מדיטציה-מה זה? האם מותר עפ"י היהדות?

שלום וברכה,

ראה כאן הרצאתו של הרב יצחק פנגר שהגיע ליהדות לאחר חיפוש ממושך בדתות המזרח:

http://www.hidabroot.org/video/85049

1. המדיטציה אינה יותר מטכניקה של נשימה שגורמת להירגעות. מספיק לשבת ולעצום את העיניים ולהתרכז בנשימות, וזו כל המדיטציה - להתרכז בנשימות ולא לחשוב על כלום. טכניקה זו עוזרת להירגעות, אך האנשים שהפכו אותה לדרך חיים לרוב איבדו קשר עם המציאות, והפכו לא רק לאנשים רגועים יותר, אלא לאנשים מנותקים ואדישים.

עיסוק רב במדיטציה יכול להביא לתחושה של הרמוניה ושלווה. ויש החושבים שהם מתאחדים בדרך זו עם היקום כולו. לכך כנראה התכוון חברך. אך אין זה יותר מדמיון.

המדיטציה מובילה למצב של אפתיה ואיבוד קשר עם המציאות. היא אינה מביאה חכמה ולא הבנה של המציאות, היא לא מגלה את משמעות החיים או תכלית הבריאה, שהרי מטרתנו כאן היא לחיות בתוף גוף ולבחור בין טוב לרע, לחיות חיי מעשה ויצירה חיובית. אלוקים נתן לנו שכל כדי שנשיגו בשכלנו ונקיים את תורתו. 

2. העוסקים במדיטציה אכן משלבים בה סמלים של אלילים, או מנטרה (חזרה על מילה מסויימת שמבטאת שם של אליל). לכן צריך להיזהר מאוד מכל סדנאות המדיטציה למיניהם.

3. מדיטציה היא בסך הכל סוג של "שינה מודעת" במצב של ערות. מי שעוסק במדיטציה זמן קצר ביום כטכניקה להירגעות וחידוש כוחות הנפש, אין בכך פסול, אך מי שחושב שהמדיטציה היא דת ודרך חיים, בוחר בדרך זרה ומזיקה.

4. ישנו ספר מצויין בתחום בשם "מדיטציה יהודית" של הרב אריה קפלן שמציע שיטות מדיטציה מותרות על פי היהדות.

5. ודאי. רק שבשונה מהמדיטציה ההודית שדורשת לבטל את המחשבה, היהדות מכניסה לתוך המדיטציה תכנים חיוביים ואמיתיים של התחברות לבורא יתברך. כך לדוגמה, התפילה היא סוג של מדיטציה רוחנית שבה אנו מחדירים לתודעתנו את חסדי הבורא וההכרה במציאותו. וכך המשנה מספרת: "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום" (משנה ברכות ה, א).

החסידות עסקה רבות בנושא ההתבודדות, שהוא סוג של תפילה אישית, ודיבור עם בורא עולם. חסידות ברסלב קדמה רבות את נושא ההתבודדות. כל שצריך לעשות הוא ללכת למקום שקט, ולדבר עם הקב"ה במילים שלך, לספר לו על מחשבותיך ורגשותיך ולבטיך, ולבקש את עזרתו והדרכתו. דבר אליו בפתיחות שבה אתה מדבר אל חבר טוב אך עם כבוד שאתה נותן לאבא חשוב.

יום השבת הוא יום שלם של ניתוק מעסקי העולם הזה, לכן אנו מכינים את כל מלאכתנו מראש, וחובה עלינו לנתק ביום זה את מחשבתנו מעסקים וחשבונות, אלא ינהג כמי שכל צרכיו הושלמו. לכן נאמר "ושמרת את יום השבת לקדשו" - לא נאמר רק "ושמרת" אלא נאמר "לקדשו", כי מטרתו היא קודש. וממלאת את הנשמה ברוחניות. 

לכן חובה עלינו להכין את השבת מראש, ולא לעשות מלאכות חדשות בשבת. מי שזכה לשמור את יום השבת כתיקונו, יחוש קודש שאין דומה לו, המחדש את כוחות הנפש לשבוע כולו. ראה הרצאה על יום השבת:

http://www.hidabroot.org/video/61051

אנו רואים שמי שנמשכים למדיטציה ודתות אליליות במזרח הם רק יהודים טועים שחשים ריקנות רוחנית בחייהם. הם טרם זכו להכיר את יהדותם האמיתית, אז הם מחפשים טיפת רוחניות בשדות זרים. מי ייתן ויזכו להכיר את המדיטציה היהודית הנקראת עונג שבת, את התפילות הקדושות והחיבור לקב"ה: "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' א-לוהינו בכל קראנו אליו " (דברים ד, ז). וכפי שנאמר: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת"  (תהילים קמה, יח).

בברכה,

דניאל בלס