שוב: לוחם דתי בצה"ל נאלץ לגלח את זקנו בכפייה צה"לית

לפני מספר ימים, אולץ ח', לוחם דתי ביחידת עילית בצה"ל לגלח את זקנו, אותו גידל מטעמים דתיים. יצוין, כי מדובר על מקרה שכבר הפך ככל הנראה לתופעה של ממש, כאשר צה"ל מחייב חיילים להוריד את זקנם - וזאת בניגוד לצו מצפונם ואורח חייהם הדתי.

הסיפור של ח' נחשף לראשונה בערוץ 7, וכעת אביו, שיצא להגנתו, זועם על ההתנהלות של צה"ל שהביאה לכך. "הסיפור שלנו הוא סיפור מאוד טריוויאלי", מתאר האב בראיון לערוץ 7. "הבן שלי היה במכינה שנתיים, התגייס לצה"ל ואותר כמתאים ליחידה ברמה גבוהה ושם הוא מצליח מאוד ומקבל את כל ההערכות מהבחינה הצבאית.

"לפני יומיים או שלושה אני מקבל ממנו שיחת טלפון באמצע היום. זה דבר נדיר מאוד כי בדרך כלל אין להם טלפונים במהלך היום אלא רק בשעת ת"ש, והוא אומר לי 'אבא, אמרו לי להוריד את הזקן'. הייתי בשוק. הוא הרי התגייס עם זקן", מתאר האב בכאב.

על פי הנוהל, מפקדיו של החייל אמורים לאשר עבורו בהתאם לנסיבות את הבקשה. באם היא מאושרת – היא מועברת לשלישות, שם אמורה לקבל את חותמה הסופי. אלא, ששם לא מכירים את החייל ואת סיפורו האישי, ומבקרים רבים דוחים את הבקשה ולא מאשרים אותה.

גם המאבק של מפקדיו למענו – העלה חרס בידם. "תוך כדי שיחה המ"מ מדבר איתי ואומר לי שהוא נמצא עם הבן והמפקדים מצדיקים אותו, לא רק אני אלא גם המ"פ ואפילו מפקד היחידה נלחמים עבורו. הצלחנו לדחות את הגזירה בשמונה חודשים. למרות כל זה הוא חייב להתגלח כי ירדה הוראה מהשלישות או מאכ"א ואין ברירה".

כעת, מפנה האב את כעסו אל הגורמים הבכירים בצמרת צה"ל, שהביאו להחלטה הזדונית, שבנו, כחייל צעיר אינו יכול לערער על סמכותם. בינתיים – העוול שנעשה לו צועק לשמיים. "הבן שלי צעיר. הוא הרגיש שכל המאבק על הכתפיים שלו. זה אבסורד שבחור צעיר, מבודד, ללא טלפונים וקשר עם העולם, שנמצא בבועה, בלי קשר עם הלכי הרוח בחוץ נאלץ להיאבק. ברור לי שחייל שבחר במסגרת של שלוש שנים מתמודד לבד עם הרבה דברים ועל זה תפארתו, אבל יש דברים עקרוניים יותר והם כבר בליגה אחרת, ועליהם חייל לא צריך להתמודד לבד".

עוד הוא מוסיף לתאר, כי לטעמו בצה"ל מנצלים לרעה את העובדה שמדובר בחייל שיש לו מה להפסיד, ומשכך דוחקים בו – לוותר על הזקן או על קריירה צבאית. "כשהייתי בהסדר מעטים יצאו לקצונה ולכן מעולם לא היה לנו חיכוך, כי לא היה לנו מה להפסיד. בחור שמבקש להגיע לקצונה יש לו מה להפסיד. הצבא קלט את זה והוא יודע שהוא יכול לדרוש והדרישה תבוא על חשבון השאיפות של החייל – להתקדם או לוותר. הצבא הגדול נכנס חזק לתפר הזה.

עוד הוא מוסיף כי "הטענה היא כלפי רוח צה"ל הגדול שמחליט לכתוש חבר'ה דתיים, בעיקר ממכינות ומכניס אותם למלכוד גדול... יש כאן חקיקה סלקטיבית ואכיפה סלקטיבית. חוקי מטכ"ל צריכים להיות שוויוניים. הצבא מתגאה בשוויוניות מול נשים אבל כשמגיע לענייני דת השוויוניות נעלמת".

אביו של ח' מוסיף לתאר את תחושותיו הקשות נוכח המעשה, ומול תחושת חוסר האונים לנהל לבד, כחייל צעיר, מאבק משמעותי כל כך. "הוא מתוסכל כי הוא מרגיש שזה מאבק גדול", מתאר האב. "בינו לבין קונו יש התמודדויות וברוך ה' הוא עומד בהן ועושה בהן חייל, ולכן המפקדים שלו מגבים אותו ובנפש חפצה מוכנים שיישאר עם הזקן, כי הם רואים את הרצינות שלו ואת אורח החיים שלו, אבל הוא מרגיש שהוא נושא דגל לבד, דגל של משהו גדול מהכתפיים שלו".