פוריות

דורית שרמן: "לגדל שלישיה זה לא כזה מסובך כמו שאנשים חושבים"

במשך שנים ארוכות חיכו דורית ונועם שרמן לילדים, ושמעו בנחרצות כי "לכם לא יהיו ילדים". אחרי שש שנים וסדרה של טיפולי פוריות מפרכים, הם מגדלים בבית שתי שלישיות, ולא מפסיקים להודות על הנס. ראיון מרגש

| ג' סיון התשע"ח |
דורית שרמן והילדים
אא

דורית ונועם שרמן התחתנו לפני עשרים שנה, בשנות העשרים שלהם. דורית הייתה בת 20, נועם היה אז בן 25. הם היו זוג צעיר ומאושר, תמים ונאיבי, וחלמו כמו שאר בני גילם לגדל משפחה. אפילו לא לרגע, מספרת דורית, לא שיערו שהדרך לחלום הזה תהיה כל כך ארוכה וקשה.

"הייתי אז בחורה בת 20", היא נזכרת. "ובדומה לרוב בנות גילי, חלמתי על משפחה גדולה. לא שיערתי אז בכלל שאולי ה' ירצה אחרת. גרנו בישוב דתי קטן, ומטבע הדברים בישוב כזה, כל ההווי החברתי נסוב סביב גידול הילדים. עוד ועוד חברות שלי נישאו באותה תקופה, כולן היו כלות צעירות, כמוני, אבל ככל שעבר הזמן, התברר לנו שאנחנו שונים. עבר חודש, ועוד חודש. מסביב כולן זוכות להיות אימהות, ורק אצלנו – דממה".

אחרי שנה מהחתונה, הבינו דורית ובעלה שאולי יש להם בעיה. הם פנו לבירור רפואי, ועד מהרה התברר להם שאולי לעולם לא יהיו להם ילדים. "באותה תקופה הגענו לבדיקה אצל רופא מסוים", נזכרת דורית. "הוא עיין בתוצאות הבדיקות שלנו ואמר בבוטות: 'כמו שלי לא צמחו שערות בכף היד, כך לכם לא יהיו ילדים'. היינו אז בהלם מוחלט, בעלי לא מצא מילים. ורק לי היה אומץ לומר לו: 'אולי אתה הדוקטור, אבל יש רופא אחד בעולם שקובע באמת – ריבונו של עולם, והוא זה שיחליט'"

איך מוצאים כוחות לעמוד בכזאת בשורה?

"אני לא יכולה להגיד שזה היה קל. זו הייתה תקופה קשה מאד. לחזור לבית הריק להסתכל על נועם ועלי ולחשוב: 'באמת ריבונו של עולם, זה מה שהחלטת בשבילנו?' זה היה לי מאד קשה. באותה תקופה גרנו בישוב מאד קטן, כזה שכולם בו מכירים את כולם. הרגשתי שכולם מסתכלים עלי. זו הרגשה נוראית, התחושה הזאת שכולם סופרים לך ימים וחודשים, עד שיש ימים שבהם את רוצה להיות ולא להיראות. אז החלטנו לעבור".

דורית ונועם החליטו לעבור לגרעין התורני של לוד, ואכן הרגישו ששינוי המקום היה לטובה. "המעבר עשה לי טוב", מודה דורית. "היה משהו במנטליות של המקום, הפשוטה והמחבקת, שגרם לי לעבור תהליך פנימי עם עצמי. כששכנה צעקה לי מהחלון לרחוב: 'שתזכי לבן זכר!' כבר לא התכווצתי, למרות שאם הייתי שומעת כאלו ברכות לפני כמה חודשים הייתי קוברת את עצמי מבושה. כמובן, עדיין לא ויתרנו על השאיפה לילדים. במקביל לטיפולי פוריות, הגשנו בקשה לאימוץ. באותה תקופה, אני זוכרת שהייתי הולכת ברחוב וחולמת שאני מוצאת תינוק עטוף בשמיכה ליד פח זבל, עם פתק שמבקש מהמוצא הישר לדאוג לו, כמו בסיפורים. הכמיהה הזאת לילדים הייתה חזקה ממני".

 

"אתם רוצים ילדים? סעו לרבי אלימלך מליז'ענסק..."

