סיפורים אישיים

הכדורגל הישראלי: כבר לא מנותק מיהדות

אוהדי הפועל באר שבע מאמינים כי זכו באליפות בזכות שמירת שבת וברכת רב. יוצא דופן? לא אם מסתכלים על השינויים שחלו בעולם הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. עם יותר שחקנים המתקרבים ליהדות ואף מתעקשים לשמור שבת, הכדורגל הישראלי הופך לאיטו ליותר יהודי

| י"ז אייר התשע"ו |
אא

חגיגות הזכייה באליפות של הפועל באר שבע היו יוצאות דופן בכמה מובנים. אם לא די בסיפור הסינדרלה של הקבוצה הזניחה לשעבר שהפכה לאימפריה, שחקנים ואוהדים כאחד התעקשו לחבר את הזכייה לגורמים רוחניים: ברכתו של הרב בנימין בצרי זצ"ל והשתדלות הקבוצה לשמור שבת. הרב בצרי, שהיה מהרבנים המוכרים ביותר בבאר שבע, נהג לנסות ולקרב את השחקנים והאוהדים של הפועל באר שבע יהדות. בהזדמנות אחת הוא אף הבטיח במפורש: "תשמרו שבת, אל תשחקו בשבת, ואני מבטיח לכם שתנצחו ואף תזכו באליפות המדינה". בפעם אחרת הוא אף התבטא בכנס: "אמרתי לאלונה ברקת (בעלת הקבוצה), אני הבטחתי, כל משחק לא בשבת - הצלחה, הצלחה בעז"ה".

לשחקנים אין ספק שהברכה סללה את דרכם לאליפות. קפטן הקבוצה אליניב ברדה לבש חולצה במהלך מספר משחקים עליה נכתב: "הרב בצרי, תודה לך", עם תמונתו של הרב. ושחקנים ואוהדים כאחד מזכירים שבמשך 30 משחקים ברציפות באר שבע לא שיחקה בשבת – ולא הפסידה. לפני שבוע וחצי, כשהוכרחה על ידי מנהלת הליגה לשחק בשבת, הקבוצה הפסידה בניגוד לכל התחזיות וחגיגות האליפות נדחו בשבוע.

הניסיון המתמשך לשמור שבת והקרדיט למצווה וברכת הרב, כבר לא מפתיעים כשהם מגיעים מקבוצת כדורגל ישראלית. הספורט הזה, שהיה במשך עשורים ארוכים הסדין האדום של הציבור הדתי בארץ, עבר שינויים משמעותיים בשנים האחרונות. הדגמה בולטת במיוחד לתמורות הללו ניתנה לפני מספר חודשים, אז כיכבה בכותרות מחאתם של שחקני כדורגל מסורתיים ודתיים המבקשים להימנע ממשחק בשבת. בריאיון ל'הידברות' אמר אז אחד המוחים, השחקן שלומי משה מהפועל קריית גת: "אנחנו אומרים בקול ברור: לא רוצים לשחק בשבת. גם אם נאלץ לשחק ביום שישי, צריך שהמשחק יסתיים לפחות חצי שעה לפני כניסת שבת. אני משוכנע שיש לזה סיכוי, כי למשל פה בקריית גת ובכלל באזור הדרום, רוב התושבים נקראים 'מסורתיים' ולא מעוניינים לנסוע ברכב בשבת. כשהקבוצה שלנו משחקת בימי שישי, מגיעים 300 אוהדים. בימות החול, מגיעים 3,000. צריך לדבר על זה. להציף את זה. זאת דרישה לגיטימית לחלוטין".

"אני אוהב כדורגל", הוסיף משה, בהד לדברים דומים שאמרו חבריו, "אבל אוהב להראות דרכו כמה אני אוהב את השבת. אם הייתי דואג לקריירה, הייתי נשאר לשחק בליגת העל. שיחקתי בעבר בבית"ר ירושלים, אחת הסיבות שהפסקתי וירדתי לליגה הלאומית, היא כי רציתי לחזור ולשמור שבת. אני לא הולך לוותר על האהבה לשבת".

