הילדים בבית כבר שבוע, אבל מרגישים כאילו עברה שנה? גם אתם עדים להתעוררויות מבהילות בלילה, מסיוטים ולא רק מאזעקות? מרגישים את הלחץ עם כל ריצה לממ"ד, רואים אותם משתעממים וכמובן, רבים יותר מתמיד? אתם לא לבד. הימים הללו מציבים בפנינו, ההורים, אתגרים עצומים בהתמודדות עם ילדינו ועם עצמנו בתוך סערת המלחמה.

איך מוצאים את שביל הזהב בין שגרת חירום לבין שמירה על חוסן נפשי של הילדים? ואיך מצליחים ליצור בועה של רוגע ויציבות בבית, כשבחוץ הכל רועד?

אהובה ונה, אשת חינוך עתירת ניסיון, מנהלת בית ספר לשעבר וכיום מורה ובעלת עסק להעצמה נשית, מטפלת במגוון שיטות משולבות, ביניהן NLP, CBT, תורת הבעל שם טוב ועוד, מוצאת את עצמה בימים אלו כשהיא מעניקה לתלמידיה כלים להתמודדות עם חרדות ופחדים – בעיקר דרך הזום, ובמקביל מעבירה שיחות ייעוץ למורים ולהורים. "בתקופה זו כולם חפצים לדעת איך יוכלו להקל על ילדיהם, להוציא מהם את הפחדים ולהשכין ביטחון ושלווה בבית", היא אומרת.

וזה אפשרי?

"ברור שזה לא פשוט, וזה דורש מאיתנו ההורים הרבה מחשבה, אך אם נפעל נכון זה בהחלט יתאפשר, וכן – יש אפשרות ליצור בית שלו ורגוע, על אף שגרת המלחמה".

שגרה חדשה

על השאלה: "איך עושים זאת?" משיבה אהובה: "ראשית, חשוב שנשכיל לזהות את הקושי, כי הדבר הראשון שמתערער לנו בימים אלו זוהי השגרה. חוקרים מראים כי דווקא בזמן מלחמה, שומרת השגרה על הבריאות הנפשית והגופנית שלנו, שכן היא מספקת שליטה, ואף יוצרת עוגן שאפשר להישען עליו. אבל לנו בתקופה הזו אין שגרה.

"בדרך כלל בזמן מלחמה יש לנו נטייה להיות בסוג של כוננות נסתרת. אנחנו מחכים כל הזמן לאזעקה, להתרעה הבאה. במצב כזה אנו מפעילים את המערכת הסימפתטית שלנו שמחברת אותנו למצבים הישרדותיים. כתוצאה מכך מפריש המוח כוחות איזון, והחלק היוצר שבמוח הופך להיות שקט. זה מה שגורם לתחושות חוסר המוטיבציה, הפחד והחרדה – גם אצלנו וגם אצל הילדים שלנו".

ומה ניתן לעשות כדי לשנות זאת?

"כעת, האתגר החשוב ביותר שלנו, הוא לעזור לילדים ליצור סוג של שגרה חדשה, גם כשבחוץ סוער ומאיים. הדרך להעניק שגרה לילדים, היא באמצעות חיבור אל המוכר והידוע – לדברים שהילדים מכירים ושהיו קיימים גם בשגרה הקודמת שלהם. כך למשל, לימדתי את התלמידים שלי ואת ההורים שאני מלווה – לכתוב מידי ערב את המטרות שלנו למחר, ואת התוכניות שברצוננו לבצע. זהו דבר שניתן ליישם כבר מכיתה א' – לתכנן שבתחילה אני נוטל ידיים, אחר כך מתפלל, מתחבר לשיעורים דרך ה'זום' או 'המרחב הקולי', ואז קורא ספר, עוזר לאמא בהכנת ארוחת צהריים, משחק עם האחים... המטרה בכך, בנוסף למניעת השעמום, היא לעזור לילדים להיות 'ממוקדי מטרה' ולא 'ממוקדי בעיה', לסייע להם להתחבר למוכר ולידוע, ולייצר בכך תחושה של נורמליות".

ומה עם ביטחון? איך נקנה לילדים שלנו ביטחון ורגיעה?

"לפני הכל – דוגמה אישית", מבהירה ונה, "כי הילדים שלנו לומדים מאתנו כל הזמן, ועושים זאת דרך חיקוי. זה נכון לגבי כל נושא, אך בנוגע לתחושות של ביטחון ורוגע, חשוב לזכור שהן עוברות גם בלי מילים. לכן, נסו לשים לב איך שאתם מתנהלים מולם – האם אתם משדרים לחץ, פאניקה וחרדה? הילדים קולטים היטב את הרגשות וההתנהגות שלנו, ובתקופה זו יש להתאמץ יותר מתמיד כדי להשרות בבית אווירת רוגע ושלווה. אל תתווכחו בקול לפני הילדים, אל תשוחחו בטלפון על חששות וחרדות, השאירו את אמצעי התקשורת כמה שיותר מחוץ לתמונה, ופשוט נסו להיות איתם באמת".

לתת לגיטימציה לפחד

אהובה עוצרת, ומבקשת לשים לב לדבר נוסף: "לעתים קרובות הילדים שלנו מספרים לנו על כך שהם לחוצים ומפחדים. זוהי הזדמנות לתת לגיטימציה לרגשות שלהם, ואף לאמן את עצמנו להיות בהקשבה אמפתית ומכילה. לא מספיק לשמוע אותם, חשוב להקשיב ולתת להם את התחושה שאנו נמצאים איתם באמת.

"לעתים, יש לנו נטייה כהורים וכמורים להגיב לדברים ולנסות לתת לילדים פתרונות, אבל אם אנחנו רוצים לעזור להם לצאת מהמעגל של הפחד והחרדה, אנו צריכים פשוט 'להקשיב', בלי שיפוטיות ובלי שום ביקורת. לא להגיד: 'שטויות, מחר זה נגמר, ואין לך ממה לפחד'. אלא לתת להם את האפשרות לבטא את הפחד, ופשוט לדבר עליו.

"לאחר מכן חשוב שננסה לשאול את הילד שאלות: 'מה אתה מרגיש כשאתה בתוך הפחד?' 'איפה אתה מרגיש אותו בתוך הגוף – בגרון, בבטן, בראש?' 'נסה לתת לו צבע וצורה'. פשוט לשוחח איתו על כך, ולעזור לו להגדיר טוב יותר את התחושות והדאגות שלו. רק לאחר מכן ננסה לתת לו כלים כדי להסיח אותם מדעתו – נלמד אותו את המשפט הבא: 'פחד הוא בועת אוויר שהתחפשה למשהו מפחיד'. נציע לו לדמיין שהוא שם את הפחד בתוך בועה, אפשר עם סמל כלשהו כמו נקודות אור, מגן דוד, לב, או מה שרוצים. כבר בשלב זה הילד אמור להתחיל להירגע, כי הוא מבין שהפחד אינו חלק מהזהות שלו, אלא הוא משהו נפרד שניתן לנתק אותו. לדמיון יש כוח גדול, ולכן בסופה של השיחה נגיד ממש בקול: 'פחד הוא בועת אוויר שהתחפשה למשהו מפחיד', ואז נעשה 'פפפ' ונעיף את הבועה רחוק-רחוק. מניסיון, זה עובד בצורה בלתי רגילה".

מה עם ילדים שמתכחשים לפחד שלהם, ולא מדברים עליו?

"זו תופעה מוכרת", מסכימה אהובה. "לעתים יש ילדים בעלי אופי מופנם יותר, שיעדיפו לא לפתח שיחה על הרגשות שלהם, אולי אפילו יתכחשו ויטענו: 'אני לא מפחד, הכל טוב'. כהורים איננו צריכים להכריח אותם לדבר על הרגש, אך נוכל לשאול אותם בפשטות: 'מה אני יכול לעשות כדי לשמח אותך יותר בימים כאלו? בוא נחשוב מה היית רוצה שיהיה לך עכשיו'.

"ילדים כאלו, לעתים קרובות, ישמחו להתמקד באמצעות הדמיון המודרך דווקא במה שהם רוצים לעשות כשהמלחמה תיגמר, ואף ממש לנסח זאת על דף או על מחברת – לקחת תמונות, לגזור ולהדביק. בכך נאפשר להם להיות פרובוקטיביים, ולהשאיר את הפחד בצד.

"בכלל, מכיוון שאלו ימים מלאים בשעמום ובשעות ריקות, חשוב שנספק לכל ילד בהתאם לגילו חוברות עבודה, משימות כתיבה, ספרים לקריאה, ועוד אתגרים מעניינים ומהנים. כהורים איננו אמורים 'להעסיק' את הילדים כל היום וליזום עבורם פעילויות, אך חלק מיצירת השגרה שדיברנו עליה הוא באמצעות מחשבה על כלים מתאימים שיוכלו לספק את הצורך, ומכאן הילדים יוכלו להמשיך הלאה ולהעסיק את עצמם".

חשוב לנו שהילדים יתגברו על הפחדים, אבל לא פחות חשובה לנו האווירה הטובה בבית. לעתים דווקא בימים אלו יש מריבות וכעסים בין הילדים. איך מונעים אותם?

"לייצר אווירה טובה זה לא קל, אך אפשרי. כפי שהקדמתי ואמרתי, הילדים לומדים מאתנו המון ומחקים אותנו. כשהם יראו את האופן בו אנו מתנהלים כמבוגרים, הם גם יתנהלו כך לגבי אחיהם. כשפורצות מריבות, אני ממליצה לא להיבהל מהן, כי ברור שככל שנמצאים יותר יחד, כך יש יותר נקודות חיכוך. אבל חשוב בכל בית לנסות למצוא מה מרגיע את הילדים ומעסיק אותם - יש כאלו שמוזיקה תעשה להם טוב, יש שאפייה משותפת עם אמא או סיפור לכל האחים הקטנים ישכיחו את המריבות. כל אחד בהתאם למה שמתאים לו.

"עוד המלצה חשובה: בדרך כלל המריבות הן לא 'בין כל האחים', אלא ספציפית בין שניים או שלושה מהם, לכן כדאי מראש לדעת להפריד בין האחים שעלולים לריב, ניתן גם 'לחלק משימות ומטלות' דווקא לילדים שעומדים לריב, למשל לבקש מהם לסדר את הבית או החדר ולהבטיח להם צ'ופר אם יעשו זאת. ככל שהם יהיו עסוקים, המריבות יתמעטו".