הרב יצחק זילברשטיין
סיפור השגחה מצמרר: התלמיד חכם נשלח אל הכלא כדי להציל יהודי מרדת שחת
בחצות לילה בעודי שוקד על דלתות התורה, נשמעו דפיקות מבהילות על דלת ביתי. ניגשתי לפתוח, והנה רואה אני לנגד עיני שני שוטרים "במה אוכל לעזור לכם?", שאלתי. "ארוז נא בזריזות את חפציך ההכרחיים, אתה מגיע עמנו כעת למעצר!"
- הרב ארז חזני / והערב נא
- א' טבת התשע"ה
סיפור מרתק סופר ע"י אחד התלמידי חכמים המצויינים:
בחצות לילה בעודי שוקד על דלתות התורה, נשמעו דפיקות מבהילות על דלת ביתי. ניגשתי לפתוח, והנה רואה אני לנגד עיני שני שוטרים חמורי-סבר! "במה אוכל לעזור לכם?", שאלתי. "ארוז נא בזריזות את חפציך ההכרחיים, אתה מגיע עמנו כעת למעצר!", הודיעו השוטרים, וחשכו עיני. "על מה ולמה?", זעקתי, אך השוטרים לא שעו אל דברי, ובקרירותם נטלוני לרכב המשטרה.
ישבתי וערכתי חשבון נפש מעמיק, "מה פשעי ומה חטאתי על כי נגרם לי כל העוול הנורא הזה"... לאחר נסיעה ממושכת עד לעיר אשקלון, הובלתי לתא-מעצר בבית הכלא "שיקמה".
בחדר שאליו הובלתי, פגשתי אדם נוסף הממתין אף הוא למשפטו. האיש מביט בי ומשתומם (מחמת המראה המכובד) - "מה הביא את כבודו לכאן", שאל. -"האמן לי, איני יודע מאומה, פשוט גררו אותי לכאן, על לא עוול בכפי", (כפי שכולם טוענים). "ומה אתה עושה פה?", שאלתיו. השיב הלה: "נתתי כמה סטירות לארוסתי. היא לא הלשינה, אלא השכנים. בע"ה אצא מכאן ואשאנה בקרוב לאשה".
"מדוע הכית את ארוסתך?", המשכתי להתעניין, והחל האיש לספר, כסח לפי תומו: "ראה נא, לפני כמה שנים נשא אחי אשה ונולד לו בן. שמו של הבן הוא 'יוחנן', על שם אבי המנוח, ולכן יש לי חיבה מיוחדת לילד יקר זה, וגם הוא קשור אלי מאד. והנה, לפני מספר חודשים הלך אחי לעולמו, ונותרה אשתו גלמודה וענייה, יחד עם בנה היתום. מכיון שאני אדם אמיד מאד, וטרם זכיתי להינשא, חשבתי שאולי כדאי שאעשה חסד עם אלמנת אחי המנוח, ואשא אותה לאשה, וכך אזכה לגדל גם את יוחנן האהוב כבן... לשמחתי נענתה גיסתי להצעה, ואי"ה במוצאי שבת הבאה אשאנה כדת משה וישראל. ולמה הכיתי אותה? ובכן, אתמול היא נתנה סטירות לילד הקטן, וגם אני השבתי לה כמה סטירות..."
שמעתי את דבריו, והזדעזעתי עד עמקי נשמתי. "יקירי האהוב, כיצד עולה על דעתך לעבור על איסור תורה כה חמור שיש בו חיוב כרת, הלא זו אשת אח שיש לה בנים..."[1].
אך הלה בשלו: "זו סתם חומרא של כמה רבנים. דוקא שמעתי כי זו אפילו מצוה גדולה - מצוות "יבום". שמעתי גם כי ישנם רבנים ("רעבנים" רפורמים) שיסכימו לערוך לנו חופה וקידושין... אחת היא לי, אצא מן הכלא ואשא אותה לאשה, ואגדל את היתום במסירות".
מיודענו התלמיד חכם כבר הבין מדוע הביאו אותו לכאן על לא עוול בכפו! הוא כבר ידע במדוייק איזו משימה עומדת לפניו בזה הלילה! במשך כל הלילה לא עצמו השניים את עיניהם. השיחה ביניהם התארכה למשך שעות ארוכות, עד לנץ החמה. ובזכות לשון הלימודים של אותו תלמיד חכם, סבלנותו ונעימותו, הצליח למצוא מסילות בלבבו של האסיר, עד שלבסוף עמד והכריז: "הצלחת לשכנע אותי כבוד הרב. אני נשבע לך - מיד כשאצא מכאן אבטל את נישואיי עם אשת אחי!"
החלפנו בינינו מספרי טלפונים, ולפתע נכנסו אנשי רשות בתי-הסוהר. "אלפי סליחות... אנו לא יודעים כיצד להתנצל בפניך. אירעה כאן טעות נוראה", אמרו האנשים. אך הופתעו עד עמקי נפשם כאשר שמעו את תגובתי: "אינכם צריכים להתנצל כלל. לא אתם הבאתם אותי לכאן... עתה רק תעזרו לי לשוב לביתי...". האנשים עמדו משתוממים לנוכח האצילות המופלאה של התלמיד חכם, והחזירו אותו אחר-כבוד לביתו.
