מתי הכריע הרב אלישיב לעשות גורל?

"האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף" (במדבר, ט"ז כ"ב)

בקהילה חרדית מסויימת, בה יש למעלה מ400- אברכים, תיקנו הגבאים שכאשר מגיע ילד לגיל המצוות, על אביו להודיע שנה לפני כן על התאריך המדויק.

והנה, אחד התושבים חברי הקהילה הודיע, כמתבקש, על התאריך שבו יגיע בנו למצוות, וסיכם עם הגבאי על שבת פלונית שבה יעלה הבן לתורה. בהגיע העת, נשלחו כבר הזמנות לכל הקרובים, והמשפחה התכוננה לשמחה הגדולה.

שבוע לפני השבת ההיא, מגיע חבר נוסף בקהילה שלא הקפיד על קיום תקנות בית הכנסת, ואמר לגבאי 'מן הסתם הינך יודע שבני יעלה בשבת זו לתורה'... כשהוא מתכוון לאותה שבת שכבר הוזמנה, שנה לפני כן, על ידי החבר הראשון.

הגבאי הודיע נחרצות שלא יעלה על הדעת לתת לו את קריאת ה'מפטיר' בשבת זו, "והנך צריך להתבייש על עצם העלאת הרעיון. הרי בכך הנך מקפח את הראשון שהזמין", החזיר לו הגבאי.

היהודי הגיע אליי, וגם אני הייתי סבור שאין לו כל זכות לתבוע את המפטיר עבור בנו, בעוד שהתושב הראשון ששמר על התקנות הזמין את התאריך ההוא, שנה שלמה קודם.

כאשר עליתי לביתו של חותני מרן הגרי"ש אלישיב, ושטחתי בפניו את העניין, הפתיע אותי הרב אלישיב בפסק ההלכה שלו, באומרו שאמנם ברור כשמש שהתושב השני לא עשה כדין בכך שלא הזדרז להודיע על התאריך לגבאים, אבל בנו, שהוא עדיין קטן, נושא אף הוא בכל הזכויות שהקהילה מעניקה לתושביה, כמו שאומרת המשנה בפרק החובל בבבא קמא, ומאידך - החובה על שמירת סדרי הקהילה מוטלת על האב, והבן אינו צריך לסבול מכך שאביו לא עמד בסדרים אלה...

מרן הגרי"ש אלישיב הכריע לעשות גורל.