טורים נשיים

שינוי מוגדר כיציאה ממצב תודעתי אחד לאחר. שינוי אינו מתבטא בפעולה חיצונית או טכנית גרידא, אלא הוא פועל יוצא של שינוי וסידור מחדש של תבניות מחשבתיות שפעלתי לאורן עד כה

איך זה הגיוני שהורים שומרי שבת, שנאלצים להגיע במהלך השבת עם בתם בת ה-4 לבית החולים, ולאחר בדיקות והשגחה משוחררים במהלך השבת מהמיון אל הרחוב?! לא נוסעים בשבת שלא לצורך פיקוח נפש? תסתדרו, תמצאו לעצמכם פתרון, תישארו ברחוב הקר ללא קורת גג וללא אוכל, עם ילדה קטנה עד צאת השבת. מדינה יהודית? מצטערת, לא מרגישה ככה

התבוננתי בתמונות ונזכרתי בתחושות הכואבות שהסתתרו מתחת לחיוך הרחב שנמשח על שפתי מול עין העדשה. שוב צף ועלה הכאב על מציאות חיים לא פוטוגנית בעליל

איני זקוקה לשיפוט, לכעס ולחשדנות, אבל גם לא לרחמים. אני זקוקה לחמלה, לזוג עיניים טובות שיביטו בי בהשתתפות ובאמון

אמא יש רק אחת, ואין לה תאריך תפוגה. אני צריכה אותה תמיד, ולתמיד. גם הבת שלי צריכה אותי

דווקא בגלל שהוא מיוחד כל כך, קומת הדמיון, בה אני משוטטת, עובדת שעות נוספות. כי איך בדיוק אמצא מיוחדת כזו עבורו? שילוב נדיר? תמהיל מופלא שמותאם רק לו?

את נכנעת לקולות הרוע? את נכנעת לזה שאת כישלון? או שיש בך אמונה גדולה מזה, שאת ראויה להמון אהבה, ואת מוכנה לעבור את הרגע הזה כדי להוציא מעצמך משהו טוב יותר?

אמנם אתה ילד קטן, אבל גיבור גדול. בשביל לעשות את הדבר הנכון – צריך גדלות נפש. ואתה – גדול מהחיים. אני לא אומרת לו, אבל לעצמי בשקט, לוחשת: גם את גיבורה גדולה

אי אפשר לדעת מאומה אודות האדם האמתי וחייו הנסתרים, רק מתוך הצצה על התנהגותו הנגלית לעין כל. רב הנסתר על הנגלה. לעולם, לעולם, אסור בתכלית האיסור להסיק מסקנות ולגזור תובנות על פי מראית עין בלבד

באותם רגעים, הפציעה בי פתאום ההבנה הבהירה שמשהו עמוק מאד ויסודי מאד חסר בביתי שלי. לפתע הבנתי שהבסיס לבית אינו אהבה, כפי שמקובל לחשוב ולחלום. בית נבנה, בראש ובראשונה, מביטחון

במשך שנים ארוכות הדחקתי את העצמי שלי, אבל היום הזה הגיע, והמזרקה שתתה דם תחת מים. טור רגיש ונוגע מיומנה של אישה גרושה

העולם אינו מריע לה, ללידה המשונה הזו, וגם עבורי היא אינה תרועת ניצחון. למרות הכל ואף על פי כן, אט-אט נובטת בי ההכרה ומפציעה ההבנה, שבכל זאת, זוהי לידה. יומנה של אישה גרושה

נוכחתי לראות שיש דברים שהיא כן משקיעה בהם, וחשובים לה ואכפת לה מהם, וכואב לה שההשקעה שלה יורדת לטמיון, או לא יוצאת כפי שהיא תכננה. זה היה לי מוזר

מה הדבר שאת עלולה להיזכר בו רק כשאת מאוחר מדי? אל תפספסי

בורא עולם הסתכל בתורה וברא את העולם. עולם שבור הזקוק לתיקון. מה לנו כי נלין? מה לנו להישבר?

כיצד מתמודדים כשיש קשיי תקשורת עם הזולת? תמר ללוש משתפת מניסיונה האישי

"הקושי האמיתי מגיע כשלא ברור מה נכון וטוב לעשות, כשעבים שחורים מסתירים את תכלת הרקיע". תמר ללוש על הבחירות שלנו במהלך החיים

יוצא שגם בשגרה וגם מחוץ לשגרה את עדיין שם, אמא בכל תפקידך ומהותך עם התכונות הנפלאות שעד היום אפילו לא שמתי לב אליהן

"דחיינות אינה מידה רעה ואיננה מילה נרדפת לעצלות. אני מאמינה גדולה באיזון וחיפוש של דרך האמצע הנכונה לכל אחת". תמר ללוש בטור מיוחד ל'אחרי החגים'

"בא מלך מלכי המלכים בעשרת ימי תשובה ואומר לנו: בנותיי, יש לי שם מיוחד שמשתמשים בו עשרה ימים בשנה – עושה השלום". תמר ללוש בטור מיוחד לעשרת ימי תשובה

אין מה לפחד שהעצמות יירקבו בקבר אחרי מאה ועשרים, אבל יש מה לבקש ולהתחנן לפני מלך מלכי המלכים: אנא, דייק אותי וכוונן את רצונותיי לאהוב את החבילה הזו ולהתעצם דרכה. תמר ללוש על הקשר שבין עצמות לקנאה

"מאז שחליתי אני יותר אוהבת את החיים ומעריכה יותר את מתנותיו של השם יתברך. אל תמנעי עצמך מן הרחמים, אני מבקשת מעצמי. תאפשרי לעצמך להתעטף בחיבוק הזה ולהודות עליו". תמר ללוש בטור של הודאה

"קול פנימי עקשן ידע שכאן טמונה אמת. התפללתי שתתגלה מתוך ההסתר. ייחלתי לנצנוצי אור בתוך החושך". תמר ללוש בטור מיוחד לחודש אלול – על תחילת דרכה בתשובה, על הקשיים ועל דמעות הזריעה שהובילו לרינה של קצירה

"אני, ברגע זה, עכשיו, פה, מוכן להיות. אני מבקש עזרה. אני רוצה להתהוות, עכשיו. בוא נשכח באלול את כל מה שהיה, בוא לא נאמין לכל הדיבורים המייאשים שכבר הפילו אותנו עד היום, בוא נלך קדימה כאילו הרגע אנחנו נולדים" – חיה הרצברג בטור מיוחד על ההתחדשות של חודש אלול

"בפעם הבאה כשנוצר צורך הלכתי להיעזר בגוי, תנסו לזכור שמדובר באדם בן אנוש שראוי לכבוד והערכה. זכרו לשלם לו במוצאי שבת – הוא לא מפעל חסד". תמר ללוש בטור חדש

"זהו אחד הפרדוקסים המהותיים של היקום, החברה והפרט: מהי חירות? איך מוצאים את האיזון הפרטי המתאים?". תמר ללוש בטור מיוחד ל"בין הזמנים" – הרהורים על חופש, שיגרה ומה שביניהם

כל ה"תאהבי את עצמך" לא עבד. שוב הייתי הילדה הזאת שאמרו לה כל הזמן "תלמדי ממנה", "תתנהגי כמוה", הילדה המבודדת שנלחמת נגד הזרם השוצף, ולרוב - ללא כל הצלחה

אל תתבלבלי. ד' יתברך לא מפסיק להאמין בך, הוא רק מבקש מאיתנו להסיר את העפר, ולהתנקות

אין הורה שלא חרד מהשפעת המדיה על טוהר נשמתם ילדיו. אחד הפתרונות שמצאתי היה כשראיתי את "פני מלך": האנימציה היהודית הטובה ביותר שאני מכירה, והילדים? לומדים בהנאה, מחכימים פלאות, ומבקשים לראות עוד "פני מלך". המלצה אישית באחריות

טיק-טק אפשר לתת לניסיונות העולם הזה לבלוע אותנו. לגרום לנו לסחוב את החיים, ולא מעבר. אבל אפשר גם לתת לניסיונות האלה משמעות