קצירה בשנת השמיטה - מה מותר, מה אסור

קצירה

כתוב בתורה: "את ספיח קצירך לא תקצור", היינו שאסור לקצור פירות של שנת שמיטה, אמנם מה שאסור הוא דווקא אם קוצר כדרך הקוצרים, היינו שקוצר את כול השדה או את רוב השדה, וכן שקוצר בכלים המיוחדים לכך.

מותר לאדם לקצור את שדהו או לקטוף את פירות העץ, אם קוטף מעט מעט, היינו שקוטף כמות קטנה המספיקה לו לכמה ימים בלבד, ואז מותר לו לקטוף שוב מעט מעט, וכן חוזר חלילה. וכך כל כמה ימים קוטף מעט פירות ומכניסם לביתו ואוכלם, אך אסור לקטוף כמות גדולה כל פעם.

אדם הקוטף כמות קטנה - מותר לו מעיקר הדין לעשות כן אפילו בכלים המיוחדים לקצירה, כגון במזמרה וכדומה, אך טוב שישנה מהדרך הרגילה ויקטוף בידיים או בסכין וכדומה.

אסור לאדם לקטוף כמות גדולה של פירות, גם אם מחלק אותה לכמה אנשים, מחשש של מראית עין של אנשים אחרים.

אדם שקטף ענבים או זיתים בדרך המותרת (היינו שקטף מעט מעט), ורוצה לעשות מהם יין או שמן זית, לא ידרוך על הענבים כדרך הרגילה, אלא יסחט הענבים בכלי קטן כגון בקערה, וכן ינהג בזיתים.  

כל פעולה שאסור לעשותה בשמיטה, ועברו ועשו אותה בשמיטה, התבואה מותרת, וכגון אדם שקטף באיסור (היינו שקטף כמות גדולה בפעם אחת), אעפ"י שאסור לעשות כן, הפירות מותרים באכילה.

כל הלכות אלו הם רק בפירות שגדלו וחנטו בשנת השמיטה בלבד, פירות שגדלו וחנטו לפני שנת השמיטה ורק נקטפו בשנת השמיטה, אין נוהגים כללים אלו בהם כלל וכלל. ולכן מותר לקטוף אותם בלא שינוי, היינו בפעם אחת וכן בכלים מיוחדים. וכדי לדעת מתי כל פרי חונט, כדי להתייעץ עם תלמיד חכם.

וכן כל הלכות אלו נוהגים רק בירקות שנלקטו בשביעית אף שגדלו כולם קודם שנת השמיטה, משום בירקות הולכים אחר הלקיטה (היינו שבירקות לא משנה מתי הם גדלו אלא מתי נקטפו).