אדם שמקיים מצוות לצורך שכר

שלום רב

חז"ל התייחסו בהרבה מקומות להבדל העצום שיש בין מי שעוסק במצוות ובתורה לשם שמיים, לבין מי שעוסק בהם שלא לשם שמיים אלא כדי שיקבל שכר לעתיד לבוא, ועם כל זה קבעו ברורות כי גם למי שעסק בתורה ובמצוות שלא לשם שמיים, יש לו שכר טוב לעולם הבא, וכך נדרש בתלמוד (פסחים נ ב) בסתירה שיש בין שני פסוקים בספר תהילים שכתוב אחד (קח פסוק ה) אומר כך: "כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ".

 היינו שחסד הקב"ה מגיע מעל השמים, וכתוב שני (פרק נז פסוק יא) אומר כך: "כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ", היינו שהחסד מגיע רק עד לשמים, ותירצו: "הא כיצד? כאן - בעושין לשמה, וכאן - בעושין שלא לשמה. וכמו שאמר רב יהודה בשם רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה. ומשכך ברור כי גם העוסק בתורה ובמצוות לשם השגת רווח ושכר, זוכה לשכר על מה שעשה, אם כי רב ההבדל בינו לבין מי שעוסק לשם שמיים, שלזה צריך כל יהודי לשאוף.

ועוד לימדונו חז"ל כי עשיית מצוות שלא לשם שמיים היא הסולם שממנה עולים לדרגא הגבוהה של עשייה לשם שמיים, וכך הוא סדר העליה של האיש היהודי, עד שכמעט אין אדם שהשיג את הדרגא הגבוהה, ללא שיעסוק קודם בתורה ובמצוות שלא לשם שמיים. וכלשון הספר הקדוש נפש החיים (שער ג פרק ג): "וגם כי באמת כמעט בלתי אפשר לבא תיכף בתחילת קביעת לימודו למדרגת לשמה כראוי, כי העסק בתורה שלא לשמה הוא למדרגה שמתוך כך יוכל לבא למדרגת לשמה ולכן גם הוא אהוב לפניו יתברך, כמו שבלתי אפשר לעלות מהארץ לעליה אם לא דרך מדרגות הסולם,

 ולזה אמרו (פסחים נ ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, אמרם `לעולם` רוצה לומר בקביעות היינו שבתחילת לימודו אינו מחוייב רק שילמוד בקביעות תמיד יומם ולילה, ואף אם לפעמים וודאי יפול במחשבתו איזה פניה לשום גיאות וכבוד וכיוצא, עם כל זה אל ישים לב לפרוש או להתרפות ממנה בעבור זה ח"ו אלא אדרבה יתחזק מאד בעסק התורה ויהא נכון לבו בטוח שודאי יבא מתוך כך למדרגת לשמה, וכן הוא גם כן בעניין המצות על דרך זה".

 ומוסיף עוד נקודה חשובה שכל העסוק במעשי מצוות ולימוד תורה בוודאי שיתעלה לאט לאט עד שמובטח הוא שיתעלה לדרגא לעסוק בתורה ובמצוות לשם שמיים, וכלשונו: "גם אם נראה שכל ימי חייו מנעוריו ועד זקנה ושיבה היה עסקו בה שלא לשמה, כיון שעסק בתורת ה` בתמידות בלתי ספק שהיה כוונתו פעמים רבות גם לשמה, אף שבדרך כלל הייתה כוונתו שלא לשמה, עם כל זה בלתי אפשר כלל שלא יכנס בלבו באמצע הלימוד על כל פנים זמן מועט כונה רצויה לשמה, ומעתה כל מה שלמד עד הנה שלא לשמה נתקדש ונטהר על ידי אותו העת קטן שכיון בו לשמה".

 בהצלחה – מנשה ישראל