מקור העימות בין התורה והמדע

רבות כבר נאמר על בעיית הסתירות בין התורה והמדע. פתרונות רבים הוצעו לגבי סתירות ספציפיות ודרכים שונות הותוו לגבי הגישה העקרונית לבעייה. אולם לאחר כל מיגוון התשובות, המספקות כשלעצמן, נותרו עוד מספר בעיות המטרידות אותנו, במודע או שלא במודע. מאמר זה מתייחס לאחת הבעיות האלו, ובסיומו יתברר, שמקור הדעה הרווחת בדבר ניגוד עקרוני בין התורה והמדע הוא יותר פסיכולוגי מאשר אינטלקטואלי.

הבעיה בה דן מאמר זה היא זו: גם לאחר שיש בידינו את כל התשובות לשאלות תורה ומדע, ואף יש לנו הוכחות מן המדע על אמיתות התורה, עדיין איננו בטוחים שגם עם התקדמות המדע בעתיד נוכל לעמוד בפני אתגריו. זאת משום שאנו משוכנעים שהמדע מסוגל לפתור כל בעיה, וזו רק שאלת זמן – בעוד שהאמונה זקוקה בעינינו לאישור מדעי, שהרי בכל שטחי החיים ניתנת האמת לבירור רק באמצעות המדע. בעיה זו חמורה במיוחד לנוכח העובדה שהתורה דורשת מאתנו אמונה ללא אפשרות עירעור ואיך אפשר לקבל דבר כזה בעידן המודרני, כאשר דברים שהיו מוסכמים ובטוחים אתמול, מופרכים עי המדע היום.

נפתור את הבעיה הזו בדרך של בדיקת הנחות – היסוד עליהן היא מתבססת. הנחות אלו הן שתיים: א. המדע מסוגל לפתור כל בעיה – זו רק שאלת זמן. ב. בכל שטחי החיים, האמת ניתנת לבירור רק באמצעות המדע. נבדוק מהם הכלים בהם המדע משתמש, ונראה אם אכן הם מבטיחים מראש פיתרון סופי בכל נושא. ובכן בכל השטחים מלבד המתימטיקה, אין המדע מסוגל לספק הוכחות חיוביות.

המחקר בכל השטחים מורכב מהשלבים הבאים: א. איסוף הנתונים העובדתיים. ב. נסיון לסווגם ולמצוא קשרים ביניהם. שני שלבים אלה הם החלק האמפירי (ניסויי) של המחקר. ג. החלק הספקולטיבי – נסיון לחבר תיאוריה שתתאים לכל העובדות והקשרים ביניהן. ד. ביקורת של הספקולציות בשלב ג': התיאוריה שחוברה בשלב ג' מסבירה את מימצאי החלק האמפירי אך היא גם מאפשרת חיזויין של תופעות חדשות או קשרים חדשים בין התופעות הידועות. אפשר לבדוק את התיאוריה הנל עי עריכת ניסויים או תצפיות לבדיקת נכונות התחזיות שלה.

אישור התחזית אינו מהווה הוכחה חיובית לנכונות התיאוריה, כי תיתכן גם תיאוריה אחרת, שטרם נודעה לנו, שגם היא תתאים לכל המימצאים. אי-אישור של תחזית כל שהיא, מפריך את התיאוריה בצורתה המקורית, ויש להחליפה באחרת או לתקנה. יש למחקר המדעי גם מצוות לא תעשה והן ההתנגדות לדעות קדומות ולכפיה מחשבתית. כלומר, המיון וחיפוש הקשרים בחלק האמפירי וכן החלק הספקולטיבי חייבים להיות מושפעים עי העובדות בלבד, כמו כן אל לו למדען להימנע מלבדוק כל אפשרות שהיא אלא אם כן היא אינה עומדת במבחן הביקורת.

כאשר נתבונן ביישומן המעשי של ארבעת העשין ושני הלאווין הללו. ניווכח שהביטחון הזה אשר בטחנו באפשרויותיו הבלתי מוגבלות של המדע, מוגזם למדי. איסוף הנתונים בשלב א' הוא לעיתים קשה מאד לביצוע, ולעתים אף בלתי-אפשרי בשיטות הקיימות, ואין שום הוכחה שבעתיד תמצאנה שיטות יעילות במידה מספקת (מלבד הביטחון שאם מתאמצים הרבה – מצליחים, אך ביטחון זה עצמו שייך לתחום האמונה יותר מאשר לתחום המדע).

