הרב יצחק זילברשטיין
"דוקא ביום שהגעתי לביתי מדושן עונג, לאחר הסעודה במסעדה, הכינה לי רעייתי הפתעה..."
"הכנתי לך הפתעה בעלי היקר! ארוחה מיוחדת במינה שטרם סעדת כמוה", הודיעה אשתו. אילו היה מדובר בסעודה בשרית, עוד יכול היה 'להסתדר' איכשהו, אלא שהיתה זו ארוחה חלבית!...
- הרב ארז חזני / והערב נא
- כ"ב טבת התשע"ה
מעשה שהיה באדם שביקש מאשתו שתכין לו מידי יום את ארוחת הצהריים בדיוק בשעה 1! משום שבשעה זו מגיע יגע ורעב ממלאכתו. האשה התקשתה מאד לעמוד בזה, משום טרדות הבית, ובפרט מחמת צער גידול הילדים, כך שבכל יום הארוחה של הבעל אוחרה בכמה שעות...
ביום מן הימים, שב הבעל ממלאכתו, והנה, בעודו הולך ברחוב, ריח תבשילים ערבים נכנס באפו. לא היה קשה להבחין כי מגיע הריח ממסעדת הבשרים הסמוכה. "הגיע הזמן שאהנה פעם אחת מארוחה דשנה בזמן, ואגיע לביתי שבע ורגוע", חשב האיש בלבו, ונכנס למסעדה (שהיתה כשרה למהדרין). כטוב לבו ישב ואכל ברבורים מבושמים וכל מיני מטעמים... שילם ופנה לשוב אל ביתו.
והנה פותח האיש את הדלת, ונדהם לגלות מחזה נדיר למול עיניו... שולחן ערוך בכל מיני מטעמים...
"הכנתי לך הפתעה בעלי היקר! ארוחה מיוחדת במינה שטרם סעדת כמוה", הודיעה אשתו. אילו היה מדובר בסעודה בשרית, עוד יכול היה 'להסתדר' איכשהו, אלא שהיתה זו ארוחה חלבית!...
עמד האיש והסתפק, מה עלי לעשות כעת? אילו לא אוכל, ותגלה אשתי שסעדתי את לבי במסעדה, הרי ששלום הבית יופר, ואם כן אולי רשאי אני לאכול, שהרי "מה אם שֵם הקודש שנכתב בקדושה, אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו" (ירושלמי סוטה פ"א ה"ד), איסור דרבנן של אכילת חלב לאחר בשר עוף (שהוא רק 'תרי דרבנן', שכן לא אסרה תורה אלא אכילת בשר בהמה בחלב שנתבשלו יחד), לא כל שכן שיותר! ואכן, 'הכריע' כי מותר לו לאכול את הארוחה למען השלום...
לאחר מעשה, פנה אל מו"ר ושאלו: "האם מותר היה לי לאכול את הסעודה שאשתי כה טרחה עבורה, על מנת למנוע ריב ומדון בבית"?...
תשובה
השיב מו"ר שליט"א:
לא מצינו שחז"ל התירו איסורים מדבריהם למען השלום, ועל אף ששם ה' יתברך נמחה על המים בגלל שלום בית, אבל איסור אחר, כגון עוף בחלב לא נמחה על המים, ולכן לא ניתן להתיר לאכול את המאכלים החלביים[1].
מה שכן, ניתן להקל ולשנות מן האמת, ולומר לה שהזמינוהו לסעודת ברית מילה או פדיון הבן, ומשום שלא יכל לסרב, אכל שם בשר... וכמו שמצינו בגמרא ביבמות (ס"ה:): דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו, ששרה אמנו אמרה "ואדוני זקן" (לשון ביזוי ולעג כלפי אברהם), ואילו הקב"ה שינה מפני השלום ואמר לאברהם "ואני זקנתי".
הוסיף השואל לשאול את מו"ר: "עתה שעברתי ואכלתי את המאכלים החלביים באיסור, מהי כפרתי ותקנתי?", והשיב מו"ר: "כפרתך היא שתקבע שיעור בהלכות בשר בחלב! אך דבר חשוב נוסף עליך לזכור יקירי - אתה חייב לרדות ביצרך ולא להכביד עולך על אשתך. ראה נא מה שאמרו רבותינו במסכת גיטין (דף ז'.): לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו וכו', וכל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו, סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות, שפיכות דמים, וחילול שבת" (ע"ש ברש"י).
[1] ויעויין בשו"ת הרמ"א (סימן ק' אות י') שכתב (לבאר את דברי רב האי גאון) אודות מי שנשבע לגרש את אשתו, שהדין הוא שחייב לגרשה, ואין ללמוד ממחיקת השם דסוטה שמותר לעבור על איסור של 'לא תשא' כדי לעשות שלום בית, משום שדוקא לגבי מחיקת השם הותר האיסור כדי לעשות שלום בית, היות והמטרה בהשקאת הסוטה היא, כדי להוציא מידי ספק ומידי איסורא, אין זה בכלל איסור מחיקת השם, שהרי איסור זה נלמד ממה שכתוב 'ואבדתם את שמם, לא תעשון כן לה' אלקיכם', ולכן אין האיסור שייך אלא באופן שעושים דרך מחיקה, ודרך אבידה לשם ה' יתברך, אבל כשאנו עושים זאת לשום צורך ותיקון, הדבר מותר. וכשם שאם נפלה טיפת דיו על השם בספר תורה, מותר למחוק דיו זה על מנת לתקן את הספר תורה, הוא הדין בנוגע למחיקה זו. (וע"ע בשו"ת הרמ"א בסימן י"א, ובהערות מרן הגריש"א על מסכת סוכה דף נ"ג:).
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.