"רק השבת הגעתי לשירת הבקשות בשלש בבוקר, והיה מלא – בצעירים!"

"היה זה ליל שבת. בירושלים היה חורפי וקריר. כמו בכל שנה, התכוננתי לצעוד לבית הכנסת שבו ערך מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א את שירת הבקשות, מרחק חצי שעה הליכה מביתי". הרב אליהו אוזן, פייטן המגלם את אחת מהדמויות המייצגות את חן לימוד התורה בעולם הפייטנים, מעלה בזיכרונו את האהבה הגדולה ל'שירת הבקשות'.  

"ידידי תיאם לבוא איתי. הוא ביקש שנמתין רגע לילדיו שמתארגנים לבוא אתנו. 'מרחק חצי שעה הליכה? אתה לא חושב שהם יתעייפו?' שאלתי אותו. 'זה שווה את המאמץ', ענה לי החבר, וצעדנו כולנו יחד לבית הכנסת. התבקשתי להוביל את השירה. התחלתי לפייט את המילים: 'מה אהבתי תורתך...' ואז, כולם הסתכלו על הרב, מאחר שקרה דבר מיוחד.

"הרב הוריד את המשקפיים מעט קדימה, הכניס את האצבעות מתחתן ומחה דמעות. ידיו היו פתוחות בתנועת תפילה, והוא בכה והתפלל. כולם ראו את המחזה הזה והיו המומים. כששבנו מבית הכנסת, הילדים של ידידי פרצו לביתם וקראו: 'איך הרב בכה עם המילים מה אהבתי תורתך...'. 'אתה רואה שהיה שווה?' אמר לי החבר בחיוך".

שיר מבית אבא

הרב משה חבושה, מגדולי הפייטנים בארץ ובעולם, שימש במשך כארבעים שנה כ"פיטן הבית" של מרן הרב עובדיה יוסף זיע"א, ולא פעם גם נקרא לשיר בשמחותיהם של גדולי ישראל, מרן הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל ועוד.

"הייתי עושה 'קפיצה' לשכונת הר נוף אחרי סעודת שבת, הליכה שארכה כשעה ורבע משכונת 'בית ישראל' שבה אני מתגורר. מרן זיע"א ידע את כל הבקשות בעל פה, ואפילו ספר לא היה צריך. הוא אהב כל כך את שירת הבקשות, עד שגם הוא בעצמו, עם כל גדולתו בתורה ועם כל העומס שהיה על כתפיו בכל השבוע, היה שנים רבות קודם לכן מגיע בכל שבת לשירת הבקשות, שהתקיימה ליד שוק 'מחנה יהודה', בשכונת נחלאות, בבית הכנסת 'אוהבי ציון'. שם, היה יושב עם הפייטנים כמה שעות ומתענג".

- זכור לך שיר או קטע משירת הבקשות שהרב אהב במיוחד?

"הרב אהב במיוחד את הפיוט 'אלי בא זמן נשמח ונגיל'. הבית האחרון היה קטע ששיקף את הרב: 'בכתר תורה הכתירני'. הוא התחבר למילים האלו, ותמיד היינו שרים לו את השיר הזה. בזמן חייה של הרבנית ע"ה, היא תמיד ביקשה שנשיר את הפיוט, והייתה מתרגשת גם היא".

חבושה לקח על עצמו פרויקט בשליחות גדולי ישראל, לשמר את הפיוטים ואת שירת הבקשות.

"מרן ציווה אותי, שאקליט כמה שאני יכול את כל מסורת השירה הספרדית. קיימתי את צוואתו והקלטתי, מלבד דיסקים של פיוטים, את כל החזנות הספרדית: ימים נוראים, תפילות של שבת וחול, שירת הבקשות וחמש מגילות, את פרקי התהילים, קינות לתשעה באב וקריאת התורה. הכול בנוסח ספרדי ירושלמי. ניתן להשיג את הכל ללא תשלום, על מנת שכל אדם יוכל ללמוד, שחלילה לא תשתכח המסורת הספרדית העתיקה".

מתברר, כי כל היצירות למשמורת מתועדות באוניברסיטה בגבעת רם בירושלים ובמקומות נוספים.

בכל תפוצות תבל

נניח לרגע לשבתות הקרירות והנעימות שהתחילו להביא אל בתי הכנסיות את העולם המדהים של "שירת הבקשות", ונישא כנף אל מעבר לים. שם, בניו-יורק, אנחנו מאתרים את גדולי הפייטנים העולמיים. הרב דוד שירו, ישראלי במקורו, משמש כבר יותר מעשרים וחמש שנה כפייטן הראשי של קהילת החאלבים בניו-יורק ומוביל את הקול העיקרי בכל הנוגע ל'שירת הבקשות' בשבתות החורף.

"תקופה ארוכה עברה עלינו כאן בגולה, עד שכל עניין "שירת הבקשות" כמעט נשכח. אך ברוך ה', כבר שנים מספר ששירת הבקשות מתנהלת כסדר. אני תולה את ההצלחה בכך שלקחנו על עצמו להקליט את השירה היהודית החאלבית ואת נוסח התפילות של יהודי סוריה. כך, הקהילה החאלבית הגדולה שהגיע לניו-יורק מצאה בהקלטות אלו עניין רב, ועם הזמן גדלו ההתעניינות והרצון להגיע לסדר הבקשות, כפי שפרסמנו בקהילה, שעתיד להיערך".

לסדר שירת הבקשות שעורך דוד שירו מגיעים זקני הקהילה היהודית וצעיריה, על כל מוצאיהם. בקהילה, כך מתגלה, ישנם יהודים ממוצא חאלבי וממוצא לבנוני, ישראלים ומצרים, דמשקאים ועוד. אם הקהילות היא הקהילה החאלבית.

בתחילה, היהודים בכלליותם היו מתפללים בשני בתי כנסיות גדולים מרכזיים ובעוד מניינים קטנים. אך עם העלייה הגדולה ומרובת התפוצות גדל מספר בתי הכנסיות, על פי מספר העדות. עם זאת, 'שירת הבקשות' מתקיימת בבית הכנסת החאלבי בלבד.  

"בשבועיים האחרונים התחלנו גם אנחנו את אמירת 'שירת הבקשות'. יש בית כנסת אחד, שבו נערך סדר הבקשות באופן קבוע, מפרשת נח עד שבת הגדול, בשעה 7 בבוקר לפני התפילה".

- מדוע לא בערב?

"אצל האמריקאים, בערב שבת הולכים מיד אחרי התפילה לבית ההורים או לבית הילדים. זהו הזמן למשפחתיות, ואף אחד אינו נוהג לצאת בשעה מאוחרת יותר למקומות אחרים. לכן לא נשאר זמן, אלא שעה אחת לפני תפילת שחרית".

שירו נזכר כי גם בילדותו, כיליד הארץ, שירת הבקשות נערכת דווקא בשעות הצהריים של השבת. 

שירו זכה לפייט לצד גדולי ישראל: מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א, הרב כדורי זצ"ל, הרב מרדכי אליהו זצ"ל ולהבדיל לחיים הרב יצחק יוסף, הרב יעקב הלל, הרב בקשי דורון, הרב משה שלמה עמאר שליט"א ועוד.

"בשנה שעברה בית הכנסת היה מלא, כאשר הגיע מורינו הרב יצחק יוסף שליט"א לחזק את הקהילה. המאורע הזה נחרט כל כך פה בקהילה, שזה נתן לי כוח להמשיך ולעשות פה את עבודתי נאמנה, להיות גאה בקהילה שלנו ולא לחשוב על מה שהשארתי מאחור".

שירו נזכר בימי ילדותו, כאשר שר לראשונה למרן הגר"ע יוסף זצ"ל. "שרתי לו שיר שהלחין במיוחד עבורי המורה שלי, אברהם דוד הכהן, 'אב הרחמן'. הרב עובדיה נהנה מאוד. הוא קרא לי וברך אותי, וכל מילה שהרב אמר - התקיימה. למדתי מזה, שאפילו שיחה של תלמידי חכמים, יש בה לימוד ומבט למרחוק. לגדולי ישראל יש עיניים שרואות למרחוק, בזכות קדושת התורה שבהם, והרגשתי את זה כל התקופה שהייתי בארץ. לאחר מכן התגלגלתי לכאן. וגם פה ראיתי זאת, עד שהתאקלמתי וראיתי את הפריחה של העמל בקהילה.

"פה, בקהילה שלנו, אנשים הגיעו מסוריה, אחרי שגדלו על שירה ערבית. הם לא הכירו את הפיוטים, מלבד אלו שנאמרים בבית הכנסת. כשהם הגיעו לפה, הם אלו שנתנו לי את הכוחות להקליט כמעט 400 שירים. פתאום הרגשתי איך הברכה של הרב התקיימה מילה במילה. כאן זכיתי ליצור משהו חדש שלא היה בחשיבה שלהם. פתאום כל האירועים שלהם נערכים עם שירה יהודית, על טהרת שירת הקודש. כאן, הם פתאום מבינים את ההבדל".

מי שכתב את רוב שיריו של דוד שירו הנו מחותנו, הרב מנחם מוסטקי. לצוות יש אפילו נכדה משותפת, שנהנית באווירה המשפחתית מפייטנות מוצלחת אצל שני הסבים. שירו מגיע לישראל פעמיים בשנה, כדי לבקר את בני המשפחה הקרובה שהותיר כאן ואשר עלו בחזרה לארץ ברבות הימים. בכל תקופה שבה הוא מתארח בארץ נערכים כמה קונצרטים של חזנות, שבהם שירו מרתק את הקהל הייחודי לתחום זה.

קריאת 'הצלה' מהדור הצעיר

אם כבר הזכרנו את הקהל הייחודי לתחום הפייטנות והחזנות הספרדית, מתברר כי יש הבדל עצום בין הקהל שאהד בעבר את תחום השירה הזה, לקהל שהתהווה בדור האחרון. אם בעבר היה כל תחום הפייטנות שייך ל"זקנים", ומהווה מנגינת רקע משעממת שבשלב כלשהו קיבלה קריאת "הצלה" מהדור הצעיר, הרי שכיום, הפיוטים, שירת הבקשות ונושא החזנות בכלליותו הפך לתחום שעליו מתענגים דווקא הצעירים.

ר' משה חבושה תולה את השוני במדיה שהתקדמה והנגישה את הפייטנות לכל אחד: "בדור שעבר לא היתה אמירה של שירת הבקשות, אלא רק בליל שבת. היינו צריכים להגיע ממרחקים לבקשות, כי לא היה איפה לשמוע. בימי חול לא היו הקלטות ומחשוב.

"היום, כל אדם יכול לשבת בבית ולפתוח הקלטות של שעות. יש היום חוגים של בקשות בימי חול, ויש לכל אחד דיסקים בבית. מלבד זאת, לא הייתה תהודה כל כך חזקה לקום בשלוש לפנות בוקר כדי לבוא לשירת הבקשות. והנה, הדור הצעיר כן מגיע לבקשות. רק השבת הייתי בשלוש בבוקר במוסיוף, והיה מלא עד אפס מקום - בצעירים!"

ר' דוד שירו תולה זאת דווקא בהבנה במוסיקה שהתעוררה אצל הצעירים:  "אני חושב שהיום יש מין 'מודה' ששרים בקשות גם בחמישי ובשלישי. יש הרבה אנשים שגילו את המוסיקה הזו, ואת העובדה שיש בה הרבה דברים עמוקים. הקהל המצומצם היה רק פעם. היום הקהל גדל, וזה הולך לפרוץ עוד ועוד, עם כוחות חדשים והרבה סיעתא דשמיא. זה אחד מהדברים שיש בהם הרבה יצר הרע. פתאום אנשים רוצים לישון, אין להם כוח לבוא בשעה מוקדמת. אבל אנשים מתגברים על עצמם, ועושים את זה בשמחה עם הרבה כוחות. אנשים אחרים מכינים דרשות. וכמו שאני רואה את השטח, התופעה רק תלך ותגדל, בעז"ה".

שירו זוכר את עצמו כאחד מהילדים הבודדים המגיעים עם אביהם לסליחות. "מה שקרה בירושלים כל השנים, זה תקדים למה שקורה אצלנו, בדורנו". שירו מוצא לנכון לשבח את יהודי ירושלים, שאינם מוותרים על אמירת שירת הבקשות בלילות החורף, ודווקא בשעות הלילה שאחרי חצות.

"סדר האמירה בירושלים - כבודו במקומו מונח. בן פורת יוסף, כולם צריכים ללמוד מהם! מלבד זאת, מאשקלון ועד צפת, אני רואה זאת בכל הגעה שלי לארץ. אם בעבר היינו רואים צעירים בודדים, הרי שהיום יש נהירה ברוכה של צעירים ומבוגרים בלי כל הבדל. כולם מכירים את הפיוטים ומתענגים על שירת הבקשות.

"צריך לזכור שהברכה אינה שורה, אלא א"כ יש כלי שהברכה תשרה בו. ראינו זאת אצל אלישע עם האישה השונמית, שאמרה לו 'יש כלי עם טיפה שמן', אמר לה: 'תביאי כלים מכל השכנים'. אלישע מילא את הכול בשמן עד שנגמרו הכלים.

"צריך לדעת שיש בדברים האלו סיעתא דשמיא. אם רק ניתן את הצעד הראשון, זה ייתן כוחות להרבה אנשים להגיע וליהנות".

לעומתם, הרב אליהו אוזן חושב כי החיבור הכללי לשורשים בדור האחרון, מביא את אותם צעירים להתחבר יותר למוסיקה שורשית ואיכותית. "העולם נהיה נגיש, וזה אחד הגורמים לחשיפה הזו. אנשים התחברו למקורות. הרבה מאוד באים אחרי סעודת שבת באזור השעה שמונה. זה מנהג שהוא מבורך, גם מכיוון שהוא גורם לכך שאנשים לא יושבים בבטלה, אלא הולכים לעונג שבת מרומם. הדבר לעצמו יוצר קהילתיות קשר בכל הציבור ומהווה חוויה מאוד טובה, רוחנית וקדושה".

שירים עם 'יחוס'

בחורף הקרוב יסתובב הרב אליהו אוזן מצפון הארץ ועד דרומה בשבתות 'שירת הבקשות'. אחד הדברים שחוזה הרב אוזן הוא התרחבות הקהילות הספרדיות של בני התורה, ובראשם תלמידיו וממשיכי דרכו של מרן הגר"ע יוסף זיע"א.

"יש מנהג חשוב מאוד, בתוך שירי הבקשות, שכאשר הקהל רווה מהשירה, הרב דורש במתק שפתיים ומושך את הקהל. זה דבר שלא יישכח. הוורטים שאומרים, שיחות בפרשת השבוע בחיוך ובקירוב, זה דבר משייך מאוד".

אוזן מספר על ימים אחרים שידעה ירושלים: "בחוץ היה אוויר קר. הייתי צועד בקביעות לבית הכנסת עדס. אני זוכר שכל האדמה היתה מכוסה בפלומה לבנה של שלג. הייתי צועד מגבעת שאול עד 'עדס', מרחק חצי שעה הליכה. הייתי מצטנף ומצועף, עטוף במעיל צמר ירושלמי, כשהצעיף מחפה גם על האוזניים והאף. הולך על השלג, עד שהייתי מגיע פנימה. החלונות היו מלאים אדים. בחוץ היו פנסים צהובים דלוקים סביב המבנה, ושירת הבקשות היתה בוקעת מבפנים. אתה נכנס, ההסקה דולקת, חם בפנים. נוטלים ספר לידיים ומצטרפים לשירה. השמש היה מחלק את התה המהביל, והאווירה היתה מיוחדת מאוד. בכלל, לראות ילדים בשעות האלו דבקים בשירה, זה מחזה מיוחד.

"בשנה הקודמת התפעלתי מאוד לפגוש בכל הקהילות שהזמינו אותי לשירת הבקשות, רבנים יושבי על מדין, כולם תלמידים של הרב עובדיה יוסף. זה היה תענוג לראות את השלוחות של מרן בארץ ובעולם, עושים עבודת קודש גם בקירוב וגם בהפצת תורה, בשיעורים הלכתיים ובחיזוק בכל התחומים".

בעוד אוזן מתאר לנו את שירת הבקשות הירושלמית העתיקה, אנחנו פונים לברר מה בינה לבין השירה שנוהג לפייט הרב שירו בקהילה בניו-יורק.

"יש כמה לחנים שממש שונים אצלנו, ממה שנוהגים היום לשיר בירושלים. כמו למשל הלחן של הפיוט  'מלך רם'. מי שהלחין אותו היה רבי חיים חלפון, אך הלחן בארצות חאלב, לעומת הירושלמים, התקבל והשתרש אחרת".

