איך דואגים לתזונה של ילד שאוכל כמויות קטנות?

הילד שלי, בן שבע, אוכל בכמויות קטנות. בקושי אוכל, ושבע מהר. איך עלי לדאוג שהוא יקבל, במעט האוכל שהוא אוכל, את כל אבות המזון החיוניים?

בתקופת הילדות וההתבגרות, חשוב לספק לילדם מזון מאוזן עם פחמימות, שומנים וחלבונים, עם ויטמינים ומינרלים כדי שההתפתחות הגופנית המואצת, תתבצע נכון.

כשילד אוכל מעט או שבע מהר, זה טבעי שהדבר מעורר דאגה – במיוחד אם מדובר בגיל גדילה. במצב כזה ההמלצה היא לדאוג שהמזון שאנו מגישים לילד יהיה מזון איכותי, בכמויות קטנות. חשוב להתמקד בערך התזונתי של המעט שהילד מסכים לאכול.

חשוב לציין שכל ילד שונה בקצב האכילה, בתחושת הרעב ובצרכים הגופניים.

אנחנו מגיעים לעולם עם מנגנון מולד של תחושת שובע או רעב. תינוק מרגיש את הצרכים שלו, ויודע לבכות כשהוא רעב. עם הזמן המנגנונים משתבשים, וילדים בוגרים יותר משתמשים באוכל לא רק כאשר הם רעבים, אלא גם כדרך תקשורת עם הסביבה.

כשילד מגלה שאוכל הוא הרבה יותר מצורך גופני, נמצא אכילה רגשית או בררנות, ואפילו מקרים שילד לא רוצה לאכול. הקשר של הילד עם ההורים דרך האוכל, מתוך הבנה בלתי מודעת – מצליח להדאיג את ההורים. זו הדרך להשיג שליטה ותשומת לב. הילד מדבר איתנו דרך האוכל.

מאידך, לא תמיד כשילד לא סיים מהצלחת, זו בהכרח בעיה.

חשוב לחשוף ילדים למגוון, לאפשר להם להכיר מזונות חדשים ומזינים. להציע ארוחות משותפות, משפחתיות סביב שולחן. ילדים מתבוננים בנו – אנו מודל לחיקוי, במיוחד בארוחות משותפות.

אפשר לשתף את הילד בתכנון ובהכנת המזון. לא כדאי להשתמש באוכל כפרס, ולא לתת פרס למי שאוכל.

מומלץ להגביל ואף להוריד משקאות ממותקים. הם מפריעים בעיכול המזון, ויש ילדים שלא מצליחים לסיים את הארוחה מפני שהם מתמלאים. גם מזונות מעובדים או חטיפים למיניהם בין הארוחות מכילים כמויות סוכר, נתרן ושומן, ויגרמו לילד לותר על ארוחה.

חשוב להבין פרופורציה של כמויות, ולא להעמיס על הצלחת, אלא לסמוך על ההרגשה של הילד. כאשר הוא שבע ולא צריך יותר – הוא מפסיק. לא כדאי לנו לקלקל את מנגנוני הרעב והשובע שלו.