25 שנים לפטירתו: קווים לדמותו של רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל

בשבת הקרובה, י"ט בתמוז, יחול יום השנה ה-25 לפטירתו של רבי בין ציון אבא שאול זצ"ל.

הרב זצ"ל (כ"ט בתמוז ה'תרפ"ד, 31 ביולי 1924 - י"ט בתמוז ה'תשנ"ח, 13 ביולי 1998) היה ראש ישיבת פורת יוסף בירושלים ופוסק הלכה. תלמידיו מספרים עד כמה היה הרב זהיר בממון חברו. לפניכם 3 סיפורים, מתוך הספר 'רבנו האור לציון' על מידת הנקיות של הרב זצ"ל.

1. "אני שכיר, עושה מה שראש הישיבה אומר" - פעם הודיע הרב אבא שאול לתלמידיו בישיבת 'פורת יוסף' כי ב'זמן' הבא הם יתחילו ללמוד מסכת מסוימת. כתגובה, הביעו חלק מהתלמידים מורת רוח: "כבר למדנוה בעבר", טענו, "ואף שאין להשוות את רמת הלימוד בין הפעם הראשונה לשניה, אנו מעוניינים ללמוד מסכת אחרת, שעדיין לא זכינו ללמדה".

הרב אבא שאול האזין לדבריהם בסבלנות, וענה בנועם: "אילו אני הייתי המחליט, הייתי שוקל את הבקשה. אבל איני אלא פקיד. אני עושה מה שראש הישיבה (הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל) אומר לי לעשות", אמר בענוותנותו. "איני זז ימין ושמאל: אומרים לי ימינה, אפנה לימין. שמאלה, אפנה לשמאל. ראש הישיבה הורה ללמד מסכת זו, אלמד מסכת זו! יתר על כן: גם אם יאמר לי ללמוד דף גמרא אחד כל החיים, אלמדו!"

2. "אני שכיר. בא בזמן ויוצא בזמן!" – אחד מתלמידיו, הרב משה אריה, מספר כי הוא זוכר את הרב אבא שאול מגיע למסור שיעור בישיבה, גם כשהוא קודח מחום. כן, הרב אבא שאול היה מוהל מומחה. הוא ייקר מאוד את המצווה והיה הולך למרחקים על מנת לזכות ולמול תינוקות טהורים.

עם זאת, התנה תנאי למי שביקש ממנו שיבוא למול את הילד: "לא על חשבון זמני הישיבה! או בשמונה וחצי בבוקר, לפני השיעור, או בצהריים, לאחריו". היו לט מעט מקרים בהם נקבעה הברית לשעת בוקר מוקדמת, וכשהגיע הרב וראה שעדיין המשפחה לא הספיקה להתארגן, הוא קם ויצא לישיבה: "אני ממהר לשיעור, אני שכיר", התנצל.

על לשונו היה שגור המשפט: "אני שכיר. בא בזמן ויוצא בזמן!" תלמידיו מספרים כי לאמיתו של דבר היה נשאר גם הרבה אחרי שסיים למסור את שיעורו.

3. "רצוני להיכנס לדירה כשהיא נקיה מכל חוב" - סיפור מרגש סיפר הקבלן שבנה את דירתו של רבנו זצ"ל ברחוב סורוצקין. "הרב שילם את מחירה של הדירה לפי התקדמות שלבי הבניה כמסוכם, ובסיום הבניה קיבל את המפתח", סיפר הקבלן. "באותו יום הרים הרב אבא שאול טלפון אל הקבלן וביקש לשוחח עמו".

הקבלן, שחשש שמא התגלו ליקויים בדירה, הציע לרב כי הוא יבוא לביתו, אך הרב אבא שאול השיב בפסקנות: "לא. אני בא אליך.

כעבור שעה קלה התדפק הרב בפתח ביתו של הקבלן. "ראה, שילמתי את כל הכסף וקיבלתי את המפתח", אמר הרב.

- "כן, ודאי – אם יש איזו תלונה, איזה תיקון, רק יאמר. נבצע מיד!"

- "איני יודע, זאת עוד נראה. אבל אני רוצה לעבור מחר לדירה החדשה"

- "בשעה טובה ומוצלחת!"

- "אמן. ורצוני שתאמר לי האם נותר איזה חוב. האם יש איזו תוספת, האם יש איזו טענה. רצוני להיכנס לדירה כשהיא נקיה מכל חוב ותשלום!"

- "לא, מה פתאום, אין כלום. הכל שולם!"

- "אתה בטוח? תחשוב, תסתכל בתיק, תנסה להיזכר. אולי ביקשנו משהו חריג, אולי תוספת בניה או איכות. אני מבקש ממך, אל תסתיר ממני, אשלם עד הפרוטה האחרונה. אל תמנע ממני מצווה!"

- "לא, לא מגיע מאומה!"

וידא הרב שוב ושוב שלא נותר לו כל חוב כספי, עד שנחה דעתו. בירך, והלך.

מסכם הקבלן: "בניתי ומכרתי מאות דירות, אם לא אלפים. ומעולם לא ארע שבא קונה ודחק בי להיזכר, אולי יש איזו יתרת חוב או תוספת מחיר".

הרב הרצל חודר בסיפורים מיוחדים על הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל: