"במדרשה למדתי יותר מאשר באוניברסיטת ייל"

"כשהייתי בת 21 התחלתי תהליך של גיור וחזרה בתשובה", נזכרת מרים, בעלת תשובה מזה כחמש שנים. "אבא שלי אומנם יהודי, אבל אימא שלי התגיירה בגיור רפורמי, שכידוע, אינו תופס כגיור אמיתי. בדיוק נפרדתי מחבר שהיה לי, והתחלתי לעשות חשבון נפש, ולשאול את עצמי שאלות משמעותיות, כמו מה אני רוצה מעצמי הלאה, ובכלל מה הכיוון שלי בחיים. מישהי הציעה איזו 'שבת ניקוי ראש' כזאת, בבית מלון, עם הרצאות על זוגיות, ואני החלטתי שזה בדיוק מה שאני צריכה.

"שם, התוודעתי ליהדות בצורה עמוקה ומרגשת, שגרמה לי להרגיש איך אחרי שנים של חיפושים ונדודים – פשוט הגעתי הביתה. הרגשתי שרק עכשיו אני מתחילה לחיות באמת, שעד עכשיו הכל היה מסיכות. הגעתי שם לתובנות מאוד משמעותיות עם עצמי, והחלטתי להתקרב ליהדות.

המדרשה היא בית חם עבור הבנות (אילוסטרציה: shutterstock)

"כשהסמינר נגמר, מאוד רציתי להחזיק בהחלטה שלי, אבל ידעתי שזה יהיה נורא קשה לחזור עם כל התובנות החדשות שלי הביתה. בפרט שהתגוררתי בקיבוץ מאוד חילוני. ובאמת כך היה. הייתה שם התרסקות... מצד אחד מאוד רציתי להתחזק, אבל מצד שני היה לי מאוד קשה עם הסביבה. כמה אפשר להחזיק מעמד עם כל הטלפונים מהחבר לשעבר, והידידים מהשכונה, שצופרים מהחלון בדיוק בערבי שבת? עם הטלוויזיה? עם הפזילות לג'ינסים שמציצים מהארון? עם ההתנגדויות מצד המשפחה? הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת... ואז שמעתי לראשונה על הרעיון הזה של מדרשה... "

מאחת בודדת למאות מדרשות

פעם, בתחילת דור התשובה, בראשית שנות השמונים, שמזוהה בעיקר כתקופה בה אורי זוהר וחבריו החלו לחזור בתשובה - הייתה רק אחת כזו. היא הייתה ממוקמת בירושלים במבנה קטנטן, בודדה במערכה, וקראו לה "נווה ירושלים". עם השנים, הפך המקום למבנה ענקי ויפהפה, הכולל כרי דשא נרחבים, וכיתות לימוד. היום מתדפקות מדי שנה, רק על דלתותיה של מדרשה זו, מעל לכאלף בנות.

וכמו פטריות אחרי הגשם, ממדרשה אחת בודדת, רק באזור ירושלים תוכלו למצוא היום כבר מעל ל- 15(!) מדרשות שונות, המספקות תנאי לינה ומגורים, להוציא את המדרשות אקסטרניות הרבות, בהן מתקיימים שיעורים בשעות הערב, וזאת עוד לפני שדיברנו על מה שמתרחש בערים נוספות.

דומה שהתופעה נמצאת בשנים האחרונות במגמת עלייה: בנות רבות, בגילאים שונים, שנמצאות במגמת התחזקות רוחנית, בוחרות לעזוב את הבית, את חיק המשפחה, את השכונה והעיר המוכרות, את החבר'ה, לעיתים גם את בית הספר, ועוברות לגור במדרשה.

"מדרשה? זאת מתנה לכל החיים"

אז מה זה בעצם מדרשה אתם שואלים? "מדרשה זו מתנה שכל בת חייבת לעצמה, לפני שהיא מתחתנת ובונה את הבית הפרטי שלה", מסבירה הרבנית שרה ויליגר, מנהלת מדרשת "בת-חן" בירושלים, ובוגרת מדרשה בעצמה. "מדובר בכור היתוך לעבודת מידות, וכל אחת שנדמה לה שהיא יודעת מה זו עבודת מידות, בשהות של יום אחד במדרשה - היא תצחק על מה שהיא חשבה. זו מתנה שלא תסולא בפז, וכל מה שבנות מנסות להספיק ולבנות בבית באופן פרטי, אפילו בעזרת רבניות ופעילות - במדרשה את משיגה בקלות בכמה חודשים".