- כשאתה מגיע לירושלים, איזה לחן אתה שר?

"כשאני מגיע לשם אני שר את שניהם. גם פה אני שר את שניהם, כי הלחן הירושלמי הנו לחן יפה מאוד, שהצליח, אבל... הוא לא מקורי.

"היום בהרבה מקומות מכניסים הרבה דברים ברוח הזמן. אם לא שומרים על המקוריות, קורה מצב ששוכחים מה שהיה בתחילה. כדי לשמור על הגחלת, הדרך היחידה היא לעשות חדש, ולשיר גם את הישן".

אנחנו מנסים לברר מהם המקורות הכי אוטנטיים לפיוטי שירת הבקשות. הרב אליהו אוזן מנסה לסבר את אוזננו. "רוב ככל הפיוטים נכתבו על ידי פייטנים מאוחרים, ואילו שירת הבקשות נכתבה על ידי הקדומים.

"בספרים שלנו היום, כתובים שמות המחברים. שירת הבקשות מאוגדת בפני עצמה. לנו יש מסורת, שבבית המקדש הלווים שרו על פי המקאמים. מי שניהל את תחנת הרדיו בעירק, למשל, היו יהודים. יש לי עדות, שביום כיפור בעירק, 'רדיו עירק' לא פעל.

"המקאמים הם מסורת עתיקה מאוד אצלנו. מקובל ביותר שהערבים למדו את חכמת השירה מהיהודים שהיו בכל מקום. וכמובן, אחרי שלמדו את זה הם בעצמם הפכו את זה לנחלתם, פתחו את זה ושגשגו בזה.

"נוצר מצב שבגלות, גם יהודים שמעו את זה ושרו את השירים האלו. כדי שלא להיגרר לשם, הרבנים אפשרו והורו לכתוב מילים של קודש, על אותן מנגינות, ואף עשו זאת בעצמם.

"כך נוצר מצב, שהרבה מאוד שירים נשארו עם המנגינה, והמילים המקוריות השתכחו לחלוטין, כך שהמנגינה נגאלה, וזה הוכנס כפיוט והודאה לה' בתוך בית הכנסת, והעם לא צריך היה לנהות אחרי הגויים, אחרי המקור הערבי. מה גם שהדברים הורכבו על קטעי התפילה".

מתברר כי כולם שרים את הלחנים ה"ערביים" שנגאלו - בתפילה, ב"שמחים בצאתם", ב"נקדישך", ואף אחד אינו זוכר את המקור מלבד העוסקים בפיוט, שרוצים לשמור על הדיוק.

"שירת הבקשות ששרים בירושלים הגיעה מסוריה ומחאלב", מספר לנו חבושה על מקורותיה של "שירת הבקשות". "כתבו אותה גדולי הדור של לפני כמה דורות: רבי רפאל ענתבי תבוש, הרב מרדכי עבאדי, רבי רפאל נג'ארה – עוד קודם לכן, חיברו רבי שלמה לניאדו ורבי עזרא עטיה הראשון ורבי דוד פארדו פיוטים נוספים.

"יש בשירה הזו הרבה השתפכות לה' יתברך. רוב הפיוטים מגלמים את הציפיה לגאולה ולמשיח צדקנו, התפילה שנזכה לשיר בכינורות ובנבלים עם הלויים. חלק מהבקשות של שבת מדברות על קדושת השבת וכמה יום השבת נכבד מימים אחרים. יש שירים עתיקים יותר, כמו "כי אשמרה שבת" של רבי אברהם אבן עזרא, והשיר "יסד ביסודו" שמיוחס לרבי יוסף קארו, השיר "יום זה לישראל" שמיוחס לאר"י הקדוש ועוד קדושים ונעלים שהשאירו אחריהם שירה עמוקה ומלאה בסודות קדושים ובמתנות מוזיקליות ורוחניות". 

"שירת הבקשות היא שירה שמשויכת למקורות יהודיים עתיקים, אבל מעל הכול, שירת הבקשות מזכירה לי את אבא ע"ה", עורג שירו על זיכרונותיו. "זה משהו שגדלנו עליו, נולדנו לתוכו: לראות את אבי ע"ה, רחמים שירו, מפייט, וכולו נרעד מעומק המילים. להיזכר בו, כיצד היה שותף ל"ניצוח" על תרומת בית הכנסת לקדיש של הבקשות. תמיד ניסה לקנות את הזכות לקדיש הבקשות. לרוב, הוא אכן היה זה שזכה בכך. מלבד זה, גם חמי, הרב ברידס ע"ה, שימש כחזן הראשי בבית הכנסת הגדול בעיר בת-ים, ןהותיר אחריו מורשת של פייטנים.

'הבקשות הנודד' של העיר בת ים

איגוד בני התורה בת ים לקחו צעד אחד קדימה, ושדרגו את שירת הבקשות המסורתית. כדי להנגיש לכלל הציבור את שירת הבקשות, החליטו המארגנים לנדוד מדי שבת בשבתו בין בתי הכנסת בעיר, כשהמטרה היא לחבר עוד ועוד אנשים לשירה המסורתית.

את פרויקט שירת הבקשות בעיר החוף הרים יו"ר איגוד בני התורה בת ים, הרב שמעון שמואלי, תלמידו ומקורבו של מורינו הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א.

"עוד כשלמדתי בישיבת 'חזון עובדיה' הייתה לי שאיפה להקים את 'שירת הבקשות' בבת-ים, אבל לא האמנתי שזה יתפוס בעיר שרובה חילונית. לפני שבע שנים, לאחר התייעצות עם חברי היקרים הרב ינון שמעוני ור' דניאל ברוכים, החלטנו לנסות, למשך שנה אחת בלבד, להביא את שירת הבקשות לבת ים. אם הציבור יתחבר, נמשיך. ואם לא יתחברו - 'כשם שקיבלנו שכר על הדרישה – כך נקבל שכר על הפרישה'. הקושי הגדול ביותר שנתקלנו בו הוא חוסר הידע של כלל הציבור. התחלנו הכול מאפס, כפשוטו ממש.

"אספתי קבוצה של ילדים, והתחלתי ללמד אותם. שיר ועוד שיר, פיוט ועוד פיוט... כיום, כאשר רואים את התוצאות, יש סיפוק רוחני שאי אפשר לתאר".

- כמה שנים מתקיימת שירת הבקשות בבת-ים?

"השנה אנו חוגגים שבע שנים לשירת הבקשות בבת ים. וכידוע, חז"ל אמרו ב'ויקרא רבה': 'כל השביעין חביבין לעולם'. לכן אין לי ספק שהשנה יהיה לנו חיזוק גדול.

"חשוב לי לציין", מוסיף שמואלי, "שלפני כשנתיים, במלאת חמש שנים לשירת הבקשות, ביקשתי ממורי ורבי מורנו הראש"ל והרה"ר לישראל רבנו יצחק יוסף שליט"א, להגיע לשבת לבת ים כדי לחזק את שירת הבקשות. ואכן, בשבת פרשת נח כבוד הרב שבת בבת ים, והיתה שבת היסטורית ומיוחדת במינה שלא תישכח".

- אילו חזנים מלווים אתכם בשירת הבקשות?

"ראשית, הרבה זמרים וחזנים צמחו וגדלו בבת ים. יניב בן משיח, גיל רבי, אמיר אליהו, דודו דרעי ועוד רבים וטובים. בנוסף, יש הרבה חזנים, כגון החזן ר' אלחנן משמרתי והחזן ר' שלמה אשר, שהשתדכו עם המשפחות הבת ימיות, וכשמגיעים לשבת אירוח הם לא מפספסים ומגיעים לחזק. זאת ועוד, ברוך ה', צמח דור חדש של חזנים ופייטנים, רובם אברכים ובני תורה. לדוגמא; האחים ר' אליהו ור' סעדיה תלמיד, האחים ר' אליהו ור' מרדכי ממאיה, ר' מיכאל לוי, ר' לירן ביתן, ר' אריאל בן דוד, ר' גיל רבי, ר' עופר כהן, ר' אלירן סממה, ר' פנחס גוילי. כל החזנים האלו משמשים בקודש בבתי הכנסת בעיר. אני מבקש מהם להגיע מדי שבת, והם מגיעים לחזק, והקהל הבת-ימי מחזיר להם אהבה וחום. זה עונג שבת אמיתי".