בני הזוג שרמן פנו למכון פוע"ה, שמתמחה בהכוונה וסיוע לזוגות עם בעיות פוריות. הליווי שלהם, מספרת דורית, היה משמעותי מאד. "הם היו מורה נבוכים ממש, בסיטואציות בהן עמדנו נבוכים מול הממסד הרפואי, והם עזרו לנו בפן הרפואי, כמו גם בפן ההלכתי".

השנים הבאות לא היו קלות. חמש סבבים של טיפולים כושלים עברו עליהם, כשבכל פעם מתנפצות התקוות לסלע המציאות. "בכל פעם יש את המתח הזה, שאולי הפעם זה יצליח", נזכרת דורית. "לילות בלי שינה ותקוות גדולות, ואז מגיעה האכזבה שאחרי. וכך עוד טיפול ועוד אחד, וזה תהליך קשה מאד, פיזית ונפשית".

מעט לפני הטיפול השישי פנו לדורית ונועם חברים טובים. 'אתם רוצים ילדים?' שאלו אותם, 'סעו לרבי אלימלך מליז'ענסק, בעל הנועם אלימלך. יש סגולה גדולה להתפלל על קברו במניין בימים אלה'.

התאריך היה ימים ספורים לפני ראש השנה, אבל נועם החליט שהוא נוסע לליז'ענסק ויהי מה. "באותו יום בו הוא נסע, ארגנתי אני ערב נשים כדי לקרוע את השמיים", נזכרת דורית. "רק שתי חברות טובות ידעו את הסיבה לערב הזה. בערב ההוא נועם עמד על קברו של רבי אלימלך יחד עם עוד תשעה גברים, וביקש בדמעות מרבי אלימלך: 'אתה תהיה השליח... אתה תהיה מליץ יושר'. מאוחר יותר הוא סיפר לי שממש התפלל במילים הללו: 'באתי לכאן להתפלל לא בשביל אחד, לא בשביל שניים, אלא בשביל שלושה'".

הימים הנוראים הגיעו ועימם נכנסו בני הזוג שרמן לסבב טיפולים שישי. 'זוהי הפעם האחרונה שאנחנו מוכנים לנסות', אמר להם הרופא. 'פעם שישית ואחרונה'. אבל בפעם הזאת, קרה הלא יאמן. תוצאות הבדיקות הגיעו ובישרו: דורית בהריון.

 

''הרופאים בישרו: 'יש לכם שלישייה!'''

דורית ונועם הגיעו לבדיקה הראשונה אצל רופא מסוחררים מאושר, ושם ציפתה להם הפתעה נוספת: שלישייה!

"הרופאים מאד חוששים מהריון מרובה עוברים", אומרת דורית, "ואחרי הגילוי, ניסו לשכנע אותנו לבחור באופציה של דילול עוברים. זו הייתה דילמה לא פשוטה. התייעצנו אז עם הרב מרדכי אליהו זצ''ל, ולאחר שהוא התייעץ עם הרופאים וערך בירור רפואי, ונוכח לדעת שהכל תקין, הוא פסק ש'הכל תלוי ברצון האם'. זו לא הייתה שאלה בשבילי בכלל. אחרי שש שנים, ברור שרציתי! לא יכולתי להעלות בדעתי לוותר על אף אחד מהם".

זה לא היה הריון קל. כמעט מההתחלה היתה דורית בשמירת הריון, וכמעט ולא יצאה מהבית. בשבוע 27, היא הרגישה צירים חזקים ונסעה לבית החולים. "הערכות המשקל של העוברים היו נמוכות מאד, ונאמדו במשקל של 500 גרם. הגעתי לבית החולים והצירים לא פסקו. בפגייה של קפלן לא היה מקום לשלושה פגים, אז החליטו להעביר אותי באמבולנס לבית החולים מאיר בכפר סבא, היחיד שיכול היה לקלוט אותי. הגעתי לשם, הכניסו אותי לחדר לידה, ובנס, פתאום הכל נרגע והצירים נעלמו".

את שבעת השבועות הבאים העבירה דורית בשכיבה בבית החולים, בשמירת הריון. כשהייתה בתחילת חודש תשיעי, נולדה השלישייה. הבן חושן אלימלך שנקרא על שם רבי אלימלך מליז'ענסק, והבנות - ארגמן והלל. היום הם בני 15.

"אלו לא היו סתם ילדים שהגיעו אלינו", אומרת דורית. "אלו ילדים של תפילות! ילדים שחיכינו להם והתפללנו להם וציפינו להם עד כלות. זו מתנה ענקית".

איך היה המעבר הזה, מבית ריק של זוג צעיר, למיני-פעוטון?

"האמת? הגידול היה בסדר גמור. כנראה בגלל שציפינו ורצינו כל כך, אבל זה היה ממש קל. כמובן, היו רגעים קשים והיו רגעים של עייפות, אבל האושר שלנו האפיל על הכל. הייתי שנתיים בבית ואז חזרתי לעבודה. כשמלאו לשלישייה ארבע שנים, הם התחילו לבקש עוד אחים. התחילו לשאול: למה לכל החברים יש אחים קטנים ולנו לא? והשאלות האלה היו מצוינות, כי הן גרמו לנו לחשוב מה אנחנו רוצים. וכשחשבנו על זה, הבנו שאין לנו ספקות בכלל. רצינו עוד".

זו לא הייתה החלטה פשוטה. דורית ונועם ידעו היטב במה זה כרוך. "היינו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מוכנים לצאת שוב למסע הזה", אומרת דורית. "זו לא סתם החלטה. הטיפולים הללו גובים מחיר יקר, גם בפן הכלכלי וגם בפן הפיזי והרגשי. זה לא פשוט, אבל החלטנו שאנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו. כשפנינו לרופא, הוא לא הבין מה הקטע שלנו. 'יש לכם שלושה ילדים בריאים ומקסימים. זה לא מספיק?' הוא שאל אותנו. אבל אנחנו היינו נחושים. התחלנו בטיפולים, ובניגוד לפעם הקודמת, הטיפול הצליח כבר על הפעם הראשונה. הגענו לבדיקת האולטרסאונד הראשונה והרופא ההמום בישר לנו: 'שלישייה'".

ושוב כמו בפעם הקודמת, הפעילו הרופאים על דורית ונועם מסע שכנועים כבד לדלל את העוברים. "הלכנו למומחה לתאומים ושלישיות, והוא עודד אותנו ואמר שאוכל לעמוד בזה, דווקא בגלל הניסיון המוצלח עם השלישייה הראשונה. הוא אמר לי לאכול הרבה פירות יבשים שמספקים ברזל וסוכר ומשמינים, לא להוציא הרבה אנרגיה בהריון, ולהשתדל להעלות לפחות 15-14 קילו בחודשים הראשונים, כדי שלגוף תהיה אנרגיה לייצר חיים. בסוף עליתי רק 15 קילו עד סוף ההריון. לצערנו, באותה תקופה מצבו של הרב אליהו היה קשה ולא יכולנו להתייעץ איתו. התייעצנו עם גדולי תורה אחרים וראינו סייעתא דשמיא. החלטנו לשמור את כולם".

 

שתי שלישיות בבית אחד

בשבוע 35 נולדה השלישייה השנייה לבית משפחת שרמן. בת ושני בנים: מלכות, אלרואי וניגון. היום הם כבר בני תשע ולומדים בכיתה ג'. אחרי כמה שבועות בפגייה, הגיעה השלישייה הביתה, ובבת אחת הוכפל מספר הילדים בבית. שוב נרכשו מוצצים ובקבוקים והרבה ציוד חדש. השלישייה הקטנה ישנה בחדר ההורים, והגדולים הושיטו גם הם יד.

