האם מעשר זה מצוה מדאורייתא או מדרבנן?

אם כוונתך למעשר שמפרישים מפירות, זרעים, וירקות, בעיקרון הוא מצוה מן התורה, עם שיש אומרים כיום אין המצוה מן התורה.

לעומת זאת הפרשת מעשר כספים דהיינו מעשר הרווח שמפרישים כל חודש מעיסקאות וכו`, רבו הדעות בדרגת החומר, יש אומרים שהוא מצוה מן התורה [ראה תוספות למסכת תענית ט א] ויש אומרים שהוא מצוה מדרבנן, ויש אף מי שאומר שהדבר אינו אלא מנהג טוב.

ואני מעתיק לך קטע הכולל את רוב המקורות בעניין זה: "בתוספות תענית (ט ע"א) כתבו, עשר תעשר את כל תבואת זרעך, איתא בספרי, אין לי אלא תבואה, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין, תלמוד לומר את כל תבואת זרעך.

כלומר, שיכול היה לומר את תבואת זרעך, וכתב כל לרבות רבית (מן העכו"ם) ופרקמטיא ושאר רווחים. וכן הוא בהגהות מרדכי (בבא בתרא פרק א` סימן תרנ"ט).

וכן כתב בשו"ת התשב"ץ חלק א` (סי` קמ"ד) בשם מדרש תנחומא (פרשת ראה אות י"ח). וכן כתב באור זרוע ח"א (הלכות צדקה סי` י"ג). וכ"כ בספר צדה לדרך (מאמר א` כלל ד` פרק ו`, דף ל"ז סע"ד) ע"ש. וזו לשון מרן השלחן ערוך ביורה דעה (סי` רמ"ט סעיף א`): ושיעור נתינת צדקה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים, ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו למצוה מן המובחר, ואחד מעשרה היא מדה בינונית, פחות מכאן עין רעה. וחומש זה שאמרנו שנה ראשונה מן הקרן, מכאן ואילך חומש ממה שמרויח בכל שנה. (והוא מהרמב"ם פרק ז` מהלכות מתנות עניים הלכה ה`).

אמנם הבית חדש (ביורה דעה סוף סימן של"א) כתב, שמעשר כספים אינו לא מן התורה ולא מדרבנן. והקשה עליו הט"ז (שם ס"ק ל"ב), שהרי לעיל (סי` רמ"ט) מבואר שהוא חיוב גמור. וכן הקשה בשו"ת שער אפרים (סי` פ"ד) על דברי הב"ח, מהספרי, שיש אסמכתא מהמקרא למעשר כספים, ואם כן על כל פנים יש בזה מצוה דרבנן ע"ש. וכן הגאון רבי דוד אופנהיים בשו"ת נשאל דוד (חיו"ד סי` כ"ג, דף קי"ב סע"א) השיג על דברי הב"ח מהתוספות (תענית ט` ע"א) בשם הספרי, ושכן מבואר במדרש תנחומא ע"ש.

וע"ע בשאילת יעב"ץ חלק א` (סי` ו`). והגאון רבי יהושע אייזיק חריף בשו"ת נחלת יהושע חלק ב` (דרוש ט`, דף כ"ד ע"ד), כתב ליישב קושיית הט"ז על הב"ח הנ"ל, שמה שאמרו שחייב במעשר כספים, זהו מתורת צדקה, ולא מתורת מעשר, שבמעשר עני כופין להוציא, וכמ"ש בחולין (ק"ל ע"ב) וזה יהיה משפט הכהנים, שהמתנות דין.

אבל מעשר עני מן הממון אינו רק מתורת צדקה, ואין בית דין מוזהרים לכפותו. ועיין בתוספות בבא בתרא (ח` ע"ב) עכת"ד. אולם בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג (סי` ע"ד) כתב, מעות מעשר, מאחר שהחזיקו לתת אותם לעניים, אין לשנותם למצוה אחרת, שאע"פ שאין מעשר כספים מן התורה אלא מנהג, הא קי"ל (נדרים ט"ו ע"א) דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם, משום שנאמר לא יחל דברו, והיינו בל יחל מדרבנן עכת"ד.

ומשמע שאין חיוב כלל בדבר אלא מנהג. וכן העיר בשו"ת תשובה מאהבה חלק א` (סי` פ"ז). וכן העלה בספר משנת חכמים (הלכות יסודי התורה דף י"ז ע"א), שאין למעשר כספים עיקר לא מן התורה ולא מדברי סופרים, אבל אם נהג הרי זה מנהג של מצוה שאין לבטלו כלל אלא לצורך גדול ע"ש.

ועיין בשו"ת חות יאיר (סי` רכ"ד) בתשובה להגאון רבי דוד אופנהיים הנ"ל, שכתב, שדעתו נוטה לדברי הב"ח, שהרי לא נזכר בתלמוד שום דבר מענין מעשר כספים, וכן נראה מהרמב"ם והסמ"ג ושאר פוסקים שלא הביאו דרשה זו, אלמא דס"ל דההיא דרשה דספרי אינה אלא דרך דרש ואגדה, וכבר אמרו בירושלמי (פאה פרק ב` הלכה ד`) אין למדין הלכה מן האגדות, וכל שכן בדבר שלא נזכר בש"ס כלל עכת"ד. ועל כל פנים הנוהג להפריש מעשר כספים ממשכורתו ומרווחיו, נעשה הדבר עליו כדין נדר, ואסור לבטל מנהגו, וכמ"ש המהר"ם מרוטנבורג הנ"ל.

אלא אם כן אמר בפירוש בתחילת מנהגו שהוא נוהג כן בלי נדר (וראה בבית יוסף אורח חיים סוף סימן ק"ס). וע` בברכי יוסף יורה דעה (סי` רמ"ט סק"ג). ובשו"ת נודע ביהודה מה"ת (חיו"ד סי` קצ"ח). ובספר יקר הערך על ערכין (דף ק"א ע"ד). ובס` מעין גנים (חאו"ח סי` י"ג אות נ"ו) ע"ש. בהצלחה - מנשה ישראל