החסיד שמנציח את הנופלים: "אני רואה בכל בית את פינת ההנצחה, והלב נקרע"

שום דבר לא הכין את גרשי קורניצר לכך שבמשך כשנתיים הוא יפגוש למעלה מ-100 משפחות שכולות, שיקיריהן נפלו במהלך המלחמה, וילווה אותן במסע הלא פשוט שהן עוברות.

הוא יהודי חסידי, תושב אשדוד. עד אז הוא עבד בכלל כמדריך טיולים שהדריך קבוצות תיירים, בעיקר מחו"ל, בין נופי הארץ. אבל כמו אצל רבים מאיתנו, המלחמה שפרצה טרפה את הקלפים, השביתה את ענף התיירות, והובילה אותו אל חזית שלא דמיין.

גרשי קורניצר

להגשים את החלום

"הכל התחיל בבוקר אחד", הוא מספר, "האזנתי לרדיו ושמעתי אמא שכולה מדברת מדם ליבה. היא סיפרה על כך שכולם מחזקים אותם בימים אלו ונותנים להם כוחות, אך הדבר ממנו היא חוששת יותר מכל הוא שיבוא יום שישכחו אותם. היא גם הסבירה את מה שכולנו יודעים – לצערנו המלחמה הובילה לכל כך הרבה קורבנות, ובמשך תקופה ארוכה הורגלנו לשמוע את ה'הותר לפרסום' עם הודעה על חייל נוסף שמסר נפשו על העם, אז מטבע הדברים אנשים עלולים לשכוח וכבר לא לזכור מי היה כל אחד מהחיילים שנהרגו".

דבריה של האם לא הניחו לקורניצר. "אני זוכר שכבר בזמן ששמעתי את זה אמרתי לעצמי: 'חייבים לעשות משהו כדי להנציח את אותם חיילים שמסרו נפשם למעננו'. כך עלה במוחי לראשונה הרעיון להקים את מיזם 'לזכר לנצח', שירכז בתוכו את פעולות ההנצחה".

קורניצר נעצר ומדגיש: "אני לא איש פרסום, ולרגע לא מגיע מעולם ההנצחות והקמפיינים. רק שבעקבות המלחמה לא הגיעו כמעט תיירים, וממילא נותרתי מחוסר עבודה. ביקשתי לעשות משהו טוב בזמן הפנוי שנוצר לי, וכך החלטתי יחד עם שותפים נוספים לעסוק בהנצחת הנופלים".

"הנצחת הנופלים" אלו מילים גדולות, אך קורניצר משתדל לפתח אותן באופן האישי, המדויק והנכון ביותר לכל משפחה. "אני לא מציע למשפחות 'סל של מוצרים'", הוא מבהיר, "אלא מקפיד לשבת עם כל משפחה כדי לשמוע על הגיבור שלה, על מי שהוא היה, על מה שאפיין אותו ומה שהיה חשוב לו בחיים. בהתאם לכך אנו מעלים רעיונות, וכך נבחר סוג ההנצחה יחד עם המשפחה.

"לעיתים הבקשות מאתגרות אותנו, בפרט כשהן קשות לביצוע או כרוכות בתשלום גבוה. אבל עד היום לא הייתה אפילו הנצחה אחת שהתבקשנו לעשות ולא עלה בידינו. הייתה לנו סייעתא דשמיא מיוחדת, והצלחנו לממש לכל משפחה את החלום".

הכנסת ספר תורה לכבאי שנרצח רועי משה הי''ד

לזכור ולא לשכוח

הקמפיין הראשון שהוביל קורניצר היה של אלמנה, שביקשה להוציא את הכתבים של בעלה בחוברת ונזקקה לתקציב מתאים. "עזרתי לה להשיג תרומות קטנות וקישרתי אותה לאנשי מקצוע מתאימים", הוא מספר. "המשכתי לעוד כמה פרויקטים קטנים, ואז הגיעה התנופה הגדולה, כאשר בלי לתכנן מצאתי את עצמי עם כמה הנצחות גדולות עם תקציבים גבוהים שהובילו לעוד הנצחות נוספות. כיום כבר עברנו את ה-100 הנצחות, והפנים שלנו קדימה".

אחד הפרויקטים המרגשים שליווה קורניצר כבר בתחילת הדרך הייתה הנצחתו של אמיתי גרנות הי"ד, בנו של ראש ישיבת 'אורות שאול', הרב תמיר גרנות. "אמיתי היה החייל הראשון שנפל בלבנון במלחמת חרבות ברזל", אומר קורניצר. "הרב גרנות סיפר לנו שאחרי השבעה הוא מצא יומנים של בנו, ויש לו רצון עז להוציא אותם כספר. לקחנו על עצמנו את הליווי המלא – לכל אורך שלבי ההוצאה לאור – מהעריכה ועד להדפסה ולהפצה. השקענו בכך גם את כל הכסף הנדרש, וכיום הספר כבר יצא לאור, הופץ ונמכר".

פרויקט מיוחד נוסף נעשה להנצחתו של יעד בן יעקב הי"ד, שנפל בקרב הנמ"ר בשמחת תורה. כשישבו קורניצר ושותפיו עם אמו של יעד, ליהי, היא סיפרה להם שמוזיקה הייתה כל עולמו, והוא בלט בכך שלא שמר את כישוריו לעצמו והקדיש את זמנו ללימוד נגינה לילדים משכבות חלשות. לאחר חשיבה משותפת, הוחלט להקים חדר מוזיקה מקצועי לזכרו של יעד בפתח תקווה עיר מגוריו. "העלות הייתה גבוהה והגיעה לכמה מאות אלפי שקלים", מציין קורניצר, "אך העירייה דאגה לספק לנו את המקום, ואנחנו אבזרנו את החדר בכל מה שנצרך. הדבר המרגש ביותר הוא שהמורה שלימד את יעד הוא זה שבא ללמד בחדר המוזיקה שהוקם לזכרו, וכך הוא ממשיך עד היום את הנגינה שהופסקה.

"במקרה אחר התבקשנו להנציח את עידן קינן כהן הי"ד מחטיבת כפיר, שנהרג מירי צלף של חמאס בפאתי ג'באליה. כשישבנו עם ההורים הם סיפרו לנו על כך שבנם היה מחובר מאוד לדת, ועל אף שלא הגדיר את עצמו כדתי, החיבור הזה היה חשוב לו במיוחד. במהלך השיחה הציעה אמו שנחלק תפילין לזכרו, וכך אכן עשינו – רכשנו זוגות תפילין, והמשפחה בעצמה הלכה לחלק אותם ברחבי הארץ, לאנשים שמבקשים להניח תפילין לראשונה או לכאלו שאין ביכולתם לרכוש.

"משפחתו של עידן לא הסתפקה בכך, והיא ביקשה גם להנציח אותו בבית הכנסת בו נהג להתפלל. מדובר בבית כנסת שהיה רעוע ולא מתוחזק, ויחד עם המשפחה יזמנו שיפוץ מקיף והפכנו אותו לחדש ומושקע".

פתיחת בית אליאב לנוער במצוקה באשדוד, לזכר החייל אליאב אסטיוקר הי''ד

השוטר הטוב

במהלך העבודה האינטנסיבית מול המשפחות, נתקלים קורניצר ושותפיו שוב ושוב בסיפורים מרגשים עד דמעות, כאלו שנחשפים לראשונה רק בזכות המחשבה על ההנצחה. כך היה, למשל, במפגש עם משפחתו של השוטר שמואל גולימה הי"ד, שבשמחת תורה רץ להציל חיים ונפל בקרב הגבורה על תחנת המשטרה.

"כשישבנו עם אלמנתו, היא סיפרה לנו על 'השוטר הטוב' שתמיד חשב איך לעזור לאחרים. לדבריה, רק אחרי שנהרג נודע לה שהוא היה עוזר לכל כך הרבה אנשים. הוא אף נהג ללכת למכולת ולחנות הירקות ולשלם למוכרים, כדי שאם מישהו יגיע לקופה מבלי שיש לו מספיק כסף לשלם, הם ישלימו עבורו את הסכום כדי שלא יוותר על מוצרים. הוא היה פשוט איש חסד, ומה יכול להיות יפה יותר מכך שנמשיך את המורשת שלו? כך עלה בדעתנו הרעיון לגייס כספים בערב פסח, ולתת לאשתו שתחלק כתלושי מזון למשפחות מתמודדות. היא חילקה עשרות תווי קנייה למשפחות המתגוררות בשדרות, שבדיוק באותה תקופה חזרו לעיר. היה מרגש כל כך לשמוע את התגובות שלהן, בפרט שחלקן הכירו באופן אישי את בעלה. הפעילות הייתה כל כך מוצלחת, שלקראת חגי תשרי החלטנו לחזור עליה, ושוב חילקנו תלושי מזון למשפחות השונות".

מה נדרש מהמשפחות כדי להשתתף בהנצחות?

"אנחנו לא מבקשים מהמשפחות שום דבר", מדגיש קורניצר, "הן רק צריכות לשתף פעולה, לתת תמונות וללוות את הפרויקט, אך מעבר לכך אינן צריכות להשקיע אפילו שקל".

יש הנצחות פופולריות במיוחד, שחוזרות על עצמן?

"כן. הבקשה הרווחת ביותר היא הנצחה בכתיבת ספר תורה, והיא נשמעת לעיתים קרובות גם במשפחות שאינן דתיות. כנראה שיש בספר התורה משהו שמעניק חיבור והמשכיות, עם הזיכרון הכי חזק שיש. הזדמן לנו לעסוק בלא מעט הנצחות כאלו, למרות שמטבע הדברים הן יקרות מאוד".

קורניצר מציין, כי לעיתים קורה שלאחר כתיבת ספר התורה המשפחה לא יודעת לאיזה בית כנסת היא רוצות להכניס אותו. "במקרים כאלו אנו דואגים להציע בית כנסת מתאים, ומשתדלים שיהיה זה בית כנסת חדש או כזה שאין בו ספרי תורה רבים, כדי שספר התורה יהיה בשימוש לעיתים קרובות".

גרשי קורניצר עם אביו של החייל יקיר לוי הי''ד

באלו הנצחות אתם עוסקים בימים אלו?

"בימים אלו אנו עובדים על הנצחתה של עדי ברוך הי"ד, סמלת במילואים שנהרגה מפגיעת רקטה בשדרות, בדרכה להתנדב להגנת העיר. בחרנו להנציח אותה בהקמת מקווה טהרה במושב תושייה, כאשר לבקשת משפחתה לקחנו מקווה קיים ושיפצנו אותו באופן מקיף ביותר. בעזרת ה' בעוד כמה שבועות יסתיימו השיפוצים, והמקווה ייפתח לזיכרה.

"בעקבות הפרויקט, פנו אלינו עוד כמה הורים לחיילות שנפלו וביקשו הנצחה דומה. מכיוון שמדובר בהשקעה כספית עצומה החלטנו לצרף שבע משפחות, ובימים אלו אנחנו עובדים על הנצחתן של שבע חיילות במקווה טהרה שיוקם לזכרן בעוטף עזה".

ומיהם אלו שמממנים את הפרויקטים?

"מדובר באנשים טובים ויקרים מכל קשת המגזרים בעם – מהארץ וגם מחו"ל. עם הזמן שמנו לב שכל אחד מהם מתחבר למיזם אחר, וכשיש תורמים גדולים אנו משתדלים להציע להם מיזם שמתאים לאופי שלהם ולסגנון שהם מעדיפים להשקיע בו. מדובר בעבודה מקיפה מאוד, אבל הסיפוק הוא עצום, וזה הדבר העיקרי שנותן כוח".

בכנות, לא קשה לך להיחשף לכאב של משפחות רבות כל כך?

"זה באמת לא קל", עונה קורניצר. "בכל פעם מחדש כשאני מגיע לבתיהן של המשפחות, אני רואה את פינת ההנצחה שהוקמה, עם כל התמונות והסיפורים, ומרגיש כמו סכין חדה שננעצת בלב. מהיכרותי הקרובה, אין משפחה שבאמת ממשיכה בחיים שהיו לה קודם, לכולן נוצר חלל עצום שילווה אותן לעד.

"יחד עם זאת, ההבנה שאני מצליח לעשות משהו כדי להנציח את האדם שיקר להן נותנת לי כוח. באופן אישי, אני משתדל להתחזק מסיפורי הנופלים שכולם, ללא יוצא מן הכלל, כל כך מעוררי השראה. מאז שהתחלתי לעסוק בתחום, אני מקפיד גם למצוא את הזמן על יד שולחן השבת, ולספר לבני משפחתי בכל פעם על גיבור אחר שמסר את נפשו למען עם ישראל. אני לוקח בכל פעם סיפור של משפחה אחרת מבין המשפחות שפגשתי במהלך השבוע, או סיפור על השגחה פרטית מיוחדת שחוויתי במהלך העבודה. זה מחזק את כולנו".

גרשי קורניצר (צילום: יהושע פרוכטר)

אתה מרגיש שהמשפחות באמת מקבלות נחמה?

קורניצר מהרהר לרגע. "כן", הוא אומר לבסוף, "בוודאי שיש בכך נחמה, ומשפחות רבות אף אומרות לי שהן מרגישות סוג של הקלה אחרי שהן עשו משהו להנצחתו של בן משפחתן. אבל זה לא סותר את העובדה שהכאב נשאר, כי הן באמת איבדו את היקר ביותר, אין שום דבר שיכול למלא את החלל הזה".

ניתן לשער שרוב המשפחות שאתה מלווה אינן דתיות. הן לא מתפלאות כשרואות שבראש העמותה עומד יהודי חסידי?

"האמת שהן מתפלאות מאוד, אבל התגובות תמיד אוהדות. אני אף פעם לא טורח לספר על עצמי לפני שאנחנו נפגשים, וקורה לא פעם שאני פוגש את המשפחות שממש מתרגשות כשמבינות עם מי הן דיברו. אני מרגיש שיש בכך קידוש ה' גדול ושליחות אמיתית".

ומה קורה כעת, כשהמלחמה הגיעה לסיומה? אתה חוזר לעבודה הקודמת שלך?

"כן, חזרתי לעבוד כרגיל, אך לרגע לא עזבתי את העמותה ואני משלב בין שני הדברים. מהרגע הראשון החלטתי שלא ייווצר מצב בו אשיב למשפחה בשלילה, ואני עושה הכל כדי להעניק מענה לכל המשפחות. השאיפה שלי היא להנציח את כולם, לא רק למען המשפחות, אלא גם עבור עם ישראל, כדי שיזכה להכיר את אותם אנשים שכבר לא איתנו, ושדמותם תמשיך ללוות אותנו לעד".