הצופן
מהו מקורו של הכתב הלועזי?
האם יתכן כי צורת האותיות הלועזיות מגיעה גם היא מלשון הקודש? ומה לגבי שמות האותיות?
- הרב זמיר כהן
- י"ט תמוז התשע"ז
(צילום: shutterstock)באשר לשמות האותיות הלועזיות ולצורתן, כאשר נחזור עוד לאחור בהיסטוריית האותיות נגלה, כי אפילו 'אבי-אביו' של האלף-בית האנגלי הנפוץ כיום בכל ארצות המערב, אינו אלא 'בנו' של האלף-בית העברי.
האלף-בית האנגלי מוצאו מהאלף-בית הלטיני, והאלף-בית הלטיני מוצאו מהאלף-בית היווני. הבוחן את שמות האלף-בית היווני מגלה לתדהמתו קרבה זועקת לאלף-בית העברי.
ארבע האותיות הראשונות באלף-בית היווני: אלפא, ביתא, גמא, דלתא, מקבילות לאלף, בית, גימל, דלת.
האותיות: זתא, אתא, טיתא, יותא, כפא, למבדא, מיו, נו, קסי, מקבילות לאותיות: זין, חית (אותם עמים לא יכלו להגות ח' ולכן במקום "חת" אמרו "את", ועם סיומת ההגייה המצויה אצלם: "אתא"), טית, יוד (הגיית האות ד' התחלפה בהגייה הדומה לת'. "יות" במקום "יוד". ועם סיומת ההגייה המצויה אצלם: "יותא"), כף, למד, מם, נון, סמך.
האות פי, היא האות פ' שלנו, רו, היא ה-ר', ו- "תָּאוֹ" היא האות "תו" שלנו בהגייתה המקורית והנכונה, כאשר האות ו' במילה "תו" נהגית כמו האות W באנגלית.
האות היוונית | שמה | מקורה העברי |
Α α | אלפא | אלף |
Β β | ביתא | בית |
Γ γ | גמא | גימל |
Δ δ | דלתא | דלת |
Ε ε | אפסילון | הא |
Ζ ζ | זתא | זין |
Η η | אתא | חית |
Θ θ | טיתא | טית |
Ι ι | יותא | יוד |
Κ κ | כפא | כף |
Λ λ | למבדא | למד |
Μ μ | מיו | מם |
Ν ν | נו | נון |
Ξ ξ | קסי | סמך |
Ο ο | אומיקרון | עין |
Π π | פי | פא |
Ρ ρ | רו | ריש |
Σ σ | סיגמא |
|
Τ τ | תאו | תו |
Υ υ | אופסילון |
|
Φ φ | פי |
|
Χ χ | כי |
|
Ψ ψ | פסי |
|
Ω ω | אומגה |
|
ומהו מקור הכתב היווני? לפי כתבי ההיסטוריונים היוונים עצמם, הם קיבלוהו מהפיניקים – העם שחי באותה תקופה בלבנון של היום. האלף-בית של הפיניקים דומה מאד לכתב העברי העתיק (המכונה "כתב דעץ")!
נמשיך במסע לאחור. רוב אותיות הכתב העברי העתיק נראות שונות מאד מהכתב המרובע שלנו (הנקרא כתב אשורית). אולם הן דומות מאד לכתב הכנעני העתיק, ונראות כלקוחות ממנו. והנה עיון קל באותיות הכתב הכנעני העתיק מגלה שרובן ככולן קרובות בצורתן ו/או בסמליהן לצורת ולמשמעות אותיות-הקודש שלנו, וכי כתב זה מועתק מהן ומבוסס עליהן! דבר המוכיח מהיבט נוסף כי שורש כל צורות האלף-בית, הוא האלף-בית שלנו. לפי שכאמור, בעת עיוות השפות במגדל בבל, אף האותיות שונו והועברו לדורות הבאים כשהן מעוותות ורק רומזות במשהו, מזוית כל שהיא, לשורשן המקורי.
הנה דוגמאות לקשר הברור שבין הכתב הכנעני הקדום לבין מקורו, שפת לשון הקודש ואותיותיה:
בלשון הקודש, ביאור המילה "אלף" הוא שור, כמו: "שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ". בצורת האות א' שבכתב הכנעני הקדום נראה בבירור ראש שור! בנוסף, קרני השור עם חלק מראשו, נעשו בכוונה באופן שמזכיר מאד את המקור – את צורת האות א' (מציור זה התפתח בתקופה מאוחרת ראש שור בקוים פשוטים יותר, עד הופעת צורת האות A באנגלית, כמודגם בטבלה שבפרק זה). ניתן להוכיח בודאות שמקור האות הכנענית היא האות א' העברית וממנה באו האות הכנענית, ואחר-כך הפניקית, היוונית וכו', ולא להיפך, מהעובדה שבכתב היווני האות הראשונה נהגית "אלפא", כמו המילה הנרדפת לשור בעברית, בעוד שבשפה היוונית השור נקרא "בוס" ואין לו שום קשר להגיית האות אל"ף.