למרבה המזל, הצורך למצוא פתרון נכפה על התאחדות הכדורגל כתוצאה מהחלטת בית משפט לפיה מעולם למעשה לא ניתן אישור רשמי במדינת ישראל להעסקת שחקני כדורגל בשבת. כתוצאה מכך הוקמה וועדה בין משרדית של משרד התרבות והספורט ומשרד המשפטים כדי לדון בנושא. לפי מסקנות הוועדה, שפורסמו בחודש שעבר, כדורגל עדיין ימשיך להיות משוחק בשבת, למרבה הצער. אולם למען השחקנים שומרי השבת, הוועדה יצרה מתווה אשר: "ייתן מענה לשחקני הכדורגל המקפידים על שמירת השבת ולפיכך מבקשים שלא לשחק בשבת מטעמי דת". שרת התרבות והספורט, מירי רגב, מסרה בעקבות זאת כי: "אני שמחה שהועדה בהקמתי נתנה מענה לשחקנים הדתיים במדינת ישראל. גם הם זכאים להתפרנס ולשחק כמו כל אדם אחר מבלי שתפגע פרנסתם... נעמיד בשנים הקרובות תשתיות רחבות שיאפשרו לכל מי שיהיה מעוניין לשחק כדורגל ולא בשבת, לעשות זאת״.

"אני כל הזמן מתפלל ומתחזק"

ההצלחות שמגיעות אט אט במאבק על שמירת השבת גם בתחום הכדורגל, הן תוצאה של שינויים בשטח. שחקנים מסורתיים מבתים שומרי שבת שיחקו תמיד בליגות העליונות בישראל, אבל בעבר הם לא העזו להרים את קולם. אורי מלמיליאן, כוכב העבר של ביתר ירושלים בשנות השבעים והשמונים, היה ידוע בשמירת המצוות שלו. בחו"ל הקפידה הנבחרת להזמין לו אוכל כשר, ובארץ הוא הגיע למשחקי ביתר בשבת ישר מבית הכנסת. אבל באותן שנים הוא לא העז להציע שמשחקי כדורגל יועברו לימי חול, וגם לא לדבר יותר מידי על האמונה שלו. בשנים האחרונות, המצב אחר לגמרי: עיתוני הספורט מדווחים לעיתים תכופות על שחקנים שחובשים כיפה, מניחים תפילין, או סתם משתפכים על תרומת היהדות לחייהם.

אם בעבר שמירת מצוות של כדורגלן נתפסה לכל היותר כקוריוז בלתי רלוונטי, היום היא זוכה לסיקור תקשורתי סקרן ואפילו אוהד. לפני כמה שנים, כשהכדורגלן איתי שכטר חגג כיבוש שער מול יריבה מחו"ל בחבישת כיפה, העיתונים שסיקרו את הסיטואציה הבלתי שגרתית מיהרו לגלות ששכטר, למעשה, מקפיד על לא מעט מצוות: הוא פותח כל בוקר בהנחת תפילין, והולך פעמיים בשבוע לשיעורי תורה. "אם אני לא מניח תפילין, אני בצרות ומרגיש לא טוב עם עצמי", הסביר אז החלוץ. "הקב"ה נותן לנו 24 שעות ביממה, אז אנחנו לא יכולים לתת לו עשר דקות בבוקר, רק להגיד בוקר טוב?" מאוחר יותר, כששיחק בגרמניה, דיווחה התקשורת כי הוא מקפיד להגיע לתפילות ליל שבת בבית הכנסת הקרוב, על אף שאינו סמוך לביתו, ונוסע למרחקים כדי לקנות בשר כשר. "אני כל הזמן מתפלל ומתחזק", הסביר שכטר, שאף לא שלל אפשרות שיחזור בתשובה בהמשך.
הפועל באר שבע (צילום: פלאש 90)

הדור הצעיר יותר של הכדורגלנים מפגין גם הוא סימנים מבטיחים. אייל גולסה, קשרה בן ה-24 של פאוק סלוניקי (בעבר במכבי חיפה) לא עונה לטלפונים בשבתות – ועיתונאים כבר יודעים שאין להם מה לנסות.  גולסה מספר שהתחיל להתחזק לקראת גיל 13, כשעבר הכנה לבר המצווה שלו. כל בוקר הוא מתעורר בשש, מתפלל שחרית, מניח תפילין, אומר תהילים, ורק אז הולך לאכול ארוחת בוקר. כששיחק בארץ גם נהג ללכת פעם בשבוע לשיעור תורה במדרשה.

"התורה היא הסיפוק הכי גדול"

ויש את אלה שהלכו עד הסוף. אי אפשר לשחק כדורגל ברמה הגבוהה ביותר בלי חילולי שבת? אז הם יוותרו על הרמה הגבוהה ביותר. כך עשה לפני כמה שנים הבלם יוסי ביטון, שהתחזק בעקבות אחיו שחזר בתשובה. כשהגיע להפועל קריית שמונה, ההתחזקות הזו צברה תאוצה. "כשהגעתי לקריית שמונה היו שם שחקנים שעזרו לי להתחזק כמו רן קוז'וק, יניב לביא והשוער יוסי בצלאל. דרכם הגעתי לרב יפתח סופר שליט"א שמוכר מאוד באיזור הצפון, ולאט לאט התחברתי לרב שעזר לי להתקרב מאד", הוא סיפר בעבר בריאיון לעיתון 'בשבע' "בשלב הזה התחלתי להתפלל 3 תפילות ביום ולאט לאט לשמור שבת, דבר שהיה בא לידי ביטוי במיוחד כשהיינו במשחקי בית, אפילו שזה היה אומר מבחינתי ללכת ברגל לאיצטדיון..." עם תום העונה המוצלחת, הוא כבר ידע שלא יסכים לשחק בשבת יותר. למזלו הגיעה אז הצעה טובה מהפועל אשקלון בליגה הלאומית, שבה, כמו בשאר הליגה הלאומית, לא שיחקו בשבת. מאוחר יותר הוא עבר להפועל ירושלים, שם הוא הפך לרב הלא רשמי של הקבוצה, זה שדואג לארון ספרי קודש בחדר ההלבשה, ומניח תפילין לשחקנים מידי יום.

ליגות הכדורגל של ישראל גם מחזיקות באמתחתן כבר רקורד לא קטן ששחקנים שעזבו לגמרי את עולם הכדורגל לטובת עולם התורה. אילן אלהרר, קשרה של בית ירושלים בשנות התשעים, עזב את הכדורגל לטובת לימוד תורה, ומאוחר יותר השתלב בפעילות במסגרת ש"ס. דני רוזבן, בלם  העבר של עירוני קריית שמונה, עזב את הקבוצה ב-2004 ועבר לירושלים, לישיבת 'אור החיים' של הגאון הרב ראובן אלבז. אם תפגשו אותו היום, בחליפה ומגבעת שחורה, תתקשו לדמיין אותו מתרוצץ על המגרשים. אסי טובי, מטובי החלוצים של שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, עזב את הכדורגל סופית לפני עשור, וחי היום חיים דתיים מלאים. "התורה היא הסיפוק הכי גדול", הוא אמר בריאיון ל'הידברות' כשנשאל אם הוא מתגעגע לימי הכדורגל. "פעם עוד הייתי מתגעגע להווי, אבל היום ממש לא. היום, מה שמעניין ומעסיק אותי יותר מכל, זה לשבת וללמוד תורה".

אולי לא מפתיע שהשינויים האלה קורים. כדורגל היה מאז ומתמיד המשחק העממי. בהרבה משפחות מסורתיות המסע אל המגרש התרחש רק אחרי ארוחת שבת עם קידוש, אולי גם אחרי תפילות בבית הכנסת. במשפחות כאלה צמחו לא רק אוהדים רבים, אלא גם כדורגלנים ישראלים לא מעטים.

בתקופה שבו מקובל יותר לבחון את תופעת ההתחזקות בקרב אמנים, שווה להסיט את המבט מידי פעם למתרחש בעולם הספורט, ובמיוחד בכדורגל. באווירה ציבורית שבה התקרבות ליהדות היא מושג מוכר ומקובל הרבה יותר, אפשר לקוות שיותר ויותר שחקנים וקבוצות ילכו בדרכה של הפועל באר שבע וינסו להצליח לא רק על המגרש, אלא גם בניסיון שמירת השבת. אם האוהדים ישקפו גם הם את הרצון הזה, אולי לא רחוק היום שבו כדורגל כבר לא יהיה מילה נרדפת לחילול שבת.  

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (74 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים