דבורי רובינשטיין (וקשטוק)

בעלה התקשר יום אחד רק כדי להגיד שהוא רואה שינוי עצום, ושהבית נרגע משמעותית. ואם כבר, אז הוא מבקש שאפנה אותו לאיש מקצוע, כי גם לו יש "כמה דברים שצריך לעבוד עליהם"

"'שכחת שאין לך זיכרון טוב?', הוא היה עונה. וזה, אגב, משפט שהוא היה אומר שוב ושוב לכל אורך הנישואים"

פגשתי אנשים שלקרוא לבעיה שלהם בשמה גרם להם לייאוש ולחוסר רצון לשנות. יחד עם זה, פגשתי רבים שדווקא הגדרת הבעיה אפשרה להם לנרמל את הבעיה, להבין שהם בסדר ולבנות תוכנית פעולה

אני לא אומרת שצריך לקבל התנהגות שלא מתאימה לנו. אני כן אומרת שאנחנו צריכים לקבל את האדם כאדם, ולא בהכרח את מעשיו

אם אנחנו מבינים שלכל טיפה יש כוח כשהיא באה בכמות גבוהה, עקבית, תמידית – אפשר להבין שיש לה כוח לטוב, אך גם לרע. במקרה של ר' עקיבא, מדובר בכוח טוב. אבל לפעמים יש לטיפות כוח רע, הרסני

הפסקתי לספור את המילים "אני ממש מרגישה שיצאתי לחירות. תודה עליך" (בניסוח כזה או דומה) או "אני מרגישה שהגעתי אל הגאולה שלי". אני לא מצליחה להתרגל לזה. ולא רוצה להתרגל לזה

כשאני לבד, אין לי ציפיות. אני יודעת שהכל עלי. זה קשה, זה מעייף, לפעמים זה מרגיז, אבל זה לא כואב בלב, זה לא נוגס לך בנשמה, זה לא לוקח לך את כל הכוח הנפשי

אני זוכרת את השנים בהם חיכיתי שמישהי תביא לי משלוח מנות, וחוץ מ-2 השכנות הקבועות – לא היו דפיקות בדלת עבורי. אני לא מחבבת אותו פתאום, אבל אני מצליחה לא לבכות בו

כי מישהו ראה אותך. ראה את הקושי שלך באמת. פינה לך מקום לכמה דקות. הבין באמת את הצורך שלך, ונתן לו מענה

מתי חיוביות הופכת להיות רעילה? הכל על הסכנות של הפסיכולוגיה החיובית

לכן מעתה, תראו את שם המשפחה החדש, או גם את החדש וגם את הישן, או תראו רק את השם הפרטי מופיע, ועכשיו תבינו למה

גם כשאדם רוצה להתפתח ולגדול, חובה עליו לשים לב אל סביבתו ולראות איך הם יושפעו מהשינוי שיהיה בו, האם השינוי יהפוך אותו לאדם טוב יותר ותורם יותר לסביבה, או אדם שמרוכז יותר בעצמו

שימו לב, מתי לומדים להעריך משהו? ובכן, זה קורה כשמאבדים משהו, או כשלא היה אותו מלכתחילה והשגתם אותו

וגם מי שאין סיבה נראית לעין, שלא התגרשה ולא פרודה ולא אלמנה ולא רווקה ויתכן שהחיים שלה טובים לגמרי. מה, חסרים אנשים שמילה טובה יכולה לשמח אותם?

כן, כי אם לך קשה – לה קשה יותר. לא חשוב מה, העיקר תרימי טלפון, תזכרי שיש מי שזה בדיוק מה שיעשה את ההבדל ביום שלו או שלה

הצרות שלנו הם לא עסקת חבילה. מה שמגיע – מגיע ומה שלא - לא. לא יהיה גרם של צער נוסף ממה שנכתב לך מלמעלה. ההתמודדות מדודה, מחושבת. לכולנו יש "בשמים של יוסף", השאלה אם אנחנו רואים את זה

מהניסיון שלי, לא מדובר בבחירה בדרך אחת, אלא בבחירה בשלושתן לפי הסדר, כאשר הרצון והכוונה הם למנוע את האפשרות האחרונה, אך חשוב לקחת אותה בחשבון ולהיערך אליה

אנשים עם הפרעת קשב וריכוז שהולכים לאנשי מקצוע שלא מזהים את ההפרעה ולא יודעים את מאפיינה ואת הדרך לסייע בה, ימצאו את עצמם הולכים שוב ושוב למטפלים, מאמנים ויועצים למיניהם, ויוצאים עם כלום

הגילוי הזה נתן לי הרבה מאד כוח. כוח שהיה חסר לי כבר כמה שנים, בהם סחבתי רגשות אשם על כך שגם כשאני עם הילדים – אני לא פנויה אליהם כמו שאני רוצה

כדאי לעשות הכל כדי לא להגיע לשלב הזה. אבל כשצריך, זו לגמרי אפשרות שעם כל הקושי – צריך לממש אותה. כך שלא משנה כמה אני חכמה ואינטליגנטית ובעלת ידע מקצועי מקיף מאד, יש דברים שאני לא יכולה לשנות, אלא יכולה להחליט מה אני עושה איתם

"אז למה הגעת היום?", שאלתי אותו. "כי אני רוצה שיהיה לאמא של הילדים שלי טוב. אני יודע שאם היא תטפל בעצמה היא תהיה אמא מופלאה. גם ככה היא אמא נהדרת, אבל אני יודעת שהפרידה עשויה לפרק אותה"

פניתי לכמה נשות מקצוע, שכל אחת מתמחה בתחום אחר, כדי לעבד את האירוע הקשה וכדי להבין מה המשמעות של גירושים כשלך 4 ילדים ומטבע הדברים עלייך להתמודד עם תהליך לא פשוט

לפעמים יש לי לקוחות שפשוט אומרות "אני לא יודעת מי אני!", והן כבר בנות 40 ויותר. וכשאת יודעת מי את, ואת מחוברת אל עצמך, את בחירות

דבורי וקשטוק עוברת תקופה קשה, ועמוסה. והחוסן מאפשר לה לנווט בהם. לפעמים האנייה נוטה ליפול על צידה, אבל עם כלים נכונים היא מתייצבת

איך הקב"ה דואג לחתול הזה! איך הוא מצא מישהו אחד בעולם שידאג לו, אף על פי שהוא החתול הכי לא פוטוגני שתראו, ונראה ככזה שאף אחד לא ירצה לאמץ

זה לא שאני לא מתמודדת. זה רק שיש בתוכי ידיעה פנימית עמוקה וברורה שאני אהיה בסדר, ולא משנה מה. זו תחושת מסוגלות שגורמת לי להרגיש שאני יודעת ויכולה להתמודד, והיא זו שמזכירה לי את החוסן שבי

הקושי הוא שעם הדיבור באות השאלות. והקושי היותר גדול הוא, שאין תשובות. אין ולא יהיו. ולכן נצטרך כולנו להתמודד עם השאלות האלו, ולתת להן להיות. אין תרופה לחוסר אמון. זה תהליך

"תשמעי, אני בשוק. איזה מזל שהתקשרת! מה שאת מספרת הוא פשוט נורא. בחיים לא הייתי פוגעת בך ככה! אני מצטערת! אני אספר לך מה באמת היה מהצד שלי, ותביני"

רק עכשיו, בזמן הספונג'ה והמאבק בלכלוך עיקש שנדבק לרצפה במטבח, הכתה בי ההבנה שהנה, שום דבר לא יכול להיות לרעה, גם הרע ביותר. רק שלא תמיד אנחנו זוכים לראות זאת

דבורי וקשטוק מחליטה לחשוף לפעמים את הקשיים שהיא חווה בחיים. לאף אחד אין חיים מושלמים, גם לא למטפל ת שלכם