המומחה מסביר: מדוע בני הנוער חווים כל כך הרבה חרדות בימינו? 

בשנים האחרונות ניכרת עלייה מדאיגה במצוקה הנפשית בקרב בני נוער, בייחוד בקרב בנות. על פי נתונים עדכניים, כ-40% מתלמידי התיכון בארה"ב מדווחים על תחושות מתמשכות של עצב או חוסר תקווה. בעוד שהנתון ירד מעט מאז שיא תקופת הקורונה, הוא עדיין גבוה בכ-10% לעומת נתונים מלפני עשור, ומעיד על מגמה עקבית. העיתונאי מאט ריכטל, שחקר את הנושא במשך ארבע שנים, מסביר בספרו החדש על התופעה.

לטענת ריכטל, המפתח להבנת משבר בריאות הנפש נעוץ בהבנה של המוח המתבגר. בני נוער חווים תקופה של רגישות נוירולוגית גבוהה במיוחד, שבה המוח קולט כמות עצומה של מידע. העומס האינפורמטיבי הזה, לצד השינויים המואצים בעולם שמסביב, מוביל לתחושות של חרדה, בלבול ו"הצפה" רגשית. בניגוד לתפיסה הרווחת, המדיה החברתית אינה הגורם הבלעדי לבעיה, אלא רק נדבך אחד במערכת מורכבת. על אף שצמצום זמן מסך יכול לסייע במניעת פגיעה בשינה ובאינטראקציות חברתיות פנים אל פנים, חשוב להבין ששורש הבעיה עמוק יותר.

בגיל ההתבגרות, המשימה המרכזית היא גיבוש הזהות העצמית והפרדה מההורים. התהליך הזה יוצר קונפליקט פנימי אדיר בין מה שהמתבגר למד מהוריו לבין מה שהוא מגלה בכוחות עצמו. מדובר בתהליך התפתחותי הכרחי, שבו המוח המתבגר נוטה לחקור ולבחון את העולם באופן עצמאי. אלא שבעשורים האחרונים, תקופת ההתבגרות מתחילה בגיל צעיר יותר. ה"חוסר התאמה" הנוירולוגי הזה, בין מוח רגיש שקולט המון מידע לבין היכולת לעבד אותו, מוביל למצוקה.

מה יכולים הורים לעשות? ראשית, חשוב להבין שההתנהגות המרדנית של בני נוער אינה אישית, אלא חלק מהתהליך הטבעי. במקום לנסות לנהל שיחות רציונליות בזמן סערה רגשית, מומלץ לאפשר לבני הנוער להוציא את הרגשות מבלי לשפוט. לאחר שהסערה חולפת, כשהם מסוגלים להקשיב, אפשר לעזור להם לפתח כלים וכישורי התמודדות, כמו פעילות גופנית או טכניקות הרגעה. בסופו של דבר, למרות כל הקשיים והאתגרים, להורים יש עדיין ההשפעה הגדולה ביותר על החיים של ילדיהם.