המקור לעבודת המידות של הרמבם

בס"ד

שלום וברכה אלדד, ותודה על ההערכה לארגון ורבניו הפועלים למען הצלת עם ישראל.

כלל האמצע, או שביל הזהב, היא חכמה עתיקה שהרבה חכמים בעולם הגיעו אליה (לדוגמה הפילוסוף הסיני קונפוציוס). ומספיק להביט בטבע שהקב"ה ברא כדי להבחין בכך: אדם שזולל ישמין ולא יהיה בריא, אך גם אדם שמרבה בתעניות ובצומום יהיה חלש ולא בריא. מכאן שדרך האמצע היא הבריאה ביותר, לא להרבות באכילה אך גם לא להתענות בה.

וכן בכל עניין אנו מוצאים שהריבוי מזיק, אך גם החיסרון מזיק. ומכאן שדרך האמצע היא הטובה ביותר.

זהו כלל שכלי שמגלה את רצון הבורא בבריאה. אריסטו היה פילוסוף נוסף שהבחין בכך.

רבים מחכמי אומות העולם השיגו כלל זה, אך לא ידעו כיצד ליישם אותו בפועל. הם לא ידעו מה היא דרך האמצע, כי לא היו להם חוקי תורה שידריכו אותם על המותר והאסור. כך שכל אדם בחר מדעתו "אמצע" אחר. אריסטו בספר המידות לא ידע להסביר את המידות הפרטניות במקרים שבין אדם לחבירו, ולכן כתב על המידות בצורה כללית מאוד, משאיר את הנושא לשיפוט קוראיו. זאת מאחר שלא היתה לאריסטו תורה אלוקית לשאוב ממנה חוקי מוסר והדרכה פרטית בחיי האדם. הוא הסיק על דרך האמצע, אך לא ידע להצביע על האמצע הזה בסיטואציות שונות. מסיבה זו פילוסופים יוונים עם כל חכמתם - נהגו במעשים מגונים עם תלמידיהם, ולא ידעו את המותר והאסור בדיני עריות ובדיני ממונות.

אנו קיבלנו תורה אלוקית שמדריכה אותנו הדרכה פרטית בכל נושא ועניין, דיני עריות, דיני ממונות, דיני לשון הרע, דיני מאכלות אסורים ועוד.

הרמב"ם כתב את כל דבריו על פי יהדותנו, מתוך חוקי תורתנו הקדושה שהיא הוראות היצרן שמסר לנו הבורא לטובתנו בעולם הזה ובעולם הבא, התורה אשר לימדה וחינכה אותנו את הדרך הנכונה בכל עניין ועניין בחיים, והיא אכן מכוונת את האדם לדרך האמצע: 

http://www.hidabroot.org/article/156205

וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ג, א):

"שמא יאמר אדם, הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאים את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אישה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה, אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כהני העובדי כוכבים, גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי הוא אומר בנזיר: 'וכפר עליו מאשר חטא על הנפש', אמרו חכמים: ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה' (תענית יא, ע"א). לפיכך ציוו חכמים, שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהיא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים: 'לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים' (ירושלמי נד, ט, א). ובכלל הזה אלו שמתענים תמיד אינם בדרך טובה. ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן ציווה שלמה ואמר: 'אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם' (קהלת ז, טז)".

נ.ב.

אדם שיראתו קודמת לחכמתו לא הולך ללמוד במקומות שבהם מזלזלים ביהדותנו או מלמדים דברי כפירה. אני מציע שתחפש מקום לימודים אחר, וכן שתתחבר לשיעורי תורה קבועים באזור מגוריך. בהצלחה רבה.

בברכה,

דניאל בלס