האות י' - שלימות רוחנית וחיי העולם-הבא

האות י' שמספרה עשר, מבטאת את פסגת האותיות הקודמות, וממילא את פסגת כל המסרים הטמונים בהן. לפיכך האות י' מבטאת את שלימותו הרוחנית של האדם, ואת חיי העולם-הבא להם יזכה לאחר שהתמודד מול ניסיונות העולם-הזה, ועבר את שלבי מסלול החיים שבתשע האותיות הקודמות.

הפסוק בישעיה "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" מבואר בתלמוד: "בשתי אותיות נבראו שני עולמות. העולם-הזה, והעולם-הבא. אחד בה"א ואחד ביו"ד... העולם-הזה נברא בה"א, והעולם-הבא נברא ביו"ד". כלומר, במילים "כי ביה ה' צור עולמים" נאמר שבאותיות י"ה, הבורא יצר שני עולמים.

ובזה יובן מדוע האות שבה נברא העולם-הבא המתינה עד כה, ולא הופיעה בשלב מוקדם יותר בסדר האותיות – לפי שהיא אות השכר הבא לאחר העבודה. ומכיוון שתכלית הבריאה היא ההגעה לשלימות הרוחנית שבחיי העולם-הבא, אשר הוא מקום עינוגו הרוחני של האדם לאחר שפושט את לבושו החומרי הנקרא גוף, ותכלית זו מושגת רק לאחר מעבר מוצלח במסלול תשע האותיות הראשונות, לפיכך האות י', אות העולם-הבא, באה אחריהן.

האות י' מופיעה לראשונה בתורה בראש מילה, בפסוק: "יהי אור". לפי שההתהוות הרוחניתוהראשונית של כל הקיים ביקום הנברא, נעוצה באות י', והיא מהות האות (בשונה מההתהוות המוחשית יותר שהיא בבחינת בריאה מורגשת, שנעשית בכוח האות ה'). נמצא שהאות י' היא תחילת ההתהוות הרוחנית והיא גם תכליתו הרוחנית של האדם בחיי העולם הבא, בבחינת "נעוץ סופו בתחילתו" הכתוב בספר יצירה.

צורתה ואופן הגייתה

יו"ד מלשון 'יד', וצורתה כצורת יד שאצבעותיה הצמודות כפופות הצידה.

ביאור המילה 'יד': התפשטות הלאה. משום כך האבר המתפשט מגוף האדם הלאה, נקרא 'יד', וכן 'יד היאור' הוא 'המקום הסמוך ליאור', המקום הנראה כמתפשט מן היאור; והעומד עליו, עומד "עַל יַד הַיְאֹר". וזוהי מהות האות י', אשר בה התחילה הארת העולם הרוחני (שהתפשט מההתנוצצות הראשונית הדקה והזכה שהיא בבחינת 'קוצו של יו"ד', וממנו התפשט האור הלאה כיד הנשלחת מן הגוף), ומאותו עולם השתלשלו כל העולמות עד להופעת היקום הגשמי.

לכן, כאמור, האות י' היא בבחינת "נעוץ סופו בתחילתו". מחד, היא מבטאת ראשוניות: היא האות הראשונה בשם הוי"ה, וגם ניצבת בראש האות הראשונה -האות א',  וערכה המספרי בגימטריה קטנה הוא אחד; ומאידך, בסדר האותיות היא האות העשירית המבטאת שלימות רוחנית. לפי שאות זו אשר היא תחילת הופעת כל העולמות, היא גם תכליתם, להביא את האדם לחיי העולם-הבא. וזהו סוד סגירת המעגל שבה: להתחיל ב-א', ולשוב אליו בסופו של דבר.

יו"ד, מלשון הכתוב: "יד ושם טוב", שהן מילים המבטאות הנצחה. שהרי האות י' מבטאת את חיי העולם-הבא, הוא הנצח השלם.

בנוסף, חיי העולם-הבא, באים בסמיכות לחיים בעולם-הזה, ושכרו של האדם שם נקבע על-פי מעשיו כאן. נמצא שחיי העולם-הבא מתפשטים מחיי העולם-הזה, כיד המתפשטת מן הגוף. לכן האות י' המבטאת במהותה את התפשטות העולם-הבא מהעולם-הזה וסמיכותם זה לזה, מבטאת גם התפשטות (כמו "עַל יַד הַיְאֹר". וכן התפשטות רוח נבואה וירידתה עד הנביא נקראת 'יד', כמו: "ויד ה' היתה אל אליהו"). וסמיכות מקום (כמו: "וכל עבדיו עוברים על ידו", שביאורו עוברים בסמוך אליו).

כאמור, באות י' החלה הארת העולם הרוחני אשר ממנו יצאו והשתלשלו שאר העולמות על כל פרטיהם. והיא גם מבטאת את תכלית כל העולמות, להביא את האדם לחיי העולם-הבא בשכר עבודתו בעולם-הזה. משום כך מסמלת האות י', הקטנה מכל האותיות, את סוד הצמצום, בבחינת מועט המחזיק את המרובה. שכן אין-ספור פרטי הרוח והחומר שביקום הרוחני והגשמי, משתלשלים ויוצאים מהרוחניות הראשונית האחת שהכל כלול בה. כמבואר בזוהר הקדוש שסוד צורת ה-י' היא נקודה אחת.  "יו"ד. המספר בשלימותו, בהתאחדותם של הפרטים כולם בכללותם, כבראשית הוייתם, באחריתם; מציין את תכונת היו"ד בציורה הנקודתי, צמצום וריכוז, נגיעה ציורית, והתעלות אל מה שאפס בו כל תואר וכל ציור, והציור בעצמו הוא רק דמות אפיסת ההברה. נקודה שחורה שאין בה שום חישוף, ושל בוהק. זהו האוצר הנשגב, שכוח היד הפועלת מתמלא בגינו באוצר החיים, והמשכת התנובה העליונה, שמבטאת את הביטוי של היו"ד. הנקודה, הקו, והשטח". לפי שהרוחני מתבטא בחומר המועט ביותר. ונקודה זו שאין בה חלל לבן כבשאר האותיות, היא סוד "שחורה אני ונאוה" האמור בשיר השירים. לפי שבצבע השחור המועט שבה, גנוזה רוחניות רבה. ואכן בעולם-הזה, ממעט מאמץ והתגברות על פיתוי חומרי, אשר כולו דמיון, מפיק האדם תועלת רוחנית רבה ועצומה בבנותו בכך את אישיותו הרוחנית הפנימית, וגם זוכה לשכר רב בחיי העולם-הבא. לאור זאת, לא פלא הדבר אשר התברר במחקרי הפיזיקה, כי ממעט חומר ניתן להפיק כמות עצומה של אנרגיה, ועל כך מבוססת פצצת האטום, כידוע.

"יו"ד מפני מה הוא קטן מכל האותיות?

מפני שכל מי שהוא מקטין עצמו בעולם זה ואין בו גסות הרוח, זוכה ונוחל חיי עולם-הבא שנברא ביו"ד שנאמר "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" בה"א נברא העולם-הזה, ביו"ד נברא העולם-הבא.

מפני מה נברא העולם-הבא ביו"ד?

מפני שצדיקים בני העולם-הבא מועטים.

ומפני מה תגו של יו"ד כלפי פניו?

מפני שכל צדיק וצדיק נותנין לו שכר לפי מעשיו. וצדקתו הולכת לפניו שנאמר 'והלך לפניך צדקך'."

ערכה המספרי

ערכה המספרי של האות י', עשר. המספר השלם הכולל את כל קודמיו.

וביתר עומק, כל פרט בבריאה בנוי ומורכב מעשר ספירות רוחניות, ופועל על ידן. נמצא שעשר הוא מספר הבריאה המושלמת על כל פרטיה. המילה 'עשר' מתחלקת למילים: 'עשה שר'. שכן כל הספירות שפעלו ופועלות בבריאה, אינן אלא כשרי המלך העושים ופועלים מכוחו ועל-פי הוראותיו של המלך.

האדם המגיע לשלימות הרוחנית, הוא העשיר האמיתי הן בעולם-הזה והן בעולם-הבא. לכן אותיות שורש המילה 'עשיר', הן אותיות ע.ש.ר. לפי שהמביט על רכושו במבט נכון, רוחני ושלם (י'), שמח הוא בחלקו. וזהו העשיר האמיתי כמבואר במשנה: "איזה הוא עשיר? השמח בחלקו". שהרי יודע הוא שה' יתברך אוהבו ונותן לו את כל אשר טוב לו באמת. אלא שהוא, האדם, אינו יודע מה וכמה יועיל לו באמת, ולכן רוצה יותר ויותר. אולם החי בהשקפה רוחנית נכונה הבאה לידי ביטוי באות י', שלם לחלוטין עם אשר יש לו, וחי במילוי נפשי ובשמחה אמיתיים, ביודעו שאכן יש לו את כל הטוב עבורו. נמצא שהוא הוא העשיר האמיתי שיש לו כל.  וכדברי יעקב לעשיו: "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, כי חנני אלוקים וכי יש לי כל". וזאת בניגוד לעשיו שאמר: "יש לי רב אחי". יש לי הרבה. אבל לא היה יכול לומר יש לי כל, משום שעל אף כל נכסיו חש שחסר לו עוד ועוד. והרי החסר, אביון הוא. שאובה לעוד ואינו רגוע. וכן נאמר בהמן: "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ, וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הָמָן, אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה - כִּי אִם אוֹתִי; וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ. וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שווה לִי..."   ולכן נקרא עשיר - משורש 'עשר', כלומר, שלם. לעומת זאת, חברו המשופע בנכסי חומר יותר ממנו, אך אינו שמח בחלקו, הרי אין לו כל צורכו ואינו נקרא עשיר. שהרי אינו שלם בשלימות אשר המספר עשר מייצג אותו, אלא אביון האובה לעוד ועוד הוא.

גם במכות מצרים, בהם הראה הקדוש ברוך הוא למצרים את שלימות שליטתו המוחלטת בעולם, ולימדם כי החומר אינו אלא טפל לרוח, וכי על האדם להרכין ראש בענוה לפני בוראו, בא הדבר לידי ביטוי בעשר מכות דווקא. כמבואר במדרש שכל מכה הראתה את יד ה' השולטת באותו דבר, כגון: ים, אוויר, יבשה, אדם, בעלי חיים וכו'.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.