האם מחשבה יכולה להזיק?

אף על פי שדרכו של האדם להתמקד יותר בעולם הזה, כי אנו חיים במציאות החומרית הזאת, יחד עם זאת, מורים לנו חכמי הקבלה שלא נשכח את המוח, את הנשמה החושבת. כשם שאנו מעבדים ומפתחים את שרירי הגוף, לא פחות ואף יותר מכך צריך לעבד ולפתח את שרירי המוח, את החשיבה שלו. לא לתת לו לזרום על פי נתונים שקיבלנו בעבר אלא לבנות.

ונפלא הדבר שבאמצעות התבוננות והפעלת כח הרצון ללמוד ולחשוב נכון, המחשבה בונה את עצמה. הרמב''ם כותב: ''אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה'', המחשבות השליליות שאדם מתחיל לחשוב עליהן, הפחדים וההבלים התופסים את מוחו של האדם, כל זה קורה כשמוחו של האדם פנוי ממחשבות חיוביות ואז צפים ועולים ברגעי משבר כל החוויות, המראות וכל שאר העניינים שהאדם עבר במשך חייו, ומגיע לידי משבר וחשיבה מעוותת, אך אם האדם ממלא את עצמו בחכמת התורה, קובע עיתים לתורה, הולך לשיעורים והרצאות תורניות, מחכים ומעשיר יותר, כך המוח לא פנוי לעסוק בהבלים, וכך יכול האדם לחיות באמונה ובטחון בבורא עולם ולא ליפול לתסכולים וחרדות, האווירה סביבו היא אוירה חיובית, דן לכף זכות, חושב חיובי גם על עצמו וממילא גם מתנהג בצורה חיובית.

אדם שחושב בצורה מסוימת גם מתנהג בהתאם. כתוב בספר 'חובות הלבבות' – ''אחרי המעשים נמשכים הלבבות'', יש מי שסובר: 'אם אני לא מרגיש כך מבפנים אין אני מסוגל לבצע. הרמח''ל כותב ב'מסילת ישרים' שיש שני מסלולים: המסלול האחד הוא שאדם חושב בפנים ומבצע בחוץ – זו הפעלה פנימית שמפעילה את החיצוניות. המסלול השני הוא עשייה באופן הפוך. לדוגמא, במידת הזריזות, כשהאדם רוצה ללמוד או לקיים מצוה, יש לו אפשרות אחת להתבונן כמה זה חשוב ואז לקום במרץ. אך כשמנסה להפעיל את עצמו מבפנים ולא עולה בידו, הוא צריך לפעול. לקום ולעשות.

וכשפועל מתחיל גם להרגיש חיות. מתעוררת בו שמחה פנימית והרצון הולך ומתגבר: ''אחרי המעשים נמשכים הלבבות'', וכך גם במעשי המצוות. דוגמא לכך, כשהאדם רוצה להניע רכב, יש שתי אפשרויות: או שהוא מתחיל להניע מבפנים ואז הרכב נע, מה שלעיתים לא קורה... האפשרות השנייה היא לדחוף את הרכב מאחור ואז המנוע מתחיל לעבוד. כך יש מצב שבו האדם צריך ל'דחוף' את עצמו מבחוץ ואז ה'מנוע' בא מבפנים. כל המערכת של תרי''ג המצוות גורמת להנעה חיצונית שמביאה את האדם גם להנעה פנימית.

האם יכול האדם במחשבתו (או בדיבורו) להזיק לאחרים ואם כן כיצד יכולים האחרים להגן על עצמם בדרך מסוימת?התשובה היא: כדי לפעול ולהשפיע על אחרים במחשבה, כלומר להזיק להם או להועיל להם רק באמצעות מחשבה, צריך להיות אדם במדרגה רוחנית גבוהה מאוד. אמנם יש מחשבה המקרינה דרך העין כגון: מחשבת קנאה וצרות עין הגורמים לנזקים הידועים בשם עין הרע. הדרך להתגונן מעין הרע הוא על ידי שלא להתפעל ולהיבהל מהעין הרע מתוך ידיעה שיש בורא לעולם ואין עוד מלבדו. וכן באמצעות לימוד תורה. אומנם תמיד יש להיזהר שלא להתבלט יתר על המידה שלא לצורך.

לעומת זאת, הדיבור כן יכול להזיק או להועיל לאחרים, כידוע ביהדות אודות כוחה של תפילה. אגב, כיום גם מחקרים מצביעים על כך שתפילה מועילה. בניסיונות שנערכו בבתי חולים אחדים, חילקו את החולים לשתי קבוצות, והתברר כי חולים שהתפללו עליהם נרפאו ועקרות נפקדו ב-50% יותר מהקבוצה האחרת. וזאת מבחינה סטטיסטית. כך שברור היה שהתפילה היא זו שהשפיעה. הזוהר כותב שהקללה החמורה ביותר היא כשאדם מקלל את עצמו ואת בני ביתו. ישנן נשים, שכאשר הן כועסות הן מקללות את ילדיהם, וזה ממש חסרון-דעת. לכל אדם יש מערכת הגנה טבעית שהקב''ה העניק לו ואם האדם מקלל את עצמו הרי הוא ביודעין פותח וחושף את עצמו לכל הפגעים.

האדם גם יכול להגן על עצמו מפני דיבור מזיק של אחרים. באמצעות הגייה בדברי תורה, כאשר הוא מוציא בפיו את הדברים. חכמי הקבלה מבארים שבכך הוא מאיר את עצמו ומתחבר למקור שפע גבוה מאוד שטמון במילים האלו. הדברים מפורטים בדברי הרמח''ל בספר 'דרך ה'', שם הוא כותב שיש כמה סוגי שפע היורדים לעולם.

ספירות עליונות שמורידות את השפע, כגון הבריאות יורדת מצינור שפע מסוים, פרנסה באה מצינור שפע רוחני אחר וכו'. (לכן בחתימת הברכות שבתפילת שמונה - עשרה, הניקוד בשם הוי'ה שונה מברכה לברכה. כי הניקוד שייך לספירות). אך ההארה הגבוהה ביותר מכל העניינים האחרים, הוא השפע הרוחני הרמח''ל שהוא ''מעין אמיתת מציאותו יתברך'' וזה השפע הגבוה ביותר בבריאה.

ואותו קשר הקב''ה במילות התורה, כך שכאשר האדם הוגה בתורה – הוא מתחבר בנשמתו לאותו צינור שפע רוחני נשגב ואז הוא מזרים ומאיר את עצמו מבפנים. למתקשה להאמין יש כיום צילומי הילה המראים שכשהאדם מדבר דברי תורה, או מניח תפילין, צבע הילה שלו עולה מצבע רדוד לצבע גבוה יותר דבר המצביע מדעית על ההתעלות הרוחנית שלו, מה שלא קורה לאדם שלומד גיאוגרפיה או מתמטיקה למשל.

הרמח''ל מסביר, מדוע פרופ' לגיאוגרפיה לדוגמא, ברגע שיקבל אפילו פרס נובל, לא יהפוך על ידי לימודו מאדם עצבני לאדם רגוע יותר. הוא אמנם מחכים יותר אך כאדם הוא נשאר אותו אדם. לעומת זאת אדם שהולך לשיעורי תורה, גם אם הוא לא לומד מוסר, ניתן להבחין לאחר תקופה שמציאותו משתנית. מאדם עצבני הוא הופך להיות רגוע, מגאוותן הוא נהיה ענו, והדברים מוכחים. בדברי חז''ל מבואר עוד שכאשר האדם מואר הארה רוחנית באמצעות לימוד התורה, גם כישופים לא יכולים לפגוע בו.

נמצא בסיכומם של דברים - כי האדם- ''סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה''. כח המחשבה שבו הינו כח אדיר ועצום אשר באמצעות חינוך עצמי לחשיבה נכונה מועיל האדם לעצמו בעיקר מבחינה רוחנית אך גם מבחינת איכות חייו בעולם הזה, הן בתחושותיו הנעימות והנכונות השמחות והרוויות אושר, הן בבריאות גופו הפיסי. ויהי רצון שנזכה לבנות את מחשבותינו כראוי ולעצב בכך בדרך האמת את עולמינו הפנימי, לטוב לנו בזה ובבא.