מפתיע: מתי קיבלה הרבנית קנייבסקי פנינים מבעלה שר התורה?

1. כשהרב סיים את הש"ס – העולם עמד מלכת: "בתאריך י"ד בניסן חל יום חג אצל אמא", מספרת הרבנית צביון על אהבת התורה של אמה, הרבנית בת שבע אסתר קנייבסקי ע"ה. "כידוע, אבא הינו בכור להוריו, וכדי להימנע מתענית בכורות עורך הוא בערב פסח סיום על כל הש"ס, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, ועל ספרים נוספים, שאותם הוא לומד במחזור שנתי מאז היותו בן שש עשרה. הסיום מתקיים בבית הכנסת 'לדרמן' לאחר התפילה, בנוכחות המון רב ובכורים נוספים. לאחר מכן מחלקים עוגות ויין לכל הציבור, וגם בעזרת הנשים".

"אצל כל אשה אחרת זהו היום העמוס ביותר בשנה", מזכירה הרבנית צביון, "ואילו אצל אמא – העולם עמד מלכת. ממקומה בעזרת הנשים היתה צופה אמא הנרגשת במעמד המרומם מתחילתו ועד סופו, כשהיא סוחפת בהתרגשותה את מכרותיה ואת ציבור הנשים שנלווה אליה. ה'סיום' התנהל בניחותא, כאילו לא ערב פסח היום, ורק לאחר שהסתיים, שבה אמא הביתה והזדרזה לסיים את ההכנות לכבוד החג הממשמש ובא".

2. סיום הש"ס – זו המתנה שלי: בשנה האחרונה לחייה, בחול המועד פסח, סיפרה אמא לנכדים על הפומפייה שקנה סבא הסטייפלר לאשתו, כמתנת חג. "גם לך סבא קונה מתנות?" שאלוה הנכדים, ואמא השיבה על אתר: "סיום הש"ס – זו המתנה שלי!"

3. כשנערכה הכנסת ספר תורה באזור – הקפידה לרדת ולהשתתף בתהלוכה: אהבתה של אמא לתורה היתה ניכרת על כל צעד ושעל. כשתלמיד חכם הגיע הביתה, היתה קמה לכבודו במלוא קומתה. כשנערכה הכנסת ספר תורה באזור, הקפידה לרדת ולהשתתף בתהלוכה. פעם סיפרה לה אחת ממקורבותיה, כי אמהּ תרמה ספר תורה מהודר ויקר מאוד, ואמא הגיבה: "אכן, זהו סכום גדול, אך זהו הכסף היחיד שיישאר לאמך לאחר מאה ועשרים"…

4. "לך לכולל, אני אדאג לאמך": הרבנית צביון ממשיכה ומספרת כיצד דאגה אמה ע"ה שאף דקה של תורה לא תתבטל. "אשה מבוגרת הגיעה לאמא בלוויית בנה האברך וחיכתה לְתוֹרָהּ. כשזמן ההמתנה נמשך, פנה האברך לאמו והציע לה כי ישובו פעם אחרת. מאחר שתורם היה קרוב, התעניינה אמא מדוע אינו יכול להמתין עוד דקות ספורות. 'אני ממהר לכולל, עוד מעט מתחיל ה'סדר'. אחזיר את אמי לביתה וננסה להיכנס פעם אחרת'. אמא נדרכה: 'אכן, חלילה לך מלבטל תורה; השאר כאן את אמך, ואני אדאג כי מישהו ישיב אותה לביתה!'", נזכרת הרבנית צביון.

5. יסודות איתנים של אהבת תורה: מנין שאבה אמא את השקפתה המוצקה על חיי תורה? היכן קיבלה עוז ותעצומות להקריב למען חיי תורה? באיזו קרקע ספגה את אהבתה לתורה? – בבית הוריה, כמובן, אצל סבא וסבתא אלישיב.

פעם סיפרה לנו אמא מה היה היסוד שהנחיל בלבה אהבת תורה: "בילדותי התגוררנו כל המשפחה בחדר אחד. פעם אחת, כדרכן של ילדות, צחקתי בקול גדול, ואבא הופרע מריכוזו. הבטתי בפניו, וראיתי עליהן צער ויגון עצומים כאילו חרב עליו עולמו. אכן, המאורע זעזע אותי והותיר בי את רישומו כל ימי חיי".

ועוד סיפרה אמא: "אמי הנחילה לנו אהבת תורה עצומה. היא היתה משננת באוזנינו שוב ושוב: 'אבא ותורתו במקום הראשון!"

6. "לימודו של אבי – זה גן העדן שלי": אמא גדלה כשבאוזניה מתנגן יומם ולילה ניגונו של סבא הרב אלישיב בעת לימודו. הניגון המתוק הזה ליווה אותה כל חייה.

לפני מספר שנים נסעה מכרה של אמא להתארח בחג הסוכות אצל חמותה, המתגוררת באותה סמטה שבה התגורר סבא הרב אלישיב. לאחר החג שוחה המכרה לאמא: "בתי בת השנה בכתה בשעה שלוש לפנות בוקר. מכיון שהדירה שבה השהינו סמוכה לסוכתו של הרב אלישיב, חששתי פן התינוקת תפריע לרב, ולכן נשארתי ערה כדי להשגיח עליה, שלא תבכה. כל אותו לילה התענגתי על קולו הערב של הרב אלישיב מתנגד בלימודו".

אמא התרגשה: "שמעת את אבא שלי לומד? הזכירי לי בבקשה את הניגון! לימודו של אבי זה הגן עדן שלי!" המכרה לא הצליחה להיזכר בניגון, אולם אמא לא הרפתה ממנה, ולא נחה דעתה עד אשר נזכרה בו הידידה ושרה אותו באוזניה, כשאמא מתרפקת בערגה.

(צילום: shutterstock)

7. האישה שנוטלת על עצמה את עול הבית זוכה בתורתו של בעלה: "בספרו 'טעמא דקרא' על התנ"ך מבאר אבא את הפסוק "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ". פסוק זה כתוב בספר משלי, בפרק ל"א, המתאר את שבחיה של אשת החיל. אבא שואל: 'מדוע מעלה זו נמנית בין שבחיה של האשה? ומבאר: מה שבעלה יושב בשערי העיר בין הסנהדרין, הרי זה משום שרעייתו, אשת החיל, נטלה על עצמה את כל עול הבית. על ידי שפטרה אותו מתפקידיו בבית, אפשרה לו להיות נודע בשערים'. כמה נאים הדברים לדורשם על אמא!", נזכרת הרבנית צביון בערגה.

8. הפנינים שלי: כל ימיה התבטלה אמא לאבא ולתורתו. היא ביטלה את דעתה מכל וכל. לא דרשה מעצמה מאומה ולא ביקשה דבר. אבא ותורתו היו בשבילה קודש קודשים. 'שכר מצוה – מצוה'. הקב"ה שילם לה כבר בעולם הזה, ומתוך התבטלותה הגדולה צמחה להיות מורת דרך לרבבות נשות ישראל, כיצד מגדלים בית של תורה.

בערב חג הסוכות האחרון לחייה נשאלה אמא על ידי אחת המבקרות איזו מתנה קנה לה בעלה לחג – האם שרשרת פנינים או שרשרת אחרת. אמא חייכה ואמרה: "אני מקבלת פנינים באופן קבוע – הפנינים שלי הן תורתו של בעלי!"