על כך מוסיפה גם גילה מנולסון, מחברת רב המכר "מגע הקסם" ובוגרת מדרשת נווה-ירושלים: "באופן אישי, למדתי באוניברסיטת ייל בארה"ב, שזו אחת האוניברסיטאות הטובות בעולם. בהמשך 'התגלגלתי' למדרשת נווה-ירושלים. אני זוכרת שבשבועות הראשונים שלי שם, קיבלתי 'עירוי אינטלקטואלי' אדיר של 'אוכל למחשבה', יותר מכל מה שקיבלתי בייל בשלוש שנים. יש במדרשה בסיס של דברים לחיים, שלא מקבלים בשום מקום אחר.

"אנשים רצים לעשות תואר, ושוכחים לשאול את עצמם קודם את השאלות הכי בסיסיות עבורם, כמו מי אני או אם יש אלוקים. באוניברסיטה לא מלמדים מה המטרה של החיים, אבל במדרשה, עוצרים לשאול את השאלות הכי מהותיות שיש בעולם. זו הייתה עבורי פשוט חוויה מחייה. המורים והמורות שלי שם, היו הכי טובים בשבילי בעולם". גם הרב זמיר כהן, הסביר ש"מה שזוכים להגיע אליו במדרשה בחודש – בבית מגיעים אליו אולי אחרי שנה".

כאמור, יש שני סוגים של מדרשות: מדרשות אקסטרניות – בהן לומדים בעיקר לימודי ערב והן אינם מספקות תנאי מגורים, ויש מדרשות אינטרניות, כלומר כאלה שמספקות גם מגורים. במדרשה אינטרנית, ישנו סדר יום קבוע עבור הבנות, במהלכו הן עובדות או לומדות בשעות הבוקר (חלק מהן אפילו סטודנטיות, שמשלבות לימודי תואר או תעודה, לצד לימודי היהדות), ובשעות הערב מקדישות בין 3-5 שעות בממוצע, לרוב ארבע פעמים בשבוע, כדי לשמוע שיעורים.

השיעורים נסובים סביב נושאים רלוונטיים שונים. החל מזוגיות, מודעות עצמית, עבודת המידות, שיעורי הלכות, שיעורי השקפה יהודית ועד שיעורים בהכנה לבניית בית יהודי. בנוסף, מקיימות המדרשות גם שבתות חווייתיות, טיולים, וערבי פעילויות מיוחדים בזמנים שונים. המרצים ברוב המדרשות, הם רבנים או רבניות שנבחרו בקפידה. מלבד ידע תורני, עונים אנשי הצוות במדרשה גם על שאלות, מייעצים בלבטים שונים, תומכים ומלווים את הבנות לאורך כל תקופת השהות שלהן במקום, ואפילו דואגים להן לשידוכים בבוא העת.

שלוש ארבע ולעבודה

יש כל כך הרבה מדרשות היום, איך בת יודעת מה מתאים לה?

"צריך ללכת לבדוק", מסבירה נועה, בוגרת מדרשה בעברה, וכיום נשואה ואם לילד. "יש ארגונים, כמו 'לב לאחים' שעושים מדי פעם סבב מדרשות, שזה ערב שלם שמבקרים בו בכל המדרשות בירושלים, ו'טועמים' קצת מכל מקום. חשוב ללכת לראות את המדרשה בעיניים לפני שנכנסים. בנוסף, יש כמה דברים שחשוב לשים לב אליהם: קודם כל אם הסגנון הכללי מתאים לי. אם הסגנון של השיעורים מדבר אליי, איך האווירה במקום, ואם הבנות הן לרוחי. יש למשל מדרשות שיותר מיועדות לאקדמאיות, לחילופין מדרשות שהן יותר משפחתיות, או כאלה המוניות יותר. דבר שני, איך הצוות במקום – מי מנהל את המדרשה? האם יש עם מי לדבר ולהתייעץ? יש מי שילווה אותי? פחות חשוב מזה, הם התנאים. זה ודאי לא כמו בבית, אבל זה נחמד, ומתרגלים מאוד מהר למשפחתיות הזו עם כולן, ומהר מאוד מכירים המון חברות חדשות".

איך בת שמתקרבת ליהדות יודעת מתי הזמן הכי נכון עבורה להיכנס למדרשה?

"נורא חשוב לדעת מתי להיכנס למדרשה", מסבירה הרבנית ויליגר. "לא כשאת נורא טרייה ובצעדים המאוד ראשונים שלך בעולם היהדות. כי אז זה שלב רגיש מדי לעשות צעד כזה, גם ככה כל עולם היהדות חדש עבורך, אז גם להחליף סביבת מגורים? לא כדאי. בנות כאלה מתקשות להסתגל, ונשברות נורא מהר. הן חוזרות הביתה אחרי חודש במדרשה, וכבר בטוחות שמדרשה זה לא בשבילן, ולא יודעות לעשות את ההפרדה, שהן פשוט היו בשלב בחיים שזה לא התאים. ואז גם כשנפשית זה כבר יהיה הכי נכון עבורן – הן כבר לא ייכנסו, ולדאבון הלב, הפסידו את המתנה היקרה מפז הזו. כי זהו, היא מבחינתה כבר טעמה ובטוחה שזה לא בשבילה, ואף אחד כבר לא ישכנע אותה אחרת. שלא לדבר על כאלה שממש חוזרות לחיים החילוניים שלהן ומוותרות על הכל".

