חברה והשקפה - שאל את הרב

השקפה ועשה לך רב

ט"ו כסלו התשע"ח | 03.12.17 00:00

שאלה

קודם כל אקדים ואומר שהארגון הזה מדהים והוא מחזק אותי ממש ומודה על העשייה המבורכת...אני הבנתי מהרב זמיר כהן בהרצאה באתר בנוגע להשקפה שיש המון שבילים המובילים לאותה נקודת יעד. נאמר בהקשר של תתי זרמים(אם ניתן לכנותם כך) או דרכי עבודת השם כגון חרדים,ברסלב, חב"ד דתי לאומי וכן על זו הדרך...השאלה הראשונה זה מה הוא הגבול שמוציא את האדם מחוץ לדרך ופוסל את שיטתו ודרכו בעבודת ה'? והשאלה הזאת מולידה את השאלה הבאה שלי שנובעת מרצון אמיתי להבין מה היא האמת...אם באמת אין שום בעיה בכך שאני דתי לאומי אינני מבין למה פסלו או "לא המליצו" על רבנים כגון הרב דרוקמן , יובל שרלו והרב אורי שרקי ועוד...וכתבות שהובאו בשותים שיוצאות על דרכם של הרב שלמה אבינר והרב יהושע שפירא(זאת על סמך קריאה פה במדור שאל את הרב, בתקווה והבנתי את התשובות נכון), ואגמור את זה בזה שלא ממליצים פה על ערוץ מאיר- יוצא לי שכמעט כל רבני המגזר שאני משתייך אליו פסולים\לא ראויים...ערוץ מאיר גם לא כלכך כשר...במילים אחרות אין לי ממש אחרי מי ללכת כי יש בעיה ברבנים ששייכים למגזר שלי. זאת אומרת שאני עכשיו מבולבל בטירוף בלי דרך או עצה. מוסיף דעה קצת אישית שנראה לי מוזר שיש כלכך הרבה רבנים שהם לא בסדר...למה אי אפשר לומר שיש להם דרך אחרת בעבודת ה'? אני יודע שאין מטרת הערוץ ליצור מלחמות ושנאת חינם אלא ההפך ואני רוצה מאוד לדעת שאני מחובר לשליחים כשרים בעבודת ה' שלי. אשמח אם תעשה קצת סדר מהבלבול שלי כאן ובעזרת ה' אוכל לקבל תשובה של אמת. בברכה

תשובה

שלום וברכה,

תודה על תגובתך החמה. בעזרת השם נעשה ונצליח.

כולנו אחים. אך כדאי שתדע שכל הדתיים הלאומיים שאתה רואה כיום - אבותיהם היו חרדים, עד שהם שינו מדרך אבותם ויצרו לעצמם דרך חדשה של ניסיון לשלב את התורה עם המדינה וערכים חילוניים שונים. כשיש לך מחלוקת בין אב לבנו, הולכים אחרי האב ולא אחרי הבן.

השינויים שערכו הדתיים הלאומיים כדי להתאים את ההלכה לחוקי המדינה, יצרו בתנועתם מכשולות רבים, וגרמו להרבה בני נוער להוריד את הכיפה, עד שהמושג "דתל"ש" כבר הפך למטבע לשון בציבורם.

עם זאת, הדתיים הלאומיים לא פרשו מדרך היהדות כמו הרפורמים והקונסרטיבים שעקרו הלכות משורשן. כלומר, הדתיים עדיין נאמנים להלכות היסודיות (דאורייתא ודרבנן), ורק מנסים להתאים את הערכים החילוניים בתוך מסגרת ההלכה, ולא מחוצה לה. 

פירוש הדבר שההתנגדות לזרם הדתי לאומי היא למעשה התנגדות חינוכית, אך לא אמונית. דהיינו, אנו החרדים מאמינים שהשיטה הלאומית גורמת לעיוותים בהשקפה היהודית, ליצירת סולם עדיפויות מוטעה, שמוביל למכשולות רבים ומדרון חלקלק. אך איננו רואים בהם "כופרים" חלילה. יהודי יכול להיות דתי לאומי ירא שמים וצדיק. אלא שאנו סבורים שהשקפתו ביחס למדינה תוביל את ילדיו והציבור כולו למכשולות.

השקפתו של הציבור הדתי לאומי נוגע ליחס למדינה.

הדתיים הלאומים סבורים שהמדינה היא תחילת הגאולה, הם חושבים שהיא קדושה וחייבים לשמוע לה ולשרת בה מתוקף דתי - למרות שבפועל מדובר במדינה חילונית שעוברת עבירות בפרהסיה ולא נשמעת להלכה וגדולי ישראל.

בפועל, הדתיים הלאומיים סבורים שיש לברך על ההלל ביום העצמאות, לעמוד בצפירה של יום השואה, לשמוע להחלטות הכנסת וכיוצא בהם מנהגים שהמדינה קבעה כאילו היה להם תוקף הלכתי (כך לדוגמה, במהלך פינוי גוש קטיף נקרעו ביניהם הרבנים הלאומיים האם יש לשמוע לפסיקה הצבאית לגרש יהודים מבתיהם). 

החרדים לעומת זאת כלל אינם רואים במדינה את התגשמות הגאולה, אלא חבלי משיח שלפני הגאולה, ולמרות שמודים על יישוב הארץ אינם חוגגים ביום העצמאות החילוני. החרדים מבקשים להשתתף בהחלטות דתיות בכנסת ולהשיב את עם ישראל והמדינה בתשובה שלמה כדי שתשוב לשמור תורה ומצוות, אך מבלי לראותם כרגע כהתגשמות של גאולה ומשיחיות. החרדים לא מייחסים למדינה החילונית ומנהגיה סמכות דתית, ומרחיקים את ילדיהם משירות צבאי שעלול לקלקל את ילדיהם ולהרחיקם מהתורה והמצוות. ראה בהרחבה במאמרי על ההבדלים שבין החרדים לבין הדתיים הלאומיים, וכיצד ההלכה רואה סוגיות אלו:

http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2556024&forum_id=4142

בברכה,

דניאל בלס

דרגו את השאלה:

ממוצע 5 (91 מדרגים)

כותרות מומלצות

הנקראים ביותר