במהלך הימים הבאים המשכנו לשמור על קשר, ואכן ביטל האיש את חתונתו, ועתה נמצא בתהליכים מתקדמים של תשובה... זכיתי להבין היטב מדוע ההשגחה גלגלה אותי עד לבית הכלא באשקלון - כדי להציל נפש תועה מאיסור כרת ולהשיבה אל אבינו שבשמים[2].
[1] נאמר בתורה (דברים כ"ה, ה'): "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". "ובן אין לו" פירושו: וזרע אין לו, אבל אם יש לו זרע, אפילו בת או נכד, לא חל על אשתו דין יבום, וממילא היא אסורה על אחי בעלה באיסור אשת אח.
[2] ונציין למעשה מופלא נוסף בעניין, שהביאו רבינו יוסף חיים זי"ע בספרו 'עוד יוסף חי' (פרשת לך לך):
מעשה בחכם אחד מקובל גדול, שמצאו לו עלילה בשקר מצד הממשלה, והמושל הניחו בבית האסורין, ולא הניחו לישב עם האסורין ביחד, אלא הניחו בחדר אחד קטן לבדו. אחר שנחבש בבית הסוהר ההוא שלשים יום, יצא זכאי בדינו בבית הועד של המשפט, ויצא לשלום מבית הסוהר ביום אחד ושלשים לכניסתו שם.
והנה בדרך נס נתן לו השי"ת ישוב הדעת בבית הסוהר, והיה לומד תורה בימים ובלילות, וזכה לחדש חידושים רבים, וכשחזר לביתו ביום ל"א, נשאר בליל ל"ב נבוך מאד על מיטתו, לדעת מה זה ועל מה זה קרה לו הדבר, להיות אסור שלשים יום במקום צר כזה.
וישן אותו הלילה מתוך הרהור ומחשבה לחקור על מה שהיה לו בזה. ויחלום חלום אחד שהוא לבדו מהלך במדבר גדול, והנה בא לקראתו זקן אחד מהודר מאד, וידמה בעיניו שזה הזקן הוא מבני העולם הבא או מלאך מן השמים והולך בצורת אדם. ויגש אליו ויאמר לו: 'אדוני אני נבוך בדבר אחד, אם תוכל להודיעני טעמו של דבר'. ויענהו: 'דבר דבריך'. ויאמר: 'הגד לי, מה הסיבה אשר נחבשתי שלשים יום בבית הסוהר, שהיה קשה צר ומר'. ויאמר לו הזקן: 'תחזיר ראשך ותראה מה יש אחריך'. החזיר ראשו, וראה שלש סיעות של ילדים, כל סיעה יש בה ילדים הרבה, ומהלכים בזה אחר זה, וכולם פרצופים שלהם שווים ודומים לפרצופו של החכם ההוא!
ויאמר לו הזקן: 'בעבור אלו הילדים נכנסת לאותו בית הסוהר הקשה, כי אלו הילדים היו נשמות קדושות מגולגלים בדומם שבחדר ההוא הקטן שישבת בו שלשים יום, יש בהם שהם משורשך מצד הנפש, ויש מהם שהם משורשך מצד הנשמה, ולכן כולם דומים לך. ולכך נחלקים לשלשה סיעות, וכל סיעה תקנת ובררת אותם בעשרה ימים, ולכך ישבת שם שלשים יום, ואי אפשר לתקנם ולהוציאם, אלא רק על ידי לימוד הסוד שתלמוד במקום ההוא ממש, ולא תוכל למשוך אותם מרחוק על ידי לימוד שתלמוד בביתך, וגם אי אפשר שיהיה תיקונם על ידי אדם אחר זולתך. ולכך גלגלו מן השמים שתהיה עלילה עליך, כדי שבעבורה תכנס לאותו בית הסוהר...
וגם בהשגחה פרטית מן השמים, שמו בלב המושל שיגזור שלא יהיה רשות לשום אדם לבא אצלך, כדי שלא יפריעוך מלימודך, כי היום קצר והמלאכה מרובה. ונתן לך השי"ת ישוב הדעת שתלמוד הסוד בלי שום בלבול, כדי שיהיה כח בלימודך להוציא אותן הנשמות מאותו הכבל של הדומם המגולגלים בו באותו מקום. וכן עשית והצלחת. והרי אלו הילדים ההולכים אחריך הן הן בניך שתמצאם לפניך בעולם הבא בגן עדן ותשמח בהם'. ויקץ החכם משנתו, והנה חלום. וישמח על הדבר, ויעש מן חידושי התורה שחידש שם חיבור, וקרא שמו בשם 'מתיר אסורים'.
ומסיים רבינו יוסף חיים: נמצא מהלך האדם וטלטולו ממקום למקום ומעיר לעיר, הכל בהשגחה פרטית מאת השי"ת לטובת האדם ההוא!
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.