סיפורים אישיים
סיפור ליום השואה: כך שרד הרבי מקלויזנבורג את מלחמת העולם השני
"פסוק זה הוא הסימן היחיד שנותר לי מיהדותי, לאחר עשרות שנים תחת השלטון הקומוניסטי שמחק ממני כל שריד מיהדותי. את הפסוק הזה אני לא מסוגל לשכוח"
- נעמה גרין
- י"ד טבת התשע"ז
(צילום: shutterstock)סיפור מיוחד, שפורסם השבוע באתר 'דרשו', מלמד כיצד ניתן לשרוד תקופות קשות בחיים ואתגרים שונים.
יהודי קשיש, שחי רוב חייו ברוסיה הקומוניסיטית, ניגש לרב גרשון ליבמן, מתלמידי הסבא מנובהרדוק, ואמר לו כי הוא יהודי. שאל אותו הרב ליבמן: "מה אתה יודע על יהדות?", ולמרבה הצער לא ידע היהודי כמעט מאום: לא קריאת שמע, לא תפילה לא שבת ולא יום כיפור! כלום ממש! רק פסוק אחד הוא ידע לדקלם 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'. הרב ליבמן נדהם: פסוק בסיסי של קריאת שמע לא ידע הקשיש, אבל לדקלם פסוק מתוך פרשת התוכחה – ידע גם ידע…
ביקש הרב ליבמן מהיהודי לספר לו כיצד הוא מכיר את הפסוק. כתגובה, סיפר לו הקשיש כי בתקופת מלחמת העולם השניה הוא נכלא במחנה ההשמדה 'בירקנאו', יחד עם יהודים נוספים.
"קלגסי הנאצים ימ"ש, שהיו מעבידים אותנו בעבודות קשות עד מאד, באכזריות איומה ובלא טיפת אנושיות כלל", סיפר היהודי ניצול השואה. "אותם ארורים חיפשו כל הזדמנות להתעלל ביהודים, כשהם מתמוגגים מהנאה למראה היהודים הנאנקים תחת סבל שאין לתאר… ופעמים רבות עד מוות ממש".
"'תחביב' נורא היה לנאצים במחנה, שהיה ממוקם ליד גבעה. הם היו מבקשים מן היהודים לטפס על הגבעה כשעל כתפיהם משאות כבדים מאד. וצריך להבין שהיהודים היו במצב של תת תזונה, בשערי מות, ממש עור ועצמות ותו לא, וכך היו חיות הטרף הנאציות עומדים בצד הגבעה, ונהנים ומתמוגגים למראה היהודים המנסים לטפס כשמשא כבד על כתפיהם, ומחמת כובד המשא וקושי הדרך – מתגלגלים ומתדרדרים למטה בשברון עצמות ומות אכזרי מאין כמותו. מעטים ממש זכו לצאת בחיים מ'תחביב' אכזרי זה", משחזר היהודי בדמע.
"אני, שהייתי בריא ובעל גוף – הצלחתי לעמוד בזה. יהודי נוסף שהיה עימי הצליח אף הוא לשרוד את התעלול הנורא הזה, היה זה יהודי שברירי ורזה, שכולו היה אוסף של עור ועצמות. התפלאתי מאד, כיצד הוא מחזיק מעמד???", ממשיך היהודי בדבריו.
"באחת העליות עם המשא הכבד, התקרבתי אליו וראיתי שהוא מלמל דבר מה. התקרבתי יותר ושמעתיו ממלמל בכוונה גדולה את הפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". בכל פעם שהיה היהודי החלוש עולה על הגבעה, היה שב ואומר את הפסוק, וחוזר על כך שוב ושוב, וזה מה שהחזיקו.
"פסוק זה הוא הסימן היחיד שנותר לי מיהדותי, לאחר עשרות שנים תחת השלטון הקומוניסטי שמחק ממני כל שריד מיהדותי. את הפסוק הזה אני לא מסוגל לשכוח", סיים היהודי את דבריו.
"מי היה היהודי הפלאי הזה?" שאל אותו הרב ליבמן בהתפעמות, והזקן ענה: "הכל קראו לו הקלויזנבורג רבה!!"...
האפשרות היחידה להחזיק מעמד בתקופות של חושך ומצור – היא הדבקות בה' יתברך, לחיות את ה' בכל המצבים, ולהאמין כי הכל בידו, והוא בעל הכוחות כולם ואין כח בעולם מלבדו. כל אדם עובר תקופות קשות וניסיונות בחייו, שלפעמים עלולות לגרום לו הרהורי מחשבות של ייאוש, בריחה ועוד, אך האדם החזק באמונתו, החי את ה' בכל רגעיו, ויודע כי הוא מנהיג העולם, וכל דבר נעשה בתוקפו והנהגתו ברחמים גמורים אינו מתייאש בנקל, שכן עם מחשבות אמונה בהירות, אפשר לשרוד גם תקופות קשות בחיים… ונאמן הוא לשלם שכר ליראי שמו.
האדמו"ר מקלויזנבורג (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם) איבד במלחמת העולם השניה את אשתו, 11 ילדיו ואת רוב בני קהילתו. האדמו"ר עבר את אימי המלחמה, שרד את מחנות ההשמדה ואת צעדת המוות, תוך שהוא מחזק ומעודד את היהודים שהיו סביבו. בכוחות על אנושיים, המשיך בפועלו מיד עם תום המלחמה. כבר בשהותו במחנה העקורים הקים מוסדות תורה וחסד בשם 'שארית הפליטה'. לאחר מכן פתח בארה"ב ובישראל תלמודי תורה וישיבות. האדמו"ר נישא בשנית ונולדו לו שבעה ילדים נוספים.