אז מה כדאי לעשות?

"לכן בהתחלה כדאי להירשם למדרשה אקסטרנית. מומלץ לדאוג לעוד חברה, פרטנרית נעימה, שרוצה גם היא להתחזק, שתעודד אותך ושתלכו ביחד. למדרשה אינטרנית כדאי לעלות לפחות אחרי כמה חודשים טובים שהיית אקסטרנית עקבית, וכשהרבנית שמלווה אותך חושבת שאת מספיק מתאימה. צריך לבוא מוכנים לעשות עבודה פנימית, כי עם כל הכיף, הנעימות, והאווירה הטובה, זו בפירוש עבודה. צריך להפשיל שרוולים ולעבוד".

מה הכוונה עבודה? איזו עבודה יש במדרשה?

"קודם כל כמו בכל מקום חדש, הקושי הראשוני שבהסתגלות. מלבד זאת, יכולים להיות קשיים מצד תנאים לפעמים, כמו כשיש כמה בנות בחדר, וזה לא כמו בבית שיש לי חדר לבד. או מצד אוכל, שזה לא תמיד כמו בבית, או עד שמכירים את הצוות שמלווה. חוץ מזה, לאורך כל הדרך את בונה את עצמך. בנייה היא לא תמיד קלה. לכן חשוב שבנות יגיעו, אחרי שהן חדורות מטרה ומבינות את החשיבות שבצעד הזה, ומוכנות להילחם על זה, לעבוד על עצמן ולהתמיד".

מדרשה - חיים בבועה?

"זה כן, אבל זה הכרחי לתקופה מסוימת", מסבירה הרבנית גילה מנולסון, "במובן הזה גם אוניברסיטה זו בועה, שגורמת לך להתרחק מהעולם הנורמאלי. אתה אחוז ברעיונות שאתה לומד, ושקוע במה שקורה לך בקמפוס, בתקופה שבה אתה סטודנט. מדרשה זה סוג של חממה. יש תקופות בחיים שזה טוב להיות בחממה, וצריך להיות שם כדי לגדול וללמוד ללכת לבד על שתי רגליים, ואח"כ לצאת בשלים אל העולם האמיתי, ולעזור בתיקונו ובשינויו. כך שלתקופה מסוימת זה בהחלט הכרחי. אני מאמינה שזו המטרה שלנו. אני בעד בועות לזמן מוגבל".

על כך מוסיף גם הרב דן טיומקין, מחבר הספר "במקום שבעלי תשובה עומדים", שעוסק בין היתר גם בהכוונת בעלי תשובה. "אפשר להמשיל את המדרשה למשתלה. במשתלה לוקחים זרע צעיר, לא מעוצב ופגיע, ומגדלים אותו בתנאי חממה. כך נוצר עץ יותר מעוצב, יותר חסין. גם בעלי תשובה בראשית דרכם הם אמנם מלאי התלהבות ואמונה, אבל זה מתח גבוה, שכדי שיוכל באמת לבנות אדם בן תורה, הוא חייב להתעצב. חייבים ללמוד הלכות, חייבים לסדר עניינים השקפתיים שונים, והמדרשה מספקת את זה, עם רבנים ורבניות, חברות שעוברות את אותם התהליכים. מדרשה טובה מצליחה לקחת את ה'מתח הגבוה' של ההתלהבות ולסדר אותו: לא להפחית, לא להחליש, רק לתת לו סדר ויציבות.

"עם זאת, יש במדרשה גם נקודה שצריך להיות מודעים אליה, שהיא רק חממה ולא החיים האמיתיים. בעלות תשובה צעירות, צריכות להיות מודעות לכך שאחרי החתונה למשל, יש התמודדויות אחרות לגמרי. חיי השגרה היום-יומיים מלאים בטרדות, מטלות, גידול ילדים ושלל מטלות גשמיות ומתישות. כך שהמשימה העיקרית של מדרשה טובה, היא לתת לבחורה כלים איך למצוא את קירבת ה' גם בחיים גשמיים. המודעות לכך, הופכת את המעבר לחיי השגרה, אחרי הניתוק מהמדרשה, להרבה יותר קלה ונותנת המון כלים".

זה לא צעד קיצוני מדי? למה לא מספיק להתחזק בבית?

