חכמת העולם

הנביא ירמיהו אומר: "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו..." (ט, כב). ורש"י מסביר (ערכין י, ב) את החלק הראשון של הפסוק: "שחכמתו אינה אלא מקלקלת". אבל בעולמנו מרבים אמצעי התקשורת לפאר ולרומם את החכמים, הגיבורים והעשירים.

אא

הנביא ירמיהו אומר: ''אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו...'' (ט, כב). ורש''י מסביר (ערכין י, ב) את החלק הראשון של הפסוק: ''שחכמתו אינה אלא מקלקלת''. אבל בעולמנו מרבים אמצעי התקשורת לפאר ולרומם את החכמים, הגיבורים והעשירים. אזנינו שומעות ערב, בוקר וצהרים על המצאות פרי חכמתם, נצחונות כוחם והישגי עושרם. תושיה אנושית הביאה מהפכה תרבותית ומדעית בדורנו. היא רוממה את האדם, כך נאמר לנו, לשיא שלא ניתן היה לשערו בעבר, פתחה בפניו אופקים אשר לא חלם עליהם, והרחיבה ללא גבול את טווח עולמו.

האנושות עטרה לראשיהם של גיבורה הצבאיים, אלה שכבשו ארצות רבות ושינו לבלי הכר את מפת העולם, זרי דפנה של ניצחון. גורדי שחקים, מבנים תעשייתיים מתוחכמים וענקיים, מכרות ונמלים, מפרסמים בקול רעש את עושר העולם, עושר שאין לו תקדים. הישגי המדע המדהימים הפכו אותו לעבודה הזרה של תקופתנו. ההתקדמות האנושית בכל החזיתות מביטה בבוז על חכמי התורה, הנחבאים בארבע אמות של הלכה ומוסר, אם בכלל שמע מישהו את שמעם. אילו היתה למדע המתקדם דעה, היא ללא ספק מביע אותה במילותיו של הלץ בתלמוד: ''מה הועילו לנו הרבנים?'' (סנהדרין צט, ב). אך סקירת המצב לאשורו תוכיח שתעלומה זו היא חסרת שחר: אלה מלים ריקות, העשויות להרשים ולמשוך את האדם השטחי הממוצע. המתבונן הביקורתי יעמוד על משמעותן האמיתית, כפי שנגלה.
 
איכות החיים
אל לנו לשכוח עיקרון אחד חשוב: בדיוק כשם שיש ''עושר שמור לבעליו לרעתו'' (קהלת ה, יב), כך יש ידע אשר מביא אסון לבעליו. מה התועלת בערים, על גורדי השחקים שלהן, אם איכות החיים בהן ירודה? העושר גואה ולועג לבעליו. אם אדם אינו אדונו של העושר אלא עבד לו, ''מה יתרון לו בכל עמלו?'' מה היתרון בידע מדעי אם האדם אינו יכול לשלוט עליו? אם הוא עובר את כל הגבולות, מצטרף לרע שבאדם, ומייצר תוצאות הפוכות מכוונתן המקורית? לאחר זמן ''החכם'' עצמו אינו מכיר עוד את חכמתו. מדע, אשר הרע שבאדם שולט בו, הופך במהרה לקללה. במשך הזמן נאלץ המדען להכיר בכך.
 
דבריו של רש''י מוצדקים עתה: חכמתו אינה אלא מקלקלת. ''חכמה'' פירושה תועלת, לאדם ולעולם, התקדמות בפיתוח הטוב הטמון באופי האדם, התקדמות רוחנית ממעלה למעלה לקראת מטרות נעלות לאין ערוך בשלימות האדם. על חכמה זו אומר קהלת: ''החכמה תחיה בעליה'' (שם ז, יב). זאת בתנאי שאדם מכיר בחכמתו כמתנת אלוקים וכחלק מתוכניתו של אלוקים, ומשתמש בה מתוך הכרה זו לקדם את המטרות שאותן הציבה החכמה האלוקית. ברגע שהוא זונח את הדרך הזאת, ומנסה להשתמש בחכמה ככלי להשיג את מטרותיו האנוכיות האישיות, תוך שיכחת מקור מחצבתה האלוקי- הוא הורס אותה במו ידיו, החכמה הופכת לכלי משחית.
 
חכמת חז''ל
רבותינו הקדושים, בטוהר ליבם ובהבנתם העמוקה, ידעו זאת היטב. הם הכירו באמת הברורה בכל דבר, והסבירו אותה לתועלתנו. הבנתם מנוגדת בתכלית להבנת העולם. ''איזה חכם? הלומד מכל אדם'', אמרו חכמינו. תכונת הענווה היא- היא המאפיינת את החכם האמיתי. לא את זה שמתיימר להיות חכם מכל אדם, לא את המביט בבוז מרום מעמדו על האנשים הפשוטים שאינם מגיעים לקרסוליו, אלא את האיש הרואה ומעריך את האנושיות האמיתית שבכל אדם, משכיל להבינה ונכון ללומדה מזולתו. הוא החכם האמיתי.
 