האות ב' שמשמעה בית בעברית (כמבואר בפרק על האות ב'), נראית בכתב הכנעני כחדר סגור (בעברית קדומה המילה "בית" משמעה "חדר").
האות ד' נראית כדג. יש לזכור שהמילה דג הפותחת באות ד', היא מילה עברית.
האות ה' נראית כמסרק, בדומה משהו לצורת אות ה' לאחר עיוותה (וממנה התפתחה צורת האות E).
האות ו' נראית כקו מאונך ועיגול בראשו, בדומה לכיפוף שבראש האות ו' העברית (מצורה זו התפתחה צורת האות F, אשר כאמור גם הגיית האותיות הללו התחלפה אצל העמים הלטינים, כפי שגם כיום יש שהוגים "ספתא" במקום "סבתא").
האות ח' נראית כסולם, כאות ח' על גבי אות ח' (וממנה התפתחה צורת האות H).
האות כ' נראית כבית קיבול ובתוכו משהו, כמשמעות האות כ' על פי סוד האותיות, המבטאת כלי (וממנה התפתחה צורת האות K).
האות ל' נראית כלולאה (לולאה היא מילה עברית).
האות מ' נראית כגלי מים. כאן, לא רק שמ"ם מלשון מים, אשר היא מילה בעברית, אלא גם נרמז בצורה זו סוד האות מ', שהוא סוד המים (כמבואר בפרק העוסק באות מ'. מצורת גלי מים זו שבכתב הכנעני, התפתחה צורת האות M).
האות נ' נראית כנחש בזחילתו. המילה נחש הפותחת באות נ', היא מילה בלשון הקודש (מצורה זו שבכתב הכנעני התפתחה צורת האות N).
האות ע' נראית כצורת עין. גם כאן, לא רק ש"עין" היא מילה עברית, אלא גם נרמז בה סוד האות ע' הלא הוא כוח הראיה (כמבואר בפרק העוסק באות ע'. מצורת עין זו שבכתב הכנעני, התפתחה צורת האות O, שהגייתה אצל העמים הלטינים היא כאות ע' ללא הגייתה העמוקה שבדיבור העברי המקורי).
האות פ' נראית כפה מחייך. גם כאן מדובר במילה עברית, ובמשמעות מהות האות.
האות ק' נראית כנקבים בהם ניתן להשחיל משהו, בבחינת קוף המחט. דבר שבא לידי ביטוי ברור יותר בכתב הכנעני המאוחר, שם ממש נראית המחט עם הנקב שבראשה, כאשר הוא מרכזי מאד בצורת האות. גם כאן המילה "קוף" (המחט) היא מילה עברית, ויש בה גם רמז לסוד מהות האות. (מצורה זו התפתחה צורת האות Q כאשר קוף המחט ניכר ובולט יותר מהמחט).
האות ר' נראית כראש, ודומה לצורת האות ר' (כאשר שינו היוונים את כיוון הכתיבה, במקום מימין לשמאל – משמאל לימין, הפכו את פני אות זו לצד ימין, וכך היא כיום ביוונית וכן ברוסית. רק בלטינית (ובעקבותיה באנגלית) נוספה לה רגל R, והאות P שימשה כ-פ'.
האות ש' נראית כגלים בעלי שלש עליות בדומה לאות ש' המקורית, אך בעיוות.
האות ת' נראית דומה במשהו לצורה שיש אפילו בזמננו כאלה שמתוך מהירות הורגלו לכתוב את האות ת' בשני קוים מצטלבים (וממנה התפתחה צורת האות T, כאשר האות הקטנה tשמרה את הצטלבות הקווים).
* * *
נמצא ששורש כל האלף-בית בכל הכתבים השונים, הוא האלף-בית העברי, אותן האותיות אשר בהן נברא העולם, והתעוותו בדור הפלגה, מלבד אצל בני האדם ששמרו על נאמנותם לבוראם והעבירו את השפה העברית, עם צורת וסוד אותיותיה, מדור לדור בסודי סודות.
לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.