לדוגמה - התהליכים הכימיים המתרחשים בגוף האדם בעודו בחיים הם נתונים שאיסופם דרוש לקידום מדע הרפואה. אך עד היום לא ידועים כולם וגם לא ידוע כמה עוד חסרים. ברור שבינתיים ממשיכים בשאר שלבי המחקר על סמך הידיעות הקיימות, אך מצב ענינים זה אינו מאפשר להתיימר ולקבוע בביטחון שנגיע אי פעם להדברתן של כל המחלות. זאת ועוד, ההשפעה הפסיכולוגית של חשיבות המדע באה בעקבות ההמצאות המדהימות ששטח זה הביא לתרבותנו.

אולם ידוע לנו מההסיטוריה של המדעים, שעובדות רבות, וגם בעלות חשיבות יסודית, נתגלו, לאו דווקא הודות למאמץ ישיר של המדענים שגילו אותן, אלא אגב מחקר בנושאים אחרים. נזכיר מספר דוגמאות: תופעת הרדיואקטיביות, שבלעדיה מצב הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה והרפואה כיום היה הרבה יותר פרימיטיבי, נתגלתה תוך כדי חקירת תופעת הפלואורוסצנסיה (חומרים המאירים מעצמם לאחר שהוקרנו עי מקור אור אחר). תכונת חומר פלואורוסצנטי שהוא גם רדיואקטיבי וכך נתגלה לו שבחיפושיו אחר האתונות הפלואורוסצנטיות הוא מצא את המלוכה הרדיואקטיבית.

סיפור דומה קיים לגבי ייצור הבקליט שבעקבותיו בא הפיתוח העצום של חומרים פלסטיים, וכן לגבי גילוי הפניצילין שפתח לפנינו את שדה האנטיביוטיקה. ובכן, אפילו בשלב הפשוט לכאורה של איסוף העובדות, אין להבטיח מראש הצלחה בכל אשר נפנה, וגם חלק מההישגים שאנו מתפארים בהם כיום, באו דווקא בהיסח הדעת ולא כתוצאה ממאמץ ישיר. בשלב מיון העובדות והקישור ביניהן אי-אפשר להשיג יותר מבשלב איסופן, אך נוסף לכך יש גם אפשרות לתקלות נוספות, במיוחד כשמספר הנתונים הוא גדול: מיון לא מספיק או לפי קני מידה לא מוצלחים ואי גילוי קשרים קיימים בין העובדות. שלבים ג' וד' מדגישים את נקודת התורפה העיקרית של המסקנות הספקולטיביות של המדע.

לעולם אין מסקנות אלו סופיות, כיון שייתכן שיש תיאוריות נוספות, המתאימות לכל המימצאים, שטרם עלו עליהן (ואין שום הוכחה שמישהו יהיה חייב לעלות עליהן בעתיד), וכן ייתכן שיתגלו מימצאים חדשים שיפריכו את התיאוריה הנוכחית, דברים שהם מעשים בכל יום בעולם המדע. כלומר, תיאוריה מדעית טובה (להוציא ממימצאים עובדתיים) היא תירוץ טוב על מספר רב של קושיות, אך היא איננה בבחינת הלכה פסוקה.

באשר ללאווין של המחקר המדעי - הקפדה מלאה עליהם יכולה היתה למנוע את החטאת המטרה שנובעת מהיצמדות בלתי מוצדקת לדעות מסויימות ומהתעלמות בלתי מוצדקת מדעות אחרות. אך היות והמדענים הם רק בני – אדם, הרי שהקפדה מלאה היא רק אידיאל. למעשה קיימת גם בעולם המדע תופעה די חזקה של אופנה. ורק מעטים המדענים המעוניינים לבדוק את שורשיהן של תיאוריות אופנתיות. אופנתיות זו היא עבירה מפורשת על הלאו של דעות קדומות. נפוצה גם תופעה של כפיה מחשבתית, שייתכן שהיא עצמית, אך היא כפייה. זאת כאשר מדענים משתדלים להתאים את כיווני מחקריהם ותוכן פירסומיהם לטעמו של מישהו היכול לקדמם מבחינה אקדמית או לספק להם מימון.

נשאלת השאלה - איך אפשר לתאר את המדע בצורה כה שלילית, הרי עובדה היא שכל חיינו מתנהלים על פיו, ובכל שטח שיש לנו ספק אנו פונים אליו ומקבלים תשובה? עם כל האמור עד כה, אין כאן כוונה לזלזל בערכו של המדע. הגבלת תחום שיפוטו אינה פגיעה בכבודו. אדרבה, טישטוש התחומים הופך את ההערצה מהערכה אמיתית לחנופה עקרה. ממש כשם שאדם מפוכח יתן אמון באלה המעריכים אותו ואינם מתעלמים מחסרונותיו יותר מאשר במעריציו המייחסים לו מעלות שאין בו, אף שהראשונים לכאורה מזלזלים בו יותר. נכון הוא שאנו מקבלים מהמדע תשובות רבות המצדיקות עצמן לאחר שאנו נוהגים לפיהן.

אך אין זה בכל שטח, וגם בשטחים שמצב זה קיים, השאלות שאנו מציגים למדע הן בדרך כלל מעשיות ולא עקרוניות. בעל מכונית מעונין לדעת כמה קילומטרים תיסע מכוניתו בליטר דלק, אך לא מעניין אותו מנגנון תהליך השריפה של הדלק הגורם לכך שכל ליטר יספק כך וכך אנרגיה. תשובות לשאלות מעשיות יכולות להיות נכונות לגמרי גם אם התיאוריה תופרך בעתיד, כיוון שהן מסתמכות בדרך כלל על מימצאי החלק הניסיוני של המחקר, ולא על המסקנות הספקולטיביות.

נוסף לכל זאת יש גם שטחים בהם יש לנו מכשירים יעילים יותר לגילוי האמת מאשר המדע, ואנו אף משתמשים בהם. לדוגמא: אנו מכינים את מכרינו לפי קלסתר פניהם. צורת הקלסתר היא אוסף של נתונים רבים, והדרך המדעית הטהורה לזהות את העומד מולנו היום עם מכרנו מאתמול היא לאסוף את אלפי הנתונים המרכיבים את קלסתרו של העומד נגדנו, ולבדוק באיזו מידה הם מתאימים לאלפי הנתונים שאספנו אתמול על מכרנו.

למעשה, יש לנו כושר סובייקטיבי, בלתי מדעי, לקלוט תמונה כוללת, ולאחר שנפגשנו עם אדם פעם ופעמיים וקלטנו במבט אחד את צורת קלסתרו, נוכל לזהותו בפגישה הבאה במבט אחד, למרות שניתקל בקשיים אם ננסה לתאר את פרטי צורת הקלסתר. אולם אין לשכוח שגם מדענים משתמשים לא אחת באינטואיציה אישית לצורך קידום מחקרים, ורק לאחר שזו אמרה את דברה נבדק הדבר בשיטה מדעית.

ישנם עוד שטחים, די חשובים, בהם אנו סומכים על אינטואיציה סובייקטיבית כגון החלטה סופית בהתקשרות עם בן או בת זוג. אמנם, הטעות די מצויה בשיקולים מסוג זה, וגם אין אפשרות לביקורת אובייקטיבית, אך אין זה אומר כלל שכל תחושה סובייקטיבית היא כוזבת. הטעויות לא נובעות דווקא מחוסר האונים של האינטואיציה, ברוב המקרים הקושי להבחין בין האינטואיציה הטהורה ובין כל מיני דחפים לא רלוונטיים הוא הגורם לטעות. לסיכום: המדע אינו מבטיח כלל הסברים סופיים לתופעות חיינו, להיפך, הוא מבטיח שהסבריו אינם סופיים.

אין שום ביטחון שהחלק הנסיוני של המדע יכול להקיף כל נושא בשלמות וגם חלק נכבד מהצלחות העבר בתחום זה מקורן בכוח עליון ולא ביכולתו העצמית של המדע, ונוסף לכל יש שטחים בהם המדע אינו הכלי היעיל ביותר לחשיפת האמת כי הבורא צייד אותנו בשטחים אלו בכלים יותר יעילים. אי לזאת בוודאי שאין ביטחון שפיתרון בעיה כלשהי עי המדע, במיוחד כשהבעיה בתחום העקרוני, הוא רק שאלת זמן, וגם אין זה נכון שהאמת בכל שטח ניתנת לבירור עי המדע.

נשוב עתה לנקודת המוצא שלנו. שאלנו מנין הביטחון שאמונתנו תעמוד בפני אתגרי המדע בעתיד, וכיצד אפשר להאמין ללא ספקות בתקופה בה אמיתות מדעיות צומחות בן לילה ובן לילה אובדות. ובכן, כדי להחזיק באמונה (אמונה בבורא העולם, תורה מן השמים, קבלת חזל וכו') עלינו להיות בטוחים באמיתותה. אך, כפי שכבר ראינו, אמת ומסקנה מדעית אינן זהות כלל. הוכחות או ביסוסים לאמונה כבר נכתבו עי רבים מחכמי ישראל (כגון הרמבם, ריהל, הרמבן ועוד) ואין זה המקום לפרטם, אך מה שחשוב להדגיש כאן, שבבואנו ללמוד את דבריהם של גדולי עולם אלה, אין אנו צריכים לבדוק אם הם מדעיים אלא אם הם אמיתיים.

היותם מדעיים עדיין איננה ערובה לאמיתותם, שכן מסקנות המדע אינן סופיות, ומאידך הם יכולים להיות אמת גם אם הם אינם ממלאים אחר הקריטריונים של מחקר מדעי. לדוגמה, ריהל בכוזרי מבסס את האמונה בתורה מן השמים ובמעמד הר סיני על עדות של מיליוני אנשים (600.000 גברים מגיל עשרים, פלוס אלו שלא הגיעו לעשרים וכל הנשים) שנמסרה מדור לדור עד ימינו ללא כל מקור שיכחיש זאת.

מבחינה מדעית טהורה ייתכן שאין זו הוכחה כי ייתכן שאפשר היה באיזושהי דרך להטעות את המיליונים האלו, ויש לערוך ניסויים אשר יוכיחו שטעות כזו בתנאים של אז היתה בלתי אפשרית כדי שתהיה לנו הוכחה מדעית למתן תורה, ויקשה עלינו, אולי, לבצע כאלו נסויים במרחק הסטורי כה רב. אבל לא המדעיות מעניינת אותנו בשאלה זו אלא האמת. והרי השכל הישר אינו מקבל את האפשרות הזו של ביום או טעות טוטלית של כל העם החכם והנבון הזה.

השכל הישר הוא שוב, אינטואיציה סובייקטיבית שיש לכל אחד מאתנו. כמובן, כפי שכבר נאמר קודם, השימוש המוצלח בה דורש אימון רב בריסון ובביקורת עצמיים, אך היא אמיתית, ובחיי היומיום גם המדען הגדול ביותר משתמש בה ללא היסוס. למשל אנו מאמינים לדיווח של אדם שאנו מכירים אותו מקרוב כנאמן, ומתנהגים לאור דיווח זה, ללא חששות מחוסר המדעיות שבהסתמכות עליו. כיוצא בזה, דברים רבים שנאמרו עי רבותינו ניתן להתווכח על מידת מדעיותם, אבל כאמור, לא זו השאלה, אלא האמת, ולאור זה יש לבחון את דבריהם.

אדרבה, הגזמה בחיפוש אחרי הוכחות מדעיות במקום שיש לשכל הישר הכרעה ברורה, גורמת לניוונו של האחרון, שפירושו שבירת כלי יקר ויעיל שניתן לנו עי הבורא, וכבר נפסק להלכה: איזהו שוטה, המאבד מה שנותנים לו. עם זאת, כפי שכבר הוזכר קודם, דרושה זהירות רבה כדי להבחין היטב בין דברי השכל הישר ובין דחפים פסיכולוגיים אחרים המשפיעים על החלטותינו. כאשר מדובר בעיקרי האמונה, זהירות זו חיונית במיוחד, שכן האינטרס של יצרינו הטבעיים כאן הוא ברור מאד: הכפירה עושה את האדם, לדעתו, אדון לגורלו, ופוטרתו מריסון יצריו על פי הוראות מגבוה.

סביר מאד להניח, שגם הנחות היסוד המוטעות שהוצגו בתחילת מאמר זה, לא היו סתם טעות בשיקול, אלא הוכתבו עי האינטרס הנל. השפעת יצרינו על יחסרו למדע ניכרת גם בביטויים השגורים כיום, כגון תקופת כיבוש החלל, עידן ההי - טק וכיוב. והרי כיבוש החלל ופיתוח המחשבים מצביעים בעיקר על הצלחה בניצול ידע קיים, ולאו דווקא על כושר לבירור האמת. אלא שיצר הגאווה שלנו מוזן דווקא עי הצלחות במילוי שאיפות, ולכן דווקא עי אלה אנו מתפתים להערצה בלתי מבוקרת של המדע (להבדיל מההערכה האמיתית – המאוזנת).

לסיכום - אין אנו צריכים להיבהל מאתגרי המדע יותר מן הראוי. עלינו להכיר בצורה מפוכחת את כוחו ואת מיגבלותיו, ולהיזקק במקומות הנכונים גם לשכל הישר תוך עירנות לבעיה הפסיכולוגית הכרוכה בכך. מאמץ כן מצידנו יזכה אותנו בעזרתו של החונן לאדם דעת ועי כך נגיע לקיום דברי הנביא: לא ידעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.