''איזהו גבור?'' לא זה שאוצר כוח רב או מכניע מיליונים תחת שלטונו, אלא זה שנאבק יום יום בעצמו, וכובש בכל יום עולם חדש של התקדמות רוחנית. הכובש את טבעו שלו- הוא באמת גיבור. ודעתם של חז''ל על טיבו של העושר הפוכה לחלוטין מדעתם של ''העשירים'' בעולם הזה. ''איזהו עשיר? השמח בחלקו''. כפי שלמדנו לעיל, העשיר הוא האדם המרוצה. התאב ליותר ממה שיש לו אינו עשיר, אפילו יש לו מליונים בבנק הוא עשוי להיות העני שבעניים. וכל זמן ששאיפת ה''נטילה'' לא נעקרה מליבו, ולא פינתה את מקומה לשמחת ה''נתינה'' ולהכרת הטוב שבמתנות אלוקים, העוני הזה ישאר מנת חלקו. השמח בחלקו הוא עשיר, מפני שאינו מתאווה לדבר מעבר למה שיש לו, והוא שמח באותן אפשרויות לעבודת אלוקים שהונו פותח בפניו.
 
שלוש המתנות
אם כך, ניתן לאדם כוח לזכות בכל אוצרות העולם הזה או להרוס אותם. זו בחירה בין שני קצוות, ההחלטה תלויה ברצונו בלבד. חכמינו לימדונו, במדרש פיוטי רב משמעות, (במדבר רבא כב, ז), מהן האלטרנטיבות. (הוספות המחבר בסוגריים): שלוש מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם. זכה בחכמה זכה בכל. זכה בגבורה זכה בכל. זכה בעושר זכה בכל. אימתי? בזמן ש(אדם רואה ש)הן מתנות שמים ו(שהן) באות כוח התורה (כלומר, נועדו להאדיר תורה).
 
אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינו כלום...ומתנות אלו שאינן באים מהקדוש ברוך הוא (כלומר, אין אדם מחשיבן כמתנות אלוקים) סופן להיפסק ממנו. שנו רבותינו, שני חכמים עמדו בעולם. אחד מישראל ואחד מעובדי כוכבים: אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני גיבורים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: שמשון מישראל וגלית מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם, קורח מישראל והמן מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. למה (אבדו)? שלא (ראו ש)היה מתנתן מן הקדוש ברוך הוא, אלא חוטפים אותה להם. אם כן, אין כאן אפשרות לפשרה, זכיה בכל- או הפסד הכל. אם נזכה במתנות בדרך שרבותינו מלמדים- יש לנו הכל, אנו חיים בעולם של עונג מתמיד.
 
אם לא הפסדנו הכל. ברור כי ידע, כוח ועושר בלבד אינם נותנים לאדם את אוצרות העולם. שביל זה מוביל רק להתפכחות מאשליה. הידע, הכוח והעושר מספקים את תאוות האדם סיפוק זמני בלבד. השנים חולפות מהר ודבר לא נותר לו לאדם מכל עמלו בהן. רדיפת התענוגות כשלעצמה גורעת לעיתים קרובות מן האושר, מקצרת את החיים, וגורמת לאיבוד העולם הזה עצמו, אשר למענו השקיע האדם יגיעה רבה כל כך. אומנם, גם הישגים זמניים מרשימים הם. עלינו לזכור שאין לזלזל בכוח הרע בעולם. אבל לטווח ארוך ניתן לשער מראש מה יהיו תוצאותיהם של ידע, כוח ועושר העוברים לידי הרע.
 
מטרות רוחניות
לכן, אל לנו להיות מופתעים כאשר אנו נוכחים לדעת שההתקדמות חסרת התקדים של המדע, העושר והכוח לא הפכה את העולם לשמח יותר. צרות מתגברות עלינו, מלחמות רודפות זו את זו, עליה מאיימת על המין האנושי, והכל בגלל שהאדם מתעקש להשתמש למטרות אנוכיות במתנות הגדולות שקיבל, לספק את תאוות הבצע שלו, במקום לראותן כהווייתן- אמצעים להגשמת המטרות הרוחניות הגדולות אותן הציב הבורא לעולם. התהליך עשוי להיות ארוך: ''אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה'' (קהלת ח, יא). אך מה הן כמה מאות שנים בלוח הזמנים של אלוקים? בסופו של דבר יתגשמו תחזיותיו של המדרש וכל האנושות תראה כי המתנות, כאשר מכוונים אותן להתרחק מאלוקים, ''אינן כלום''.
 
אנו עדים לתחילת קיומם של דברים אלה בימינו אנו. נראה כי יש חוק ממנו אי אפשר להימלט בעולם. חוק זה מונע מן האנושות להגשים את מטרתה, שיפור איכות החיים בעולם, כל עוד היא מסרבת לתת את הדעת על מי ''שאמר והיה העולם'', העולם על כל אוצרותיו האדירים. האנושות עומדת על עומדה, היא מסרבת להכיר בחוק הזה, היא ממשיכה הלאה בתקווה הרחוקה שאולי במקום כלשהו, בזמן כלשהו, תקום ותהיה פריצת הדרך הכללית- בתנאיה שלה. אנו יכולים לנבא בביטחון מלא שהדבר לא יקרה לעולם. ברור מדוע אלה הם פני הדברים, ומדוע לא ייתכן אחרת. העולם לא נברא כמטרה בפני עצמו, אלא כאמצעי להגשמת מטרה נעלה יותר – לא פחות מאשר ההתפתחות המלאה של הפוטנציאל הרוחני הטבוע באדם- הגברת כוח הקדושה בעולם במידה מירבית.
 
הכל חייב להשתתף במאבק האיתנים על הגשמת המטרה הזאת, עד שתושג התכלית הסופית, וכל העולם על כל מיליוני יצוריו יהיה חלק מגילוי שם אלוקים וכבודו. אילו היה המין האנושי מצליח להגשים אי פעם את חלומו, על עולם של אושר חומרי ללא צורך בהתמודדיות והתחייבויות רוחניות, הייתה הצלחתו זו שמה לאל את מטרת העולם. במצב הנוכחי, די באופיין, המסתכל מעצם טבעו, של פעילויות האדם הסובבות סביב ה''אני'' שלו, כדי להבטיח כי התכלית האמיתית של האנושות לא תישכח לעולם. ואותה פעם, בה שכח המין האנושי את תוכן חייו שיכחה מוחלטת ומילא את הארץ חמס, שחיתות ואלימות, נאמר בתורה שלא הייתה ברירה אלא למחות את האדם ותרבותו מעל פני הארץ. היה זה בדור המבול.
משפחה אחת, אשר שימרה את הכרת התכלית הרוחנית בבריאה, איכלסה את העולם מחדש (בראשית ו, ח). דור הפלגה (בראשית יא) מהווה דוגמא נוספת לעולים מאוחד ברדיפה אחר מטרות המנוגדות לאלה אותן קבע הבורא. רבותינו רואים בבניית מגדל בבל הכרזת מלחמה נגד המטרה הרוחנית שהציב אלוקים למין האנושי (בראשית רבה לח, ז). היה זה ניסיון להקים ציבילזציה שמספקת את עצמה, ועושה כראות עיניה במתנות אלוקים. מטרתם המוצהרת של בני הדור ההוא היתה: ''ונעשה לנו שם'' (בראשית יא, ד). אירוע זה מלמד כי כל ניסיון דומה נועד לכישלון מעצם טבעו. שליטה על הפלגנות וההרסנות הנטועות בטבע האנושי תושג רק כאשר יחליט המין האנושי לשאוף כל המטרות הרוחניות אשר למענן נברא.
 
סוף כל הדורות
התלמוד מספר לנו כי באחרית הימים ינסו אומות העולם להצטדק בפני אלוקים. הם יאמרו: ''ריבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה שווקים תיקננו, הרבה מרחצאות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה'' (עבודה זרה ב, ב). לא נדון כאן בשאת ההעזה לבוא לפני אלוקים, ועוד בעולם האמת, בשקר חצוף כזה. למדנו מדברי חכמינו ז''ל כי אדם מגיע לעולם הבא עם אותן מידות אופי אותן פיתח בעולם הזה. אם חייו היו שקר, ילווה אותו השקר אפילו בעולם הבא. ענייננו כאן הוא תשובתו של אלוקים: ''כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, כלום יש בכם מגיד זאת? ואין זאת אלא תורה''. רדיפת התענוגות בה עסקו אומות העולם מנוגדת בתכלית לדביקות בתורה. השתעבדות ומסירות לתורה כרוכות בניסיון לכבוש את טבע האדם החומרי ולהתעלות במדרגות הקדושה והאהבה. טענתם הכוזבת ניכרת לעין כל.
 
השלום לא יכון בעולם כל עוד מוכר האדם את בכורתו בנזיד עדשים, ממיר ערכי נצח בערכי החומר, כלומר, עד ביאת המשיח. נאמר בישעיהו (סב, א): ''למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט''. יונתן בן עוזיאל מפרש זאת: עד שציון תיגאל לא אניח לאומות העולם, ועד שאביא נחמה על ירושלים לא אשקיט את הממלכות. כל עוד מנוצלות שלוש המתנות למטרות שליליות, אין מנוס ממלחמה ומחרדה, מצרות ומאי שקט בקנה מידה עולמי. ''אין שלום אמר אלוהי לרשעים'' (ישעיה נז, כא). השלום יבוא לעולם הסובל הזה רק כאשר תבוא גאולה לציון, כאשר ישראל, עם התורה, ודרכם העולם כולו, ישובו לתורה וישלימו סוף סוף עם התכלית שייעד אלוקים לבריאה.מתוך ''סוד המוסר''

 

תגיות:חכמה

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה