איך הפכו חכמי ישראל את ארץ ישראל למרכז יין עולמי? מחקר מרתק

היין, שנראה לנו כיום כמוצר טבעי ומובן מאליו, היה בעבר תוצר של עבודה קשה, ידע חקלאי נרחב ומסורת ארוכה. בימי בית שני, כשהחקלאות הייתה ליבת הקיום, תעשיית היין בארץ ישראל שגשגה. אך כיצד התמודדו חכמי ישראל, התנאים והאמוראים, עם האתגרים ההלכתיים הרבים שהיו כרוכים בייצורו? בימים אלה מתפרסם לראשונה מחקר מרתק החושף את התשובות.

"ישנם מחקרים רבים שנעשו על תעשיית היין באותה תקופה שמקבילה לימי חורבן בית שני", מסבירה ד"ר שולמית מילר, אשר עומדת בראש המחקר יחד עם פרופ' גיל גמבש ופרופ' גיא בר-עוז מבית הספר לארכאולוגיה ותרבויות ימיות, ופרופ' אייל בן אליהו מהמחלקה לתולדות ישראל ומקרא – כולם מאוני' חיפה.  "עד היום בדקו המחקרים בעיקר את אופן הפקת היין וסגנונות היין באותה תקופה, אולם אנחנו עשינו דבר אחר, כאשר החלטנו לקחת את הדברים אחורה – אל תוך עולם החקלאות, ולבדוק מה קרה באותם ימים בארץ בתעשייה הזו שנחשבה אז למרכזית וחשובה, אלו עדויות יש להפקת היין בארץ ישראל באותן שנים, ואיך ניתן להשוות את מה שקרה בארץ למקומות אחרים באגן הים התיכון.

"במחקר שעשינו ביקשנו מלכתחילה לשלב מקורות של ממצאים ארכיאולוגיים, ולבדוק גם את העולם היהודי המקומי, וגם את העולם הקלאסי הרחב. לשם כך השתמשנו בטקסטים קלאסיים שנכתבו על החקלאות ברומי העתיקה, ולצידם במקורות חז"ל כמו התלמוד הירושלמי ועוד טקסטים שנכתבו בין המאה השנייה לרביעית לספירה, ומספרים על אורח החיים במרחב הגיאוגרפי הזה, כשהם מזכירים בין היתר את אופן הפקת היין. לאחר מכן בחנו את הממצאים הארכיאולוגיים מאותן שנים, ואיך הם ניתנים להשוואה ביחס למקורות הקודמים, וגם בתמונה רחבה גלובלית יותר, של הים התיכון".

ומה גיליתם?

"המסקנות היו מעניינות מאוד: מצאנו שבתעשיית היין המקומית, מבחינה חקלאית, היו כבר אז מושגים כמו מערכות השקיה, טרסות חקלאיות, בורות חצובים, ועוד דברים שניתן ממש להוכיח מתוך הטקסטים ועל סמך חפירות ארכיאולוגיות שהיו מפותחים מאוד, ויהודי ארץ ישראל היו לגמרי חלק בלתי מבוטל מעולם היין.

"אבל הדבר המעניין ביותר שראינו הוא מקורות חז"ל שהמחישו לנו עד כמה שהחכמים בכבודם ובעצמם הכירו באופן אישי את עולם חקלאות הגפן בארץ ישראל, ואת כל הפירושים וההלכות בנושאים הקשורים לכך. הם לא כתבו באופן תיאורטי, אלא מתוך היכרות מעמיקה, כי הייתה להם ממש שותפות מלאה בו".

למה את מתכוונת?

"עולם החקלאות מלא בדילמות הלכתיות, כמו למשל איסור כלאיים שרווח מאוד לגבי תעשיית הגפנים. בנוגע לכך מדריכים חז"ל בדיוק מהו המרחק שיש להשאיר בין העצים, כדי למנוע את איסור הכלאיים, ויחד עם זאת לא לפגוע בגידולם, ולעשות זאת עם מרווחים התואמים גם לעולם הרומי באותה תקופה. ככל שבוחנים את תפיסת חז"ל לגבי ייצור היין רואים עד כמה שהיא לא הייתה מנותקת ומסוגרת כלל, כפי שלעתים יש כאלו שסבורים בטעות, אלא היה להם ניסיון מקצועי רב, שנרכש מתוך היכרות אישית.

"בעניין הפקת היין יש גם את 'איסור יין נסך', מה שמונע את שיתוף אלו שאינם יהודים בעבודת הפקת היין, אולם גם כאן ניתן לראות את ההנחיות המדויקות של חז"ל, כשהם מנחים כיצד ניתן לטפל בגפנים על ידי נוכרים בתהליך שקודם להפקת היין, בתנאי שיש השגחה מלאה של יהודי המקפיד על ההלכה. כמובן שבתהליך הפקת היין עצמו הם מתייחסים לכך שיש לעשות זאת אך ורק על ידי יהודים המקפידים באופן מלא על ההלכות. כל הדברים הללו ממחישים לנו איך הפך העם היהודי באותן שנים להיות חלק מוביל בתעשיית היין המקומית, למרות האיסורים וכביכול ההגבלות".

אגב, ד"ר מילר מציינת כי לעובדה שיהודי ישראל היו באותן שנים חלק מתעשיית היין הים תיכונית הגדולה, יש גם הוכחות ארכיאולוגיות. "בחפירות שמבצעת רשות העתיקות באזור יבנה ניתן לראות שרידים ארכיאולוגיים לתעשיית יין גדולה הקשורה להפקת היין שנקרא באותן שנים 'יין עזה' והיה מפורסם מאוד  בעולם העתיק, במאות החמישית והשישית לספירה, אז נחשבה ארץ ישראל ממש למעצמה, והדבר היפה שהוכחנו במחקר הוא שחז"ל בחוכמתם ידעו להיצמד להלכה מבלי לפגוע בתעשייה מיוחדת זו".