האם הנס שובר את הטבע?

דור שואל: "שלום. ראשית אציין שאני מאזין להרצאות של הרב זמיר כהן שליט"א באתר הידברות, ולפעמים גם מגיע לרמת אביב לשמוע את כבוד הרב בהרצאותיו על פרשיות השבוע, ופשוט מתמוגג מכל רגע. תודה! כעת לשאלתי: בהרצאות שמעתי על סוד האותיות, והחוקים שאלוקים הטביע בטבע כשברא את העולם, שבאמצעותם נעשים נסים על-טבעיים. על כן ברצוני להבין, האם אלוקים משנה ושובר את חוקי הטבע בזמן כשהוא עושה נסים, או שהוא יתברך בעצם כבר הטביע את כל הנסים העל-טבעיים בתוך מסגרת הטבע? האם לדוגמה נס כמו תחיית המתים כבר הוטבע בטבע מבריאת העולם? בתודה מראש".

* * *

שלום וברכה דור. יישר כח על תהליך ההתחזקות שלך, ועל ההערכה שהפגנת לכבוד הרב שליט"א. עלה והצלח!

כבוד הרב התכוון להסביר, שמה שאנו מכנים בשם טבע וחוקיות בעולם, אינו אלא נס גלוי - השגחה אלוקית תמידית על הפרטים הקטנים והגדולים. כח המשיכה אשר ברגע זה מחזיק אותנו על גבי הארץ, הוא מופלא ועל-טבעי לא פחות מהנס של קריעת ים סוף. הצדיקים שמעמיקים בעובדה זו מגיעים לשורש ההנהגה האלוקית מאחורי הבריאה, ולכן זוכים לנסים גלויים מאת ה', אשר נראים לאנשים רגילים כמו שבירת החוקיות של הטבע, אך האמת היא - שאין הבדל מהותי בין טבע לנס.

היטיב לבאר זאת הרב אליהו דסלר זצ"ל (בספר "מכתב מאליהו", חלק א', עמוד 178). ומכיוון שהלשון יכולה להיות מעט קשה למתחילים, אנסח את הציטוט החשוב בלשון פשוטה יותר.

הרב דסלר זצ"ל: "הטבע הוא חוק בבריאה, אותו הציב הבורא כדי שיתנהג הטבע בצורה מוגבלת של סיבה ותוצאה. כמו הזריעה, החרישה וההשקייה - כל אלו הן הסיבות הטבעיות שגורמות לגידול התבואה. אבל באמת לא נדע את הסיבה לתהליך הזה, רק נדע שהוא חוזר על עצמו. האם זהו לא נס שקורה תמיד, נס שאנו פשוט התרגלנו אליו? תארו לכם שהיינו רואים קבר שהאדם כבר הפך בו לעפר, והנה לפתע נוצר מן הקבר הזה גוף אדם שצומח מהקרקע, עד שיוצא לבסוף אדם חי ההולך ומדבר כמו כל אדם אחר - מה היינו אומרים על זה? האם זה לא היה נס של תחיית המתים? אם כן, למה אנחנו לא מבחינים בנס הזה גם בתבואה, בזרע הנזרע באדמה, זרע שנרקב לגמרי, ואחר כך מתחיל לפתע לצמוח מתוך הריקבון - האם זה לא ממש נס של תחיית המתים?

(צילום: shutterstock)

בודאי שגם זה נס, אלא שלנס של תחיית המתים לא התרגלנו, ולנס של תבואה התרגלנו. אם היינו רגילים להיפך - היינו קוראים לתחיית המתים שבבית הקברות בשם "טבע", ולתחיית המתים של תבואה היינו קוראים בשם "נס". אבל האמת היא שאין הבדל בין "נס" ובין "טבע", כי הכל הוא נס. כל העולם כולו - אין לו שום סיבה להתקיים מלבד רצונו של הבורא, כלומר מעשיו והנהגתו של הבורא. כי כל אשר רוצה הבורא נוצר מאליו. ומה שאנו קוראים לו "נס" הוא רק דבר שלא הורגלנו אליו עדיין, והחידוש בטבע גורם לנו להתעורר ולהבחין שהכל קורה על פי הבורא. ומה שאנחנו קוראים לו "טבע", הוא מה שבחר הבורא שיתנהג תמיד באופן אחד אליו נתרגל.

ויש בכך נסיון לאדם, האם הוא יראה את רצון הבורא גם בטבע אליו הוא מורגל, או שאולי הוא יחשוב כי הבורא יצר כוחות בטבע שהאדם יכול להפעיל בכוחות עצמו. ולפי זה ה"טבע" איננו המציאות בכלל, אלא הוא כמו אחיזת עיניים, כדי שתהיה לאדם אפשרות לטעות, או לחשוב ולבחור באמת. מי שבאמת עמד בנסיון הזה של הבנת האלוקות שמאחורי ה"טבע", עד שכבר אין לו נסיון שכזה בכלל, אדם שהגיע לדרגה זו אינו צריך שיעזרו לו משמים דרך הטבע בסתר, ועל כן מתרחשים אצלו נסים. והוא שאמר רבי חנינא בן-דוסא בגמרא (תענית כה): "מי שאמר לשמן וידלוק, יאמר לחומץ וידלוק" - כלומר, הוא לא ראה שום הבדל בלבו בין הנס והטבע, ובמילא השמן והחומץ היו שווים בעיניו להדלקה!

ונתאר זאת במשל: תארו לכם אדם שמסתכל לתוך בית דרך חור המנעול שבדלת, ודרכו הוא רואה קצה של עט כותבת על נייר, ויחשוב לו שהעט כותבת בעצמה! כך הוא הכופר במציאותו של הבורא שחושב שהטבע פועל מעצמו. אבל אם יפתח האדם את הדלת - הוא יראה את האיש שכותב על הנייר. כך המאמין רואה שהבורא הוא העושה ומסובב את הכל, וכל הסיבות ומעשי-האדם הם בידיו של הבורא כמו עט ביד הכותב, אשר יעשה בה כרצונו. המילה "טבע" היא רק ביטוי שטחי מאוד של החוכמה האדירה הנמצאת בבריאה, שלא ייתכן בשום דרך שתהליך "טבעי" ללא רוח חיים וכוונה - יברא עולם נפלא שכזה. אין חוסר-דעת גדול ממחשבה שכזו! כל חוקר טבע מחפש תשובה לשאלות - איך, כמה, והיכן - אבל הוא לא יכול לענות על השאלה "למה ומדוע מתנהג הטבע כפי שהוא מתנהג?", האם אין מי שדואג שהכוכבים ינועו במסילותיהם? מי שדואג שריכוז החמצן ושכבת האוזון ישארו בצורה קבועה? בדרך זו מתרחשים כל התהליכים, הגדולים והקטנים, הקבועים והחוזרים, אשר נקראים בשם "טבע" שפירושו הרגל".

מכאן אתה למד, שכל מה שקיים בעולם נובע מכוחו של ה' השולט בכל, ומחדש את הבריאה בכל רגע ורגע. עם זאת אין הקב"ה משנה את החוקים שקבע בששת ימי בראשית - כך גילו חז"ל, שלאחר בריאת העולם אין ה' מחדש דבר חדש (פרקי אבות פרק ה, משנה ו), אלא הנסים היו מתוכננים מראש כדי שיתבטאו בבריאה בזמן והמקום המיוחדים שנקבעו להם בידי ה', שקורא כל הדורות מראש. כך שגם תחיית המתים ודאי שתהיה בגדר נס היוצא מגדרו של הטבע המוכר לנו היום, ועם כל זאת צריך לדעת שגדר נסי ומדהים זה נקבע עוד בששת ימי בראשית, והיה גלום ומוסתר בתוך חכמת הבריאה מראשיתה!