"ממש לא, כי כשאת באה לשעה – שעתיים שיעור, אפילו אם זה בצורה עקבית, כל יום, זה עדיין לא אותו הדבר", מסבירה נועה. "כשאת חיה במקום כזה את מרגישה את זה באווירה ממש כל רגע. זאת היא הבניה עצמה, עם בנות. מלבד זאת, בבית תמיד קשה יותר. שם יש פיתויים רבים וניסיונות, ואדם צריך להיות חכם ולא להכניס את עצמו מראש לניסיונות, אם הוא יכול להימנע מהם.

"יש גם משהו ב'ביחד' הזה, כשאת רואה איך בנות מסביבך עוברות קשיים דומים. ביחד יותר קל, יש ממי לשאוב כלים ולקחת דוגמא, יותר קל וכיף, יש צוות שעוזר. בבית צריך ממש להילחם. את גם מקבלת הרבה מושגים, שבבית את לא יכולה לקבל אותם".

"את לא הבת שלי יותר!"

על פי רוב, התגובות להחלטה, בעיקר מצד בני המשפחה החוששים, הן לא תמיד תומכות ומעודדות, שלא לומר אפילו קשות לפעמים. "החשש בבסיסו, נובע לרוב מחוסר היכרות ומודעות למשמעות של המסגרת הזאת - מדרשה", מסבירה נועה. "הורים חושבים שהבנות שלהן הולכות לעבור איזה 'שטיפת מוח מאסיבית' שמי יודע איך היא תשפיע עליהן, או גרוע מכך, שתוביל בהמשך לניתוק הקשר איתם, והאמת היא שזה רחוק מלהיות נכון".

גם הרבנית ויליגר, מבקשת לחזק את ידיהם של הורים ששולחים את ביתם למדרשה: "להורים הרבה פעמים יש הרגשה שהם מפסידים את הבת שלהם. אז חשוב שהם ידעו שהם רק מרוויחים אותה בחזרה. מישהי שפוסעת את צעדיה הראשונים בעולם היהדות, הכל נורא חדש לה, ולפעמים מרוב התלהבות היא מוכנה ללכת על כל הקופה. כשהיא מתרחקת מהבית, היא לומדת להעריך את הבית והמשפחה. בכלל, השיעור הפותח של כל מדרשה, זה הלכות כיבוד אב ואם, ואיך להתייחס אליהם במלוא ההערכה. אחר כך בנות כבר חוזרות הביתה עם כלים ברורים: על מה לא מתווכחים, ועל מה להבליג. הן מקבלות המון 'על הראש' במדרשה כשצריך. אז הורים כאלה ששולחים את הבת למדרשה, בסך הכל עושים תועלת לעצמם, בפירוש".

הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו

לסיום, מבקשת נועה, שעברה את התהליך על בשרה, לחזק את הקוראות שמתלבטות לקראת צעד שכזה. "לפני שנכנסתי למדרשה, הייתי מאוד קשורה לבית. הייתי מה שנקרא 'ילדה של אמא'. כשהתחלתי להתקרב ליהדות, והחלטתי להיכנס למדרשה, היה לי ממש קשה. בחודשים הראשונים של ההסתגלות, לא הפסקתי להתגעגע הביתה. רציתי את החדר שלי, את הפינה שלי, את האוכל של אמא. לקח לי המון זמן להתרגל. בכיתי לא מעט. אבל לא ויתרתי, כי הייתה לי מטרה.

"בסופו של דבר, נשארתי במדרשה ארבע שנים. מה שבניתי בעצמי בזמן הזה, זה דברים שילכו איתי לנצח נצחים. המידות שלי, הבגרות הנפשית, הכלים שרכשתי לחינוך ילדים ולבניית הזוגיות שלי, אפילו החברות שהכרתי משם, שהן כבר מבחינתי חברות לכל החיים. מדרשה זה כמו משפחה אחת גדולה. אין מילים לתאר. זה ממש הבית שיכולתי לבנות לולא הייתי במדרשה, והבית שאני זוכה לבנות בזכותה. בנוסף, כשהכרתי את בעלי, גיליתי שהוא נכנס חצי שנה לפניי לישיבה, וזה חיזק אצלי את מה שתמיד לימדו אותנו במדרשה: מה שאת, זה מה שתקבלי בסופו של דבר. ברמה הרוחנית שאת נמצאת - בעלך נמצא. תחשבי עם עצמך איפה את רוצה לעמוד כדי לקבל את מה שאת רוצה, מה שאת מצפה מבעלך? וככה גם לי זה היה. היום כשאני כבר מכירה אותו לא מעט - אני יכולה להגיד את זה בלב שלם. את יודעת באיזה חתן זכיתי? אני עוד לא מאמינה שזכיתי בו..."

שוקלות להיכנס למדרשה? היכנסו לרשימת המדרשות שלנו וקבלו מידע על כל המדרשות הכי טובות שיש בארץ. זקוקות להכוונה טלפונית? תוכלו ליצור קשר במספר 03-6106061.