אפילו החוקרים הופתעו: זו הסיבה שבגללