סיפורים אישיים
"אני לא אוהב ללמוד תורה. האם אני פטור?" – ומה השיב הרב שטיינמן?
בחור ישיבה כאוב ניגש לביתו של הרב שטיינמן בשאלה: "אני לא אוהב תורה. למה מכריחים אותי ללמוד?" קראו את תשובתו המפתיעה של הרב שטיינמן
- נעמה גרין
- כ"א כסלו התשפ"ג
(צילום: Yaakov Cohen/Flash90)"מה לעשות? אני פשוט לא אוהב ללמוד".
"אני לא אוהב ללמוד", אמר לעצמו חיים בכאב. "מה אעשה? יש כאלה שאוהבים ללמוד את התורה, ויש כאלה שלא. אני שייך לזן השני. אז איך אפשר לחייב אותי לשבת וללמוד תורה?"
השאלה הציקה לו וניקרה במוחו שוב ושוב. בצר לו, החליט לגשת אל הרב שטיינמן זצ"ל ולנסות לקבל ממנו "פטור" על לימוד התורה. "כך אוכל להמשיך ולעשות את מה שאני כן אוהב בלי נקיפות מצפון", אמר לעצמו.
הוא פנה אל מקורבו של הרב שטיינמן, הרב יצחק לוינשטיין, בבקשה להיכנס לחדרו של הרב שטיינמן ולשוחח עימו "אל תפריע לי במהלך השיחה", ביקש. הרב לוינשטיין הסכים.
חיים נכנס אל חדרו של הרב, ישב מולו ושאל: "האם כבוד הרב אוהב לאכול סטייק?"
"אינני יודע מה זה", השיב הרב שטיינמן בפשטות.
קשה להאמין שסטייק עבר פעם את מפתנו של הבית ברחוב חזון איש, והבחור הרהיב עוז: "סטייק זהו בשר בקר. פורסים אותו לפני הבישול. מאגנים כל פרוסה טיגון בשמן, ואחר כך מבשלים את הפרוסות המטוגנות בתוך רוטב מתובל. זה מאוד מאוד טעים", הוסיף חיים. "אולי אביא לראש הישיבה לטעום ממנו".
הרב שטיינמן נשא את עיניו בתימהון, וחיים התפרץ בכאב: "הרב, אני אסביר מה אני רוצה. ראש הישיבה לא אוהב סטייק, ולא מוכן שיביאו לו לטעום ממנו מעט. אני – לא אוהב תורה. למה זה יטעימו אותי בעל כורחי? למה מכריחים אותי ללמוד?"
הרב שטיינמן שקע בהרהורים. הוא הרגיש את ליבו הכאוב של הבחור, ואז אמר: "האם דבש הוא מתוק?"
"כן", השיב חיים.
"הכל מודים שהדבש מתוק", הסכים הרב שטיינמן, והמשיך בדבריו: "והאם יבוא אדם ויאמר שהדבש הוא מר, מה נעשה? כיצד נגיב לדבריו?"
"אדם שאומר שדבש הוא מר – הוא שקרן", אמר חיים בפסקנות. "ברור שהדבש מתוק".
הרב שטיינמן המשיך והסביר את דבריו: "אמנם ברור שהדבש הוא מתוק, אך לא בטוח שהטוען שהדבש מר הוא שקרן", אמר. "ייתכן שפשוט יש לאותו אדם פצעים בפה, והדבש מר לו".
"אינני מכירך", פנה הרב לחיים המאזין, "אך ייתכן שיש לך פצעים בפה. פצעים של דיבורים אסורים, לשון הרע, רכילות, ניבול פה ועוד. אם כך, כאשר מטעימים את פיך תורה – אתה חש צריבה במקום מתיקות. לתורה יש מתיקות שאינה ניתנת לויכוח. כשם שהכל מודים שהדבש מתוק – כן הכל מודים שדברי התורה מתוקים וערבים.
"אם מר לך", המשיך הרב שטיינמן ורכן לעברו של הבחור שדמעות עלו בעיניו. "לך ורפא את פצעיך. אחרי שתרחיק מפיך פצעים של דיבורים אסורים – אז תוכל לחוש את מתיקותם של דברי התורה".
עם ישראל מסר נפש כדי ללמוד את התורה, בתקופות הקשות שבהם גזרו שלא לעסוק בה. מה טמון בתורה שעם ישראל מסר נפש עליה? הרב זמיר כהן על כוחה של תורה: