סיור נדיר במערת בעל אור החיים הקדוש

"סמוך לו למעלה בהר מערה גדולה ובנינים גדולים. קבורים שם רבני מערב..." כך מתאר תלמידו של רבנו בעל אור החיים באיגרת המסע שאותה כתב ובה תיעד כל פרט מהליכותיו של רבו בזייארא שערך כאשר רבנו בא לארץ ישראל דרך עכו, וטרם עלה לירושלים החליט לבקר את ציוני רבותינו שבגליל.

באותו מסע כאשר התפלל בין הקברים שבבית העלמין שבצפת, אחר טבילה במקווה האר"י, הוא ביקר גם באותה מערה שבה קבורים רבני המערב, היינו רבני מרוקו ממנה הגיע רבי חיים בן עטר עצמו שהפליג מחופה של העיר סאלי שבמרוקו וירד בימה של עכו ומשם אל הגליל.

מיודענו הרה"ג אברהם אסולין העושה רבות ונצורות למען שימור מורשת בני מרוקו, חם ליבו לברר היכן היא אותה מערה ומה עלה בגורלה מאז ימי בעל אור החיים הקדוש, למען יוכלו לעלות אליה ולהעתיר שם בני בניהם המבקשים להזדכות על קברי אבותיהם ובמקום שהתפללו אבותיהם.

"היה זה כאשר חיברתי חוברת תורת אמך - דובב שפתי ישנים, שם הבאתי את רשימת כלל רבני מרוקו שהעלו עצמותם ארצה לפי כל עיר ועיר", מספר הרב אסולין, "וכאשר חיפשתי מאנשי צפת, מצאתי בעיר את ר' אליהו בן טובים המתמצא בנושא ושאלתי עם שמו על קבר הגאון רבי יששכר בן שושן זצ"ל שהיה רב המסתערבים בעיר צפת ת"ו ואשר חיבר את הספר המפורסם תיקון יששכר, הוא ענה לי שמצא אומנם את קבר בנו רבי אברהם, וכך התגלגלה השיחה כשהבין איש שיחי שאני מתעניין ברבני מרוקו הוא חשף לי את התגלית שלו בדמות אותה המערה, שבה התפלל רבנו חיים בן עטר בעל אור החיים הקדוש במסעו המפורסם!  

ואכן לא התעצלנו ובקרנו שם וגם השתחלנו פנימה שכן כיום קומתה נמוכה אחר כל נזקי התקופות שעברו על ההר הקדוש הזה ומצאנו שכן הוא כדבריו מה שריגש אותנו מאוד שעד שבקשנו להביא את הדברים בפני קוראי עונג שבת למען יזכו וידעו אף הם.

האם יזמתם פעולות לשימור ותחזוק המקום, או שמא כך יהא מונח עד שיבא אליהו?

"אכן בשיתוף פעולה עם אחראי ההקדשות הרב דוד אפנזר אנו מעוננים לשפץ את המערה בממדים מכובדים  כיאה למקום של גדולים, הנה ראו את מערת הרב בת עין שנחשפה לא מכבר ויפה פיתחו אותה אחינו האשכנזים לארמון של ממש,  ואצלנו... אצל רבותינו צריכים אנו לרחמי שמים בכדי להרים כזה פרויקט".

מערה עם הארה גדולה

בכדי להבין בדיוק במה דברים אמורים, ולכבוד יומא דהילולא של רבנו בעל אור החיים שחל לאחרונה, נצטט בהמשך את אגרת המסע במלואה כדי שנבין במה דברים אמורים, אל נכון.

נזכיר כי האיגרת פורסמה ככל הנראה לראשונה בוינה שבאוסטריה בשנת תרצ"ג, בספר ארץ החיים שיצא לאור חלקה מכתב ידו של רבנו בעל אור החיים עצמו וחלקה משל תלמידו מקורבו שכתב אגרת המסע ותיעדה כדלהלן:

"היום יום בשורה, יום ב', ה' לאדר ב', שנת וית"ן ל"ו נסענו מעכו יע"א לצפת תובב"א לראות את פני האדון ה' צבאות בארץ הגליל. יצאנו יום ב' בצהרים והגענו למלון כפר אחד חרב ושמם בעונותינו וישננו לשלום; ובבוקר לאור היום נסענו, ובלכתינו כמו ג' פרסאות הגענו לכפר גדול נקרא כפר ענן, והכפר בראש ההר, ובשיפולי ההר מערה גדולה ויש להם פתח של אבן. ופתחנו ונכנסנו למערה. יש בה הארה גדולה, ויש בה כמה קדושה, ויש בה חמשה כוכיין, ובכל כוך ה' קברות. אמרו, שזאת מערת רבי חנינא בן עקשיא; ובתוך הכוכין אבן גדולה. אמרו, של רבינו חנניא - והשאר תלמידיו, ואשתו קבורה עמו, ואמרנו שם סליחות תחנונים וביקשנו רחמים על כל החברים והמחזיקים ועל כל בני הבית כלל ופרט".

"אחר כך הלכנו משם כמו רביע פרסה והגענו למערה אחת סתומה ויש לה חלונות. איכא דאמרי: רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, ואיכא דאמרי: רבי ישמעאל כהן גדול, ואיכא דאמרי: נביא. בין למר ובין למר איש קדוש הוא. אמרנו עליו סליחות ובקשת רחמים כמשפט הראשון, ועל כל החברים. ויש באותם החלונות מונידא של כאן מונחת אין מי שיוכל ליגע בה. אמרו, שהיה מעשה בגוי אחד שהניח שם פקדון. ובא גוי אחר ופשט ידו בו ונתייבש שם עד בא אדוניו, וכן עוד היום; מי שיש לו איזה פקדון, והוא מפחד עליו, מניחו שם והולך, ואינו מפחד עליו כלל. ויש על המערה חנית אחת, אמרו, כדי להודיע לעוברים ושבים שלא יפשוט שום אדם ידו במה שיש שם, ואם יפשוט, חנית תהיה תקועה על לבו".

"הלכנו משם מעט, הגענו לבנין טוב. אמרו, יש שם צדיקים קבורים ולא ניקבו, ויש שם צורת קברות. הלכנו מעט, מצאנו מערה גדולה מלאה עצמות, ולא נודע מי המה, והלכנו לדרכינו לשלום; וכשהגענו לעין הזיתים שהוא רחוק מצפת כמו פרסה, ישבנו שם על העין, מעין גדול מים חיים יורדים מהר הזיתים, ורחוק מן הדרך מעט נראית כיפה. אמרו, שהוא ר' יהודה בר אלעאי, ולא עמדנו עליו שהיה סמוך לחשיכה".

"ועלינו לצפת תובב"א, ויצאו כל גדולי העיר ופקידיה להקביל פני מורינו הרב, ונכנסנו לצפת, ונתנו לנו בית אחד לדירה שיש בו מדרש למעלה של הרב יוסף קארו, והיה יושב בו גם הרב האר"י זלה"ה. ובלילה הראשון באו הפקידים והתלמידי חכמים שהיו שם לאכול עמנו בחבורת הקדש, ושמחנו ונהנינו מזיו השכינה".

הטבילה בארבעת מעיינות האר"י

"ולמחר, יום רביעי, ישבנו ללמוד, איש איש על עבודתו, וביום חמישי בבוקר בא זקן אחד, שהוא מכיר כל מערות הצדיקים הניכרים, והלכנו עמו. וקודם שנלך הלכנו לטבילה, כדי להקביל פני צדיקי עולם. הלכנו עמו לראשון ראשון הקבור בתוך העיר בין החצירים, רבי יוסף הבנאי זלה"ה הוא חצר אחת גדולה, ובתוך החצר בית, ובתוך הבית מצד ימין - מצבת קבורת אדונינו, רבי יוסף הבנאי ע"ה, וישבנו שם ולמדנו פרק אחד של גמרא, ודלקנו נרות, ואמרנו סליחות ותחנונים על שכינת רם ונישא ועל החברים כולם ה"י. והלכנו משם לטבילת האר"י זלה"ה, הוא בית בנוי, ויש בו ד' מעיינות מים חיים, והיא קרה ביותר, ועשינו שם טבילה, אמרו: הרב זלה"ה טבל בה אחר מיתה".

"הלכנו משם מעט לבית גדול, ובתוך הבית לפנים מערה - קבור רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו, ועשינו כמשפט הראשון בבקשת רחמים, ויצאנו מן המערה. לפתח המערה שם באר אחת רחבה עד מאד למטה, וצר מלמעלה, יש בה הרבה מים חיים ושתינו ממנה"...