לשאלה איך מסתדרים, טכנית, עם גידול שלישיית תינוקות כשבבית שלישיית בני חמש שובבה ופעלתנית, דורית משיבה בחיוך. "אנשים לא מאמינים לי, אבל יש משהו קל בלגדל שלישייה", היא אומרת. "קודם כל, לא ידענו בכלל מה זה להסתדר עם תינוק אחד, היינו רגילים כבר לשלוש. חוץ מזה, ברגע שאלו ילדים שהגיעו אחרי כל כך הרבה שנים ותפילות, זה אחרת. לא אגיד שלא היו ימים שלא מתתי מעייפות ולא שיוועתי לקצת לשקט, אבל זה לא זכור לי כשנים טראומטיות. אני כן זוכרת שהשנה בה שלישיית הגדולים עלתה לכיתה א' הייתה קשה קצת, כי הייתה לנו שלישיית תינוקות שובבים שזוחלים בין הרגליים כשבמקביל צריך להכין שיעורים עם הגדולים, אבל היה כיף. אני לא מסתכלת אחורה ואומרת לעצמי: וואו, איך עמדת בזה? כי כשאת בתוך המציאות הזאת, זה לא קשה. לא הייתי עייפה באורח יוצא דופן".

איך מצליחים לתת לכל ילד את המקום האישי שלו, כשיש עוד אחים בני אותו הגיל?

"העבודה על זה היא מגיל אפס. אמנם יש ביניהם דמיון, אבל הם לא זהים, והחינוך הוא להתייחס לכל ילד בפני עצמו. אם קונים משהו לאחד - זה לא משפיע על השני. משתדלים לתת זמן איכות לכל ילד בנפרד. מגיל אפס הרגלנו אותם וחינכנו שכל אחד הוא שונה. למעשה, גם ביום יום לא יוצא להם לחוות שהם שלישייה, כי כל אחד לומד בכיתה אחרת, חוץ משני הבנים הקטנים שלומדים באותה כיתה בתלמוד תורה.

"בפן הכלכלי, יש מענק כספי להורי שלישיות, שהסתייענו בו. חוץ מזה, אני באופי שלי מאד מסודרת ומצוחצחת. הסוד שלי בגידול של כולם, גם כשהיו קטנים, היה ליצור סדר יום קבוע לכולם, גם כשהיה בלגן של השכבות והאכלות. בבית שלנו לא היו מחסנים של ציוד, כדי לשמור על סדר וארגון בבית ולא לתת לבלגן להשתלט".

 

הסיפור שלי נותן כוח ותקווה להרבה אנשים

דורית מדגישה שמאד חשוב למצוא זמן לזוגיות ולהורים עצמם, גם בשנות הגידול הראשונות והטרודות. "היה לי חשוב כאמא למצוא רגעים לעצמי", היא מסבירה. "לא חוויתי מעולם חוויה של ללכת רק עם אחד מהם. כשהיה שקט הייתי הולכת לבד לקניות ולמה שצריך, שיהיה לי קצת זמן לעצמי. גם בזוגיות, חשוב למצוא את הזמן במרוץ החיים ולהשקיע בקשר הזוגי".

היום עובדת דורית עם נוער בסיכון, ובנוסף מספקת הכוונה ותמיכה לזוגות הנמצאים בטיפולי פוריות. חוץ מזה, היא גם מעבירה הרצאות עם סיפורה האישי ומוסרת סדנאות סטיילינג והעצמה אישית. "לא חשבתי שיבוא היום ואני אעמוד ואדבר לפני קהל", היא אומרת. "אבל אחרי הלידה של הקטנים, אנשים ביקשו לשמוע את הסיפור שלי והחוויה הייתה כל כך עוצמתית, שהבנתי שזו בעצם שליחות. הסיפור שלי נותן כוח ותקווה להרבה מאד אנשים. להראות כמה טוב ה'. כמה שפע הוא מרעיף עלינו. אני רואה שליחות בלפרסם את הנס שלנו. תראי, אני לא חיה באורות. לקום ולהודות זו עבודת ה' יומיומית, כי יש רגעים מעייפים וזה בסדר וזה נורמלי, אבל יחד עם זה, חשוב לי להראות לאנשים שאפשר לצמוח ולהתחזק מכל מצב, גם אם נראה שאין תקווה. תראי אותנו".  

הנקראים ביותר
הידברות שופס

כסא האושפיזין המפואר - לבן קרם

250 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

כסא האושפיזין המפואר - בורדו

ולבקר בהיכלו - ימים נוראים

חובות הלבבות עם פירוש "לב טוב"

בחסדך בטחתי - הרב יגאל כהן

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

כסא האושפיזין המפואר - כחול רויאל

לכל המוצרים