האם יש מקור לשים יין הבדלה במצח, בעורף ובכיסים?

שלום רב,

לגבי נתינת יין על המצח - כיוצא בזה היה מנהג החתם סופר זצ"ל, שאחרי ששתה את היין מכוס ההבדלה, שפך לתוכו מעט מים ושתה מהם, והנשאר שפך על ידיו והעבירם על עיניו ועל גובה ראשו - דהיינו מצחו (ראה בספר מנהגי חתם סופר פרק ו הערה יא).

ולגבי נתינת יין על העורף ובתוך הכיסים - כך הביא רבי שם טוב גאגין זצ"ל בספר כתר שם טוב חלק א' (עמודים תפב-תפג) שיש נוהגים לשים שאריות מיין ההבדלה על עצם הלוז (שנמצא בעורף), ואומרים שנתינת היין שם הוא סגולה להחזיק עצם זה שלא יתרקב ויזכה לקום בתחיית המתים. וכן יש נוהגים לשים משאריות יין ההבדלה בתוך כיסי בגדיהם ואומרים שהוא סגולה להצלחה וברכה שימלאו כיסיהם כסף וזהב. יעויין שם.

בברכה,

הלל מאירס