צניעות האשה

"מגע הקסם" חלק 3: השאיפה למיטב

גילה, המחברת, חוזרת לעיר הולדתה בארה"ב, כבעלת תשובה, שם היא פוגשת בשני חברים יקרים מהעבר שמתעמתים איתה בכל מה שקשור למערכות יחסים ביהדות. נחשו מי השתכנע לבסוף

שתף במייל
| כ"ט אב התשע"ד |
whatsapp
אא

אני זוכרת שיחה מעניינת שהייתה לי עם מישהו לפני שנים רבות: חזרתי לארה"ב בפעם הראשונה אחרי שהות בישראל, אשר במהלכה נעשיתי, באופן די מפתיע – דתית. בין החברים והמכרים הוותיקים שהתקשרתי אליהם כשהגעתי, היה גם ריק, בן העשרים וארבע, שהכרתי בשנה הקודמת. בעדינות אומר, שאורח חייו של ריק ויחסיו עם נשים לא היו רוחניים במיוחד, אולם, למרות כל הביקורת שלי עליו (ושלו עלי, כמו למשל: חתירתי המשונה לחיים עם משמעות), תמיד היה בינינו קשר אינטלקטואלי חזק והשיחות היו לעתים נוקבות. הפעם, היה נושא הדיון מערכות יחסים פיזיים. בתמצית, ריק לא היה מסוגל להבין איך ייתכן שאהיה מוכנה, בבוא היום, להתחתן עם אדם שמעולם לא נגעתי בו, הדבר נראה לו מגוחך לגמרי. משוגע לחלוטין. או שעברתי שטיפת מוח, או שירדתי מהפסים.

"ריק", הפסקתי אותו, "תן לי לשאול אותך משהו. כבר קרה שהיו לך יחסים רוחניים לגמרי עם מישהי, שרק לאחר זמן רב הפכו לפיזיים?'' הוא חשב רגע. "כן", הוא אמר. "פעם אחת". "טוב", המשכתי, "אז בפעם הראשונה שהיה מגע, לא הרגשת אחרת לגמרי מאשר כשהיית עם נשים אחרות? לא הרגשת שזה משמעותי הרבה יותר?" היה שקט בצד השני של הקו.

"כן", הוא נכנע לבסוף. "אמנם כן". "טוב", אמרתי, "אני אעשה את אותו הדבר. אבל בגלל שאלך עם זה עוד יותר רחוק, אני אמצה את זה אפילו יותר". שוב השתררה לרגע שתיקה. הרגשתי שעליתי על משהו.

"או קיי, קלטתי אותך", הוא אמר. שוב, שתיקה. ואז הוא אמר, "את יודעת, כשאני פוגש בחורה שממש מוצאת חן בעיני, זאת אומרת, כשממש קורה בינינו משהו, אני כמעט ולא רוצה שהיחסים יעברו למישור הפיזי מהר מדי, בגלל שאני מרגיש שזה יהרוס את הקשר".

ביהדות, לא רק שאיננו רוצים "להרוס" מערכת יחסים, אלא להיפך, אנו רוצים להפיק ממנה את מה שאפשר, אנחנו רוצים להפיק את המיטב מהחיים בכללותם, ומבחינה זו, איננו יוצאי - דופן, למעשה, לו עמדת בקרן רחוב, עצרת עוברים ושבים ואמרת להם, "אני עורך סקר: אנא, השב ב'כן', 'לא', או 'טרם החלטתי' לשאלה הבאה. האם אתה מעוניין להשיג את המקסימום בחיים!". סביר להניח שלא רבים היו אומרים לך שהם צריכים לחשוב על זה.

לו היית ממשיך ושואל: "איך אתה מגדיר 'מקסימום'?", היית שומע תשובות מגוונות הרבה יותר. עם זאת, רוב האנשים היו ודאי מסכימים עם גישת היהדות ש"מקסימום", "מירב", אינו מתייחס לכמות - אלא לאיכות, לא להיקף - אלא לעומק. במלים אחרות, רוב האנשים באמת מעוניינים לא ב"מירב", אלא ב"מיטב" של החיים. אנשים יהיו מוכנים לוותר על מספר רב של הנאות בינוניות, תמורת מספר קטן יותר של הנאות עזות ועמוקות. וכשהדבר מגיע למערכות יחסים, אנשים בדרך כלל רוצים עוד הרבה יותר מזה. בסופו של דבר, רוב האנשים הרגישים - באמת מעוניינים בשותף אחד לכל החיים, שעמו יוכלו לחוות בצורה העמוקה ביותר את החד-פעמיות של היחסים, ויחד ליצור איכות מיוחדת שהיא רק שלהם. כאשר שני בני אדם שותפים לחוויה שאיש מהם לא עבר קודם לכן, הרי זו איכות אמיתית. מכיוון שעיקר עוצמתם של היחסים הפיזיים נובע מהרגשות בין בני-הזוג, הרי ככל שרגשות אלה יהיו בלעדיים. כך תהיה האינטימיות בין השניים, שתחילתה במגע, ייחודית ומשמעותית יותר. את זה ריק הבין. אבל יכול להיות לזה המשך נפלא עוד יותר, ברמה שריק לעולם לא יחווה - מכיוון שאם ידעתם קירבה פיזית רק זו עם זה, הרי שמבחינת המיוחדות של הקשר, אין למעלה מזה.

אני זוכרת דברים שאמרה לי חברתי הקרובה רחל. רחל חיה חיי חברה חילוניים טיפוסיים לפני שהיא הכירה את היהדות, כשהייתה בת עשרים ומשהו. לאחר שפגשה באיש שאתו רצתה להתחתן, הקפידו שניהם ביותר על ההלכה, ונגעו זה בזו לראשונה רק לאחר החופה, בחדר הייחוד. מכיוון שהייתי אז עדיין רווקה, הייתי סקרנית מאוד לדעת במה מדובר (במיוחד מה שקשור לחדר הייחוד). שאלתי את רחל איך היה לגעת סוף סוף באדם שעמו היא התכוונה לחיות את שארית חייה, ואם לא אכפת לה שאני שואלת (זאת אומרת, כמובן שזה בכלל לא העסק שלי, ובכל זאת...), אז מה הם בכלל עשו שם?? רחל חייכה למשמע השאלה וקצת הסמיקה, אבל בכל זאת שמחה לענות לי (כפי שחשבתי שיהיה).

"טוב", היא אמרה, ונראה היה שהיא נהנית מהזיכרון, "אני לא יכולה לדבר בשם אחרים. אני מניחה שהם מתחבקים ומתנשקים. אבל בשבילנו, ההרגשה הייתה כל כך עזה וטעונה, ששנינו לא הרגשנו את הצורך גם בכך. פשוט החזקנו ידיים, ישבנו והסתכלנו זה בזה. זה הכל. וזה היה מספיק".

הסתכלתי עליה ולא האמנתי. את מחכה כך וכך חודשים עד שמותר לך לגעת סוף סוף באיש שאתו את מתחתנת, ואז, כשבא הרגע, כל מה שאתם עושים זה נותנים ידיים? אבל אחרי ההלם הראשוני, תפסתי את העניין, דווקא המגע הפשוט היה כל כך נפלא, משום שלרחל ולבעלה הייתה זו הפעם הראשונה שהם הרגישו עוצמה רבה כזו כלפי אדם אחר, ופתאום, הבנתי עד כמה שניהם, במחשבה לאחור על יום נישואיהם, וודאי חושבים לעצמם "לו הייתה זו הפעם הראשונה בכל..".

בעיקרו של דבר, כולנו רוצים משהו מיוחד. ברם, בכל פעם שיש לך קשר פיזי עם מישהו, לפני בן-זוגך המשמעותי, רגישותך מתקהה. כתוצאה מכך, אותו קשר אולטימטיבי יהיה, ללא ספק, פחות מיוחד. אז למה רוב האנשים מקיימים מערכות יחסים, גם כשידוע להם שייתכן שלא יחזיקו מעמד? הרי בכך הם פוגמים באפשרות העתידית לחוות את ההתעלות ה"גבוהה" ביותר?

התשובה היא רבת-פנים: ראשית, לא ייאמן מספרם של האנשים שעד יום מותם, כנראה, אינם מקדישים מחשבה רצינית לשאלה מהו ה"מיטב" בחיים, שלא לדבר על איך משיגים אותו. שנית, אפילו אם האדם הוא אדם חושב, לא סביר להניח שהוא ישקול לנהוג בדרך אשר נראית לו זרה לגמרי, הגיונית ככל שתהיה.

שלישית, גם אם האפשרות הזו הייתה נשקלת בידי מישהו, החברה איננה מקלה על זאבים בודדים. היא מפעילה לחץ כמעט בלתי-אפשרי להיות "נורמלי", על-פי הגדרת ה"נורמליות" המעודכנת לאותה שעה. (בעולם החילוני, זה יכול להיות מביך עד מאוד, כמעט בלתי-נסבל, להגיע לגיל מסוים מבלי להתנסות בחוויות מסוימות. כתוצאה מכך, אנשים רבים עוברים התנסות מינית ראשונה ולא מרגשת או עמוקה במיוחד, לא בגלל שהשותף היה "האדם הנכון", אלא, כפי שאמר לי פעם מישהו במשיכת כתף, "הגיע הזמן") ולבסוף, התשובה הברורה ביותר היא: לא כל מי שניחן במספיק בטחון כדי להיות עצמאי בדעותיו, ניחן גם בכוח הרצון הנדרש כדי לדחות סיפוקים מידיים, אפילו אם אותם סיפוקים הם מזעריים לעומת אותה הנאה שהוא עתיד לאבד משום כך. (חישבו על כל המנסים לרזות, שעבורם המחיר של רגע מתוק של זלילה אסורה הוא שנים של מלחמה בהיקף המותניים).

ולכן, כדי להצליח בחיים, אתה צריך את הדברים הבאים: ידיעה ברורה של היעד שלך, אסטרטגיה שתשמש אותך להשגתו, אומץ לב לעמוד על הדברים שאתה משוכנע בהם ומשמעת עצמית. מי שמצוייד ביתרונות אלה, בנוסף לנחישות ולרצון לחוות את ההנאות היסודיות והעמוקות ביותר בחיים, לא יהיה מוכן להתפשר. הוא לא יאמר, "אז מה קרה? אני אתגפף קצת עכשיו ובכך אקריב מעט איכות וחד - פעמיות בעתיד. מספיקים לי שבעים אחוזים של חיים איכותיים עם מי שאבלה את שארית חיי לצידו".

כפי שכבר אמרנו, היהדות אינה השיטה היחידה המגדירה את ה"מירב" כ"מיטב" או המעודדת את החיפוש אחרי ההנאות העמוקות של החיים, היהדות מיוחדת בכך שהיא איננה מסתפקת במס שפתיים מבויש בכל הקשור לאידיאל הזה ("כן, כנראה שאני רוצה שהכל יהיה מיוחד, אבל..."). היא ממש דורשת שלא להתפשר ולהפסיד. בכך שהיהדות מבקשת שתוותרי על יחסים זמניים שרק יפחיתו מעוצמת הייחוד של הקשר האולטימטיבי, היא למעשה מכוונת אותך לטוב ביותר שיש לחיים להציע. 

 

המשך יבוא במדור הבא, שיתפרסם בשבוע הבא אי"ה של "מגע הקסם". 

מעוניינים לקבל את החוברת ישירות לביתכם? מעוניינים להגיב או לשאול?

שלחו מייל ישירות לסופרת, גילה מנולסון – gila.manolson@gmail.com

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מגילת רות ופרקי אבות - הרב זמיר כהן

149לרכישה

מוצרים נוספים

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

מראש שניר - הרב שניר גואטה

וזאת התורה לילדים (7 כרכים)

ספר תורה לילדים

פרקי אבות לילדים

גביע קידוש מוזהב

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה