הרב יצחק זילברשטיין
"האיש שהתכוונתי לגזול את ממונו נתן לי כאות הוקרה מתנה הגונה..."
"יקירי, תוכל לעשות עמי חסד... אני עומד לפני נסיעה לחו"ל למשך שבוע, אודה לך אם תוכל להיכנס לביתי מידי יום, על מנת להאכיל את הדגים בכדי שלא ימותו, ולהשקות את העציצים בכדי שלא יכמשו..."
- הרב ארז חזני / והערב נא
- ט"ז טבת התשע"ה
מעשה היה בבעל תשובה שהגיע למעונו של מו"ר שליט"א, וסיפר:
בעוונותי הרבים, בעבר הייתי מרבה לעבור על איסורי גזילה, רח"ל. עתה זכיתי בס"ד לשוב בתשובה. השבתי חלק גדול מהממון שגנבתי לבעליהם, ובממונם של אלו שאיני מכירם עשיתי 'צרכי רבים'. אלא שעדיין מנקר בלבי הספק הבא:
הנה בהיותי רחוק, חמדתי זמן רב את ממונו של אחד משכניי, שהינו עשיר גדול. רשעותי היתה כה גדולה עד שהייתי מתפלל שאזכה לפרוץ בחשאי אל ביתו...
והנה, ביום מן הימים, פונה אלי שכני ואומר: "יקירי, תוכל לעשות עמי חסד... אני עומד לפני נסיעה לחו"ל למשך שבוע, אודה לך אם תוכל להיכנס לביתי מידי יום, על מנת להאכיל את הדגים בכדי שלא ימותו, ולהשקות את העציצים בכדי שלא יכמשו...". השבתי בחיוב לאלתר, "האמן לי אחי היקר, אתה מפקיד את ביתך אצל האדם האחראי והאמין ביותר..."[1], והעביר לי הלה את מפתחות ביתו.
האיש רק עזב, ומיד נכנסתי לביתו. התחלתי מיד בחיפושים קדחתניים אחר האוצרות הגדולים. אך למרבה הפלא לא מצאתי ולא כלום! שעות ארוכות של חיפוש יסודי העלו חרס. לבסוף מצאתי את הכספת, שכנראה בה הטמין בעל הבית את כל כספו וזהבו, ואורו עיני. אך עד מהרה התברר שהיא בלתי ניתנת לפריצה... נשארתי רק עם... הדגים והעציצים.
חלף שבוע ושכני שב לביתו. בראותו שהכל כשורה, הדגים חיים וקיימים, והפרחים מלבלבים, העביר לידי כאות הוקרה סכום של 200 דולרים...
כעת, כעבור שנתיים, אני עומד ותוהה, האם מותר לי להשאיר אצלי את הממון שניתן לי במתנה? מחד: הרי על כל פנים דאגתי להאכיל את דגיו ולהשקות את עציציו, אך מאידך: שמא זו מתנה שניתנה בטעות, שהלא אילו ידע האיש שגנבתי את דעתו, וכל כוונתי לא היתה אלא לגנוב את ממונו, וכלל לא התכוונתי לעשות עמו חסד, ברור כשמש שלא היה נותן לי את הכסף?...
תשובה
השיב מו"ר שליט"א:
במסכת דרך ארץ רבה (פרק ה') מסופר: מעשה ברבי יהושע שהשכים אצלו אדם, ונתן לו רבי יהושע אכילה ושתיה והעלהו לגג לשכב, ונטל את הסולם מתחתיו. מה עשה אותו האיש? עמד בחצי הלילה, ונטל את הכלים וכרכן בטליתו, וכיון שביקש לירד נפל מן הגג ונשברה מפרקתו. לשחרית השכים רבי יהושע ובא ומצאו כשהוא נופל, אמר לו" 'ריקה (טיפש)! כך עושין בני אדם שכמותך?!'. השיב האיש: 'רבי לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתי'. אמר לו: 'ריקה, אי אתה יודע שמאמש היינו זהירין בך'. מכאן אמר רבי יהושע: 'לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כליסטים, והוי מכבדן כרבן גמליאל'.
כמו כן נאמר במסכת בבא בתרא (קס"א ע"א) "רובן בגזל". וכל "יום הכיפורים" ניתן לנו למען נחדל מעושק ידינו, וכבר אמר רבינו ישראל מסלנט, שאילו היה בין חכמי ישראל שאסרו "יחוד", היה מציע גם לא להתייחד עם כספו של חבירו.
ולפיכך, אין כאן "מקח טעות", משום שכל בעל-בית מבין, שכל אדם חשוד על הגזל ויש להישמר ממנו, וכבר אמרו חז"ל במסכת פסחים (דף נ"ד ע"ב): "אין אדם יודע מה בלבו של חבירו", ולכך מן הסתם ביטח העשיר עצמו מחשש גניבה, ועל דעת זה נתן את המתנה לחבירו, ולכן יכול האיש להשאיר בידו את הכסף.
[1] ואגב, יעויין בדברי המהר"ם שיף (בדרושים בסוף מסכת חולין) שכתב: אותן אנשים האומרים 'דע לך אחי, שבכל לב אדבר עמך, ולבי שלם עמך, סימן הוא שפיהם מלא מרמה, וזהו שנאמר (תהלים י"ב) 'יכרת ה' כל שפתי חלקות... בלב ולב ידברו'...
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.