חמותי, עכשיו אני יודעת שכעסתי עליך לשווא

חמותי ז"ל,

מה אכתוב לך?

שאני מבינה הכל, פתאום, רק אחרי שהלכת לבית עולמך?

שהיית חייבת את בנך – בעלי, לצדך, ואני סתם עמדתי בדרכו?

שכל אחת במקומך, לא על אף אחת, הייתה נוהגת כך?

שעכשיו אני רואה, פתאום, את הנקודות הטובות שבך?

אני מביטה בתמונות שלך, ומבינה שהכול, כל הכעסים שלי כלפיך – נבעו מדמיונות שווא. שום דבר לא היה אמתי.

אני רואה אישה צדיקה, שגידלה את ילדיה בנאמנות ובאמונה, וזוכה שהם יגידו עליה קדיש. אני רואה אישה חזקה שמסרה את נפשה תדיר.

אה, כמה זכויות יש לך. אני מקנאה בדורות הישרים שהשארת אחריך!

לא זכיתי להכיר אותך במיטבך. הכרתי אותך רק כשכבר היית חסרת כוחות ונפשך פצועה, וראיתי רק את השחור. היום אני יודעת שבשבילך זה באמת היה שחור, ולי הייתה בסך הכל חמות בודדה. במקום לתת לך – לקחתי, ובמקום להבין – כעסתי.

סלחי לי, חמותי, סלחי, כי יצרי רע מנעורי.

וכעת, אני עושה הכול לעילוי נשמתך, ולהבדיל, למען בנך – בעלי, האדם היקר והקרוב לשתינו. אני מגדלת אותו בתורה ובמצוות, בגשמיות וברוחניות, ומרעיפה עליו כל טוב, כדי שתרווי ממנו נחת שם, למעלה.

אני מודה להשם, ולך – על כך שילדת את בעלי!

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.