיים, ולהבדיל מהם את המלאכים, כדי לתת להם מטובו הנצחי.

5. אך הטוב האמיתי של הקב"ה הוא הקירבה אליו. כי הוא יתברך מקור הטוב. הוא האינסוף הנצחי.

6. כדי להתקרב לבורא - צריך להידמות אליו. מי שדומה לו ביותר - קרוב אליו ביותר. רק מי שקרוב לקב"ה יוכל להנות משפע אמיתי ונצחי.

7. הידמות זו לבורא עולם - לא יכולה להיות מבוססת על שקר או דמיון, כי אלוקים הוא אמת, והקירבה אליו נובעת מההידמות האמיתית אליו יתברך. לכן זיוף ואשליה לא יוכלו לחבר בין הנברא לאלוקים.

8. לכן הקב"ה ברא יצור מיוחד במינו שנקרא אדם. האדם לבדו קיבל נשמה אלוקית שהיא הדומה ביותר לקב"ה, וכך ניתנה לו היכולת ליצור ולהחריב מכוחו של אלוקים. אפילו למלאכים אין היכולת להידמות לאלוקים כמו האדם. אמרו על כך חז"ל בגמרא, שאלוקים ממלא כל העולם כולו כפי שהנשמה ממלאת כל הגוף כולו.

9. כל היצורים בעולם מקבלים את טובו של אלוקים ללא בחירה, ואפילו המלאכים הגבוהים ביותר. לכן הקירבה שלהם לאלוקים מוגבלת, כי הם אינם דומים אליו. על האדם הוטלה המשימה הגדולה ביותר - להידמות לקב"ה בכח הבחירה העצמית שלו, הנובעת ישירות מאלוקים. האדם חייב לבחור בכוחות עצמו ב-אמת, כדי להידמות לאלוקים ולזכות לקירבתו הנצחית.

10. לכן הוצב האדם בעולם של חושך ושל נסיונות, ניתן לו יצר טוב ויצר רע, רצון אלוקי למשמעות רוחנית, ומשיכה נפשית לחומר. באמצעות התורה לומד האדם לשלב בין הרוח לבין החומר, ולהידמות לאלוקים. ההידמות הגבוהה ביותר לאלוקים היא להטיב כמוהו ללא בקשת תמורה. כפי שאלוקים אינו מקבל דבר מן האדם, כך ההידמות הגדולה ביותר אליו תהיה בהקרבה וקיום מצוות "לשמה", שלא על מנת לקבל שכר. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של הקירבה לקב"ה, וזהו גם הכח הגדול ביותר שקיים בנשמה שניתנה לאדם, זהו כח האהבה.

משמעות החיים של האדם היא האהבה. וכך גילה ה' בתורתו הקדושה (דברים פרק ו, ה): "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (אפילו נוטל את ממונך, אפילו נוטל את נפשך - אהוב אותו בכל לבך. זוהי משמעות חייך על פני האדמה).

המטרה האלוקית היתה להתגלות לאדם, כדי לתת לו הוראות יצרן מהו הטוב ומהו הרע, למען ישיג האדם השלם את תכלית חייו ויזכה לעולם הבא. מטרת הבריאה היתה להעמיד עם שיקיים את רצון השם ויזכה לטוב האמיתי. אך רוב הגויים בעולם לא ביקשו את אלוקים ולא רצו להקריב בעבורו. ה' בחר בעם ישראל בגלל שעם ישראל רצה בו, ובזכות אבותיו.

המטרה העיקרית של ה' היתה להעמיד את האדם השלם שמקיים את תורתו, ולכן עם ישראל הוא העם הנבחר, שכל דורש אלוקים יוכל להצטרף אליו. וכך נאמר בתורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות פרק יט, ו). ישראל היא הממלכה האלוקית, והנביאים ניבאו שכאשר תגיע הגאולה השלמה, כל הגויים בעולם יכירו באמת ויחיו בשלום עולמי. אהבה אלוקית ואחדות, זוהי משמעות החיים.

חפש בגוגל את החוברת "שיחה גורלית" ותהנה מהסבר מורחב בנושא עדין זה.

בברכה,

דניאל בלס

כותרות מומלצות