"כנגד הבאר מצד שמאל יש מערה קבור רבי יעקב בי רב ורבי יוסף בי רב ואחיו ובית אביו רבותיו של מרן מהרי"ק זלה"ה. סמוך להם מעט מערה בהר - קבור בעל "חובת הלבבות", ולא נכנסנו שם. אמרו, שיש שם עכנא, והרב הלך אחר כך ונכנס". [היינו שבעל אור החיים עצמו נכנס אח"כ בהצנע למרות הנחש]

"למטה בבקעה גדולה זית אחד עקום - קבור שם רבי פנחס בן יאיר, ויש שם אבן, ויש אומרים שזה פתח המערה, וכמה פעמים רצו לבנות כיפה עליה, וכל המשתדל בה - אינו משלים שנתו. ואמרו, שזו המערה היא חלולה מלמטה, והולכת עד מירון, ששם קבור רשב"י ע"ה, ובכל ערב ר"ח עולים כל הצדיקים הקבורים שם משם למעלה כמו שאמר הכתוב: והי' מדי חודש וכו'.

"סמוך לו למעלה בהר מערה גדולה ובנינים גדולים. קבורים שם רבני מערב, לא נקבו שמותם. סמוך לה מערה כראשונה קבורים רבני אשכנזים זלה"ה". [ובכן על זאת המערה חרדנו לתארה הפעם וכאמור לעיל] סמוך להם מערה, קבור שם הינוקא של פרשת בלק, וקברו - קבר קטן, ויש שם הרבה קברים לפניו, אחרי שהביאו ספר יוחסין שהם מזרע הינוקא".

[במאמר המוסגר הנה עתה היא פרשת בלק וזה הזמין להרחיב מיהו אותו ינוקא: ובכן לפי המקובל מדובר בינוקא המוזכר בזוהר בפרשת בלק שם מסופר שכאשר רבי יצחק ורבי יהודה הלכו בדרך והגיעו לכפר סכנין ונתארחו בביתו של רב המנונא סבא, בנו הקטן שהיה בבית באותו יום, ראה את החכמים ואמרה לו אמו לגשת אליהם על מנת שיברכו אותו, קרב הילד אליהם אך חזר לאחוריו ואמר לאמו שאינו חפץ להתקרב אליהם כי באותו יום לא קראו קריאת שמע, וכך לימדו אותו, שכל מי שאינו קורא קריאת שמע בזמנו יהיה בנידוי כל אותו היום. שמעו החכמים ותמהו, נשאו ידיהם וברכו אותו ואמרו שאכן לא קראו קריאת שמע באותו היום מכיוון שעסקו בעניינם של חתן וכלה שלא היה להם כל צרכם, והעוסק במצווה פטור מן המצווה. כששאלו אותו כיצד ידע שלא קראו קריאת שמע, אמר להם שהריח זאת מבגדיהם. עוד הוכיחם בכמה דברי חכמה כמבואר שם ועל פי המסורת הוא קבור יחד עם אמו וצאצאיו בבית הקברות העתיק בצפת בסמיכות למהר"י בירב].

"סמוך לה מערה קבורים התנאים הגדולים, חברי רשב"י ע"ה, ואלו הם: רבי יוסי בר יעקב, ורבי חייא, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי חזקיה בר רב, ורבי יוסי, והנשאר לתשלום חברי רשב"י. כשנגיע למירון ששם רשב"י אחוך מליך כפי הצורך. "לפניה מערה - קבור רבינו סעדיה גאון, ובפתח המערה צדיק, לא נודע מי הוא".

"ולמעלה מערה מלאה תנאים, לא נודע מי הם, ובפתח המערה הרדב"ז והמבי"ט ובעל "דרכי נועם" זלה"ה".

"וחזרנו מהזיירה וישבנו ללמוד..."

"עלינו משם כמו חצי מיל. הגענו לבית החיים. בתחילה יש ג' אבנים גדולות, והן ג' צדיקי עולם: הרב מהרי"ק והרב אחיו דוד קארו, ר"מ אלשיך זלה"ה, והרב חיים הכהן ושני בני הרב בצדו קבורים, והרב מרדכי אבו חנה בעל נס, שבא בקבלה מעשית לצפת, והרב שלמה אלגאזי ז"ל, והרב אלקבץ ע"ה, והרב משה ויטאל, והרב אברהם החסיד שמרר נפשו על גלות השכינה, ואמרה לו: 'אברהם  בני בני, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ויש תקוה לאחריתך. נחמתני בני במעשיך נחמתני'. והרבה קברות לפניהם, לא נודעו מי הם... וחזרנו מהזיירה וישבנו ללמוד עד פורים".

"וביום פורים ראשון קרינו המגילה במדרש הגדול של הרב יוסף קארו זלה"ה וזה המדרש, יש בו קדושה יתירה, ויש בו כמה ספרים של מהרי"ק ז"ל, ויש בו "בית יוסף" שהדפיס ראשון כתוב עליו "החכם השלם רבינו יוסף קארו נר"ו" שהיה בחיים חייתו; ועשינו ב' ימים פורים י"ד וט"ו, לפי שיש להם ספק אם מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לאו, ובשביל זה מספק עושים י"ד וט"ו, וביום ט"ו קורים בלא ברכה, ספקא דרבנן לקולא".

שושן פורים במירון

"ואחר גמר המגילה יום ט"ו הלכנו למירון, ששם קבור רשב"י ע"ה וכמה גאוני עולם כאשר אודיעך, ויש שם דרך מצפת למירון - מהלך ג' שעות, והוא דרך עקום הרים וגבעות גדולים; ואלו הם הצדיקים אשר פגענו בהם בדרך, דרך נסיעה למירון: בתחילה גל אבנים קבור נתן הבבלי ע"ה. סמוך לו כמו בית - קבור ר' יוסי דמן יוקרת ע"ה. סמוך לו גל אבנים קבור נון דמן יוקרת, בנו של הנזכר, ולפניו תאנה גדולה, אמרו (חז"ל), שהיה ר' יוסי דמן יוקרת בונה בית, והיה זמן הרעב, והלך לצפת להביא סעודה לאורחין ונתעכב קצת. אמרו לנון בנו: תנו לנו לאכול, אמר לזאת התאנה: תאנה, תאנה, עשי פירותיך! ונתמלאה תאנים בלא זמנם; וכשבא אביו, שמע וכעס עליו, אמר לו: למה הטרחת את בוראיך לשנות סדרי בראשית? תוב לעפרך! ונפטר - היא קבורתו עד היום הזה - והתאנה לפניו. סמוך לו קבור ר' יהודה בן בתירא ע"ה במערה גדולה. לפניו, בנימן בר יפת במערה גדולה".

"הגענו סמוך למירון, מרחוק כמו מיל נראה נר ישראל כיפתו של הרשב"י ע"ה. מירון, הוא כפר גדול מלא גוים, ואין ישראל דרים שם, ולמטה מהכפר חצר גדולה, ובתוך החצר היא כיפת הרשב"י. בראשון בפתח המערה קבור רבי יצחק, והיא היא פתח החצר. חוץ מפתח החצר לצד שמאל גל, קבור רב ייבא סבא דמשפטים. לפנים בחצר גדולה, ובתוך הכיפה בית קטן לצד ימין ובית קטן לצד שמאל. לצד שמאל דרך כניסה קבור רשב"י, על קברו מצבה אחת כמו שתראה בצורות שאני שולח, ובראש המצבה גומה גדולה, לפי ששם מדליקין בכל לילה על זה האופן: לוקחים בגדי פשתן לבנים וטובים כל אחד לפי ערכו, ועושים אותם חתיכות חתיכות וטובלים אותם בשמן זית וממלאים הגומה זית ודולקים אותה, ונראה אורה עד צפת, וזה מעלה גדולה להרשב"י; ופעם אחת שלחה גבירה אחת מקונסטנטינא בגד אחד ארוג עם כסף, שווה מאה פישאש והדליקה אותו לכבוד הרשב"י ע"ה. וכל אחד לפי כוחו. והרב הדליק כמה בדים. גם אני עבדך הדלקתי למנוחת אמי מנוחתה עדן ולצד ימין רבי אלעזר, ועל קברו כמו אביו גומה, והדלקתי גם עליו וכן על קבר רבי יצחק; וכשהיינו דולקים עליהם שלושתם היתה נראית החצר כמדורת אש והבנתי מה שאמרה המשנה: עד שרואה כל הגולה לפניו כמדורת אש. אשרי עין ראתה כל אלה".

כיצד נראו מערות בית הלל ובית שמאי

"נכנסנו למירון יום רביעי בעשרים שעות, וישבנו בזה הבית שיש בו קבר הרשב"י ממש, ולמדנו שם בחשק גדול ובאהבה גדולה ובשמחה ספר הזוהר עד ד' שעות מן הלילה ועמדנו לאכול; וחזרנו תיכף אחר האכילה ללימודינו, לפי שנתן הרב לכל אחד מהחברים שהיו שם ספר אחד של זוהר, והיה חלקי ספר בראשית, ולמדנו עד שש שעות, ובסוף שש שעות נתמלא הבית ריח טוב, אשר כמוהו לא נהיה, והריחו כולם אנשים ונשים, גם גביר אחד שהיה שם עמנו, ושמחנו הרבה ולמדנו עד ח' שעות מהלילה, והלכנו לישון; וקודם שהאיר היום בשתי שעות עמדנו על משמרתינו ולא ישננו, כי אם ב' שעות, ושבנו ללמוד. וכשהאיר פני מזרח התפללנו כותיקין וישבנו ללמוד עד י"ח שעות ולא הפסק בינתיים אפילו של דברי תורה; ואחר שאכלנו חזרנו ללימודינו כל יום חמישי עד ח' שעות מהלילה".

"וביום ו' בבוקר התפללנו והלכנו לראות גאוני עולם שעדיין יש במירון, ואלו הם: סמוך לחצר הרשב"י ע"ה מערה גדולה לא ניקבו שמותם. סמוך לה מערה - קבור רבי יוסי מטופרי ותלמידיו. סמוך לה מערה גדולה נקראת מערת כהנים. אמרו, שפעם אחת באה אשה אחת והביאה בנה עמה, ונכנס לבדו למערה, וכשבקשו אותו ומצאוהו במערה, אמר להם: כמה אנשים לבושי לבנים יש כאן ונשקוני וברכוני".

"רחוק מעט מערה גדולה וכיפה עליה וגומה ליתן בה שמן כמו של הרשב"י ופי המערה צר ואין מי שיוכל ליכנס. קבור שם רבי יוחנן הסנדלר ע"ה והדלקנו שם נרות ולמדנו שם פרק של גמרא, וביקשנו סליחות ותחנונים על החברה והחברים ה"י".

"עלינו משם לראש ההר. מערה גדולה הפלא ופלא. קבור שם הלל הזקן ושלושים תלמידים. יש במערה ח' כוכין, ובכל כוך ד' אבני שיש, וכל אבן ד' אמות אורכה וב' אמות רחבה ומרוקה כל אבן, ויש למקצת מן האבנים כתב עליהם, אבל נטשטש שאינו ניכר; ותחת האבן - אבן אחרת חלולה מלאה מים, מי גשמים, אין כמותם בעולם. ותחת האבן החלולה הוא הקבר, ולפני ולפנים - אבינו הלל הזקן ע"ה. ואפשר שאלו הם תלמידיו הגדולים... אשרי עין ראתה כל אלה. מובטח אני בה שאין רימה שולטת בה, וישבנו ולמדנו שם שיתא סדרי משנה, כל שנים למדו סדר, וגם שם הרגשנו מעט ריח טוב, וביקשנו רחמים על שכינת רם ונישא ועל כל החברים, ועשה הרב השכבה לקרוביהם".

"והלכנו משם לראש ההר השני, ששם קבור שמאי הזקן ע"ה, ובעמק בין ההרים נהר גדול עובר, נקרא מי מגידו, עלינו לראש ההר השני והגענו למערה גדולה, יש בה ט"ו כוכין, ואבינו שמאי הזקן יש על קברו אבן אחת, ועל האבן כמה שעוה, לפי שדולקים שם שעוה (נרות שעוה), והדלקנו שם נרות ולמדנו ג' סדרי משנה, לפי שכבר היה ערב שבת, והלכנו משם. יש אבן אחת, קבור שם רבי אליעזר בן יעקב... וכל אבן מהם - אין רוב העולם יכולים לנענעה מפני גדלה והן חמש אבנים, זו על גב זו... הלכנו משם למערה גדולה, יש שם י"ד כוכין, אמרו, שהם תלמידי שמאי. הלכנו משם, מצאנו גומה גדולה חקוקה תוך אבן, אמרו, שהוא הי' מקום שהיו עושים קדושת בית יהודה. הלכונ משם עוד למערות רבות מלאות כוכין, ואין יודע אותם, ובקשנו רחמים על כל אחד ואחד ועל החברים כלל ופרט. עלינו לראש ההר, ראינו שם כמו כסא של שיש, אמרו, שזה כסא של אליהו, שעתיד לבשר ישראל, וישב בה במהרה בימינו ובימיכם, אכי"ר".

"וכל המערות שאמרתי הן אחת מאלף ממה שיש, אכן אינם ידועים, ואשרי מי שזכה לכך. יהי רצון שתזכו כולכם בביאת משיחנו בקרוב, אכי"ר. והידועים שהזכרתי הם מה שגילה אדונינו הרב זלה"ה. וכל זה היה יום ו' טו"ב לאדר ב', ובודאי שהאריך ה' אותו יום, כדי להשתעשע עם הצדיקים, ויכנס תלמיד אצל רבו, וראינו מה שלא ראו אבותינו ואבות אבותינו. יש הפרש בין תא חזי לתא שמע".

שבת: מתארחים בבית הרשב"י...

"וחזרנו למירון ערב שבת ממש ועשינו שבת כראוי בבית הרשב"י ע"ה. וכל יום שבת היינו לומדים זוהר, ובלילה ליל מוצאי שבת עשינו משמרה כל הלילה, לפי שהאדרת אמר הרב נלמוד אותם ביחד. וכן היה. ובשעה שהתחלנו האדרות היה הארה גדולה והרגש גדול בנשמותינו, והיה אומר אדונינו הרב לכל אחד מהתלמידים יתקן תיקון אחד, והיינו מתרעדים מפחד ה' ומהדר גאונו ב"ה וב"ש; וגמרנו האדרות סמוך לאור היום, ולמדנו בר יוחאי בשמחה גדולה, ונשתטחנו עליו, ובכינו, ובקשנו רחמים ואמרנו פזמונים בשמחה גדולה עד מאד, ובבוקר התפללנו תפלה והלכנו אצלם פעם ג', ועשינו בקשת רחמים על השכינה ועליכם כולכם לא יהיה נפקד, ונפטרנו לשלום".

"וחזרנו לצפת תבב"א וישבנו בעין הזיתים, כי הוא הדרך, ועמדנו על קבר רבי יהודה בר אלעאי האיש שהרעיש הארץ שפעם אחת עלו אויבים על צפת, ועשה מלחמה בתורתו והרג אלף תוגרמיים, והלכנו אצל ר' יוסי בן קסמא, והוא גל אבנים, ולמדנו עליו משנתו ובקשנו כמשפט, והלכנו משם אצל רבי כרוספדאי ע"ה. והלכנו משם אל מערה גדולה, והיא מלאה מים, מי גשמים, אמרו: רבי דוסא בן הרכינס ותנאים אחרים עמו".

"והגענו לשלום לצפת, וישבנו כמו ג' ימים. והלכנו אצל יהוידע הכהן, לפי שהוא בשיפולי ההר, וזה כמו ב' שנים שנתגלה מכתבי האר"י נתן סימן עליו. והיא אבן גדולה ויש בה כמו פתח מצד צפון, וכן נתן רבינו סימן, הלכנו שם. סמוך לו עדינו העצני ע"ה מגבורי דוד, גם היא אבן. סמוך לו באר עמוק עמוק, שם חוצפית המתורגמן. אמרו במדרש שבשבעת מיתתו עשו לו מיתה משונה יותר מכולם, ובקש מגוי אחד להרוג אותו ויהיה לו חלק, וכן עשה, הרגו והשליכו בזה  הבור; וחזרנו לצפת זה יום ג', א"ך לחודש אדר.

רבנו נפגש עם המהר"ח אבולעפיה בטבריא

 והלך רבינו עם תלמיד אחד יום חמישי, כ"ג לחודש לטבריה להקביל פני הרב, ועשה לו הרב חיים אבולעפייא כבוד כביר מאד, ["הרב - תנא דאורייתא מלך חיים אבולפיה", ומשם שם פניו "אל המקום אשר בחר בו ה' ירושלם הקדושה והעליונה, כדי לרומם דגל התורה על אדמת הקודש" כמו שרבנו כותב באחד ממכתביו...] ואני לא הלכתי לטבריה, וישב שם רבינו ט' ימים. ויום ו' בערב יום ב' בחודש ניסן בא, ועשינו שבת".

"וביום ראשון שכרנו לחזור למקומנו עכו, וישבו גויים עכבנו אותם עד יום ג', ו' לחודש ניסן, וחזרנו לעכו לשלום שמחים וטובי לבב, וישבנו על למודינו כמשפט הראשון. יהי רצון כשם שזכיתי אני, כן תזכו ותראו בקרוב, כל השומעים זאת האגרת תבוא עליהם ברכת אדון הקודש. ויהי זה יום ב', י"ב לחודש ניסן, שנת יחי ו'י'ת'ן' ל'ו'. נאם עבדכם המדבר, ומלים מחבר, דברים נאים לדבר, לקחת ברכת הארץ אתי ע"ה"  

עד כאן התיעוד המופלא.

מתוך 'עונג שבת', המוסף התורני של "יום ליום".