הגיבור הראשי של פורים

''איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, איש ימיני, אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה'' (אסתר ב',ה'). כלומר, איש יהודי בלבד, מגולי גלות יכניה שקדמה לגלות צדקיהו - החורבן הסופי של ירושלים ב-11 שנה.

את מעלתו וחשיבותו של מרדכי נראה אחר כך, כאשר הוא מנווט את המהלכים מאחורי הפרגוד, המעלה הראשונה שאנו לומדים עליו - היותו איש חינוך: ''ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו, ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לבת'', הוי אומר שהשקיע זמנו בחינוכה ובהדרכתה של אסתר, את פירות החינוך יקצור בעתיד, כאשר גם בהיותה על כס המלכות, תמלא אחר הוראותיו - עצתו: ''ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר הייתה באמנה אותו (אסתר ב,כ), כאשר הוראותיו והדרכתו את אסתר נעשים בצנעה וללא רצון להתבלט, עד כדי שהסוד שנתגלה לו, ואשר היה בעל חשיבות עליונה למלך – ניסיון ההתנקשות בחייו, עובר למלך דרך אסתר, ללא שהוא מזדרז לקטוף את פירות הצלחתו, מאחורי הקלעים, בצל האירועים, הוא תמיד ברקע.

''ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חדר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה'' (אסתר ב', י''א). במשך השנים הוא מתמיד יום יום לעודד אותה, ולחזק את רוחה לבל תחלש אמונתה, והניתוק שלה מביתה לא ישפיע על אורח חייה. המדרש מציין כי מרדכי היה משוכנע שהבחירה של אסתר כמלכה צופן בעתידו ישועה עבור ישראל, וכך דבריו: ''אמר מרדכי, למה נלקחה צדקת זו אל המלך? אלא כדי שיארע נס על ידה''.

כלומר, היה ברור לו שזה תחילת מהלך אחר, עצם בחירתה כמלכה לכל הממלכה לא היה בעיני מרדכי סיבה לשמחה גדולה (והרי היא נישאת גם אם בעל כורחה לנכרי), אבל כנראה משהו ''שמתבשל'' צריך אותה בעמדת ההשפעה, ועל כן הוא מתמיד בביקוריו ''יום יום''.

ואכן, כאשר הגזרה יוצאת לפועל, וחששו של מרדכי מתאמת, הוא נוקט בצעדים חריגים כדי לזעזע את הציבור מפני הצפוי לו, שושן הבירה הייתה מרכז השלטון בניגוד ל''עיר שושן'', כאשר מוזכרת ''שושן הבירה'' הכוונה לקריית הממשלה של אחשוורוש, היהודים שגרו בה היו כנראה רבים מאד, כי רק למשתה המלך אומרים חכמים שהלכו שמונה עשרה אלף וחמש מאות, וכנראה לא כל היהודים הלכו, ואם כן, יוצא שהיה שם ציבור גדול מאוד, ואלה כנראה היו מעורים בחוגי השלטון, והאם ניתן להעלות על הדעת גזרה נוראה כזאת? ללא סיבה או עילה כלשהי, רק מתוך שנאת ישראל קמאית מסוגלת לצאת יוזמה מחרידה ונראה כל כך.

כמה תואמים הדברים את מסע ההשמדה שיזמו הגרמנים הארורים להשמיד, להרוג ולאבד את כל בני העם היהודי באשר הם, מקביל ל''בכל מדינות אחשוורוש'', על מה ולמה? וגם כאן אנו רואים את אותה תופעה, איש בכל הממלכה אינו מתקומם.

הכול אדישים ומקבלים בשוויין נפש את האסון הניתך על שכניהם היהודים, אגב, אחד היה שעמד לצידם, ופרסמו הכתוב: ''ויאמר חרבונה...גם הנה העץ אשר הכין המן למרדכי היהודי עומד בבית המן גבוה חמישים אמה'', ואף בפיוט המפורסם ''שושנת יעקב'' הוא מופיע: ''וגם חרבונה זכור לטוב'', ללמדנו שאחד היה לצידם, ונשאר זכרו לדורות.... ועל כן, חייב מרדכי לנקוט בצעד קיצוני ומזעזע - לצאת אל רחוב העיר, כאשר בגדיו קרועים, וזעקתו המרה מהדהדת באוזניהם, הם הבינו את משמעותה הקשה, ובכל מקום ''אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד, שק ואפר יוצע לרבים''. גל של התעוררות רוחנית מציף את הכל, ובכל מקום מתארגנות עצרות תשובה.

וכך מספרים חכמינו, כי מרדכי ריכז את כל הילדים של שושן כשהם בצום, וישבו לפניו ללמוד, לפתע הגיע המן וחבורתו, כולם היו בטוחים שהנה יתרחש הגרוע מכל, ומרדכי יובל לתליה על העץ שהכין לו המן, אך לא, המן מתעניין לדעת מה לומדים הם בשעה קשה זו, ומרדכי עונה לו: הלכות קמיצה כדי להקריב קורבן העומר [הרי היה זה בחול המועד פסח, ובפסח בזמן שבית המקדש היה קיים הקריבו את קורבן העומר, וכיון שהם חיו בגלות, ואין להם אפשרות להקריב, למדו את ההלכות הללו], אמר להם המן: הקומץ שלכם (מידה קטנטנה) דחה נצח, וגבר על עשרת אלפי כיכר הכסף שלי.

ואז לוקח המן את מרדכי להרכיבו ברחוב העיר כפי שציווה אותו המלך. גם אחר כך לאחר המהפך המפתיע בו מרדכי מנצח, אין דעתו זחה, והוא רואה את הגזרה לנגד עיניו - ''וישב מרדכי אל שער המלך'' - לא הלך לביתו, הוא עדיין נתון במאמץ הגדול לבטל את הגזרה המרחפת על ראש עם, שהרי אין כאן עניין אישי בינו לבין המן, הגזירה היא על כל העם, ועל כן אין ההצלחה הרגעית מסחררת אותו, והוא ממשיך את הצום והתענית.

לאחר הנס הגדול, בהתהפך היוצרות והמזימה של המן לתלות את מרדכי חזרה על ראשו, עדיין אין מרדכי שקט, שהרי השעון ממשיך והזמן אוזל, וגם אם יוזם הגזרה נענש, עדיין הסכנה מרחפת, על כן יוזם מרדכי מפגש נוסף של המלכה עם המלך, ואף שהוא מנסה להיתמם באומרו: ''כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב'', ואם כן, לכאורה כלתה הרעה ואין מנוס, מוצא מרדכי בתושייתו דרך שגם תיתן ליהודים רווח והצלה וגם תשמור את הצו המלכותי הראשון, הפתרון הוא פשוט אך גאוני, מעתה יותר להם ליהודים ''לשלוח יד במבקשי רעתם'', אין הם יוזמים מצד עצמם מסעי הרג וענישה, אך הרשות בידם להגן על עצמם, וכן לשון הפסוקים בהמשך מדגישים עובדה זאת, ובכך ניצלו חייהם, וגם גזרת המלך נתקיימה.

אך לא די בזאת, מרדכי ואסתר קובעים זאת לדורות, זכר כל המאורע יהא חקוק בלב האומה, ''וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם'', וגם לעתיד לבוא, כאשר יתבטלו המצוות, הזכר לנס הפורים ימשיך להתקיים. ללמדנו כוחו של יחיד העושה רצון קונו, והוא מצליח בידו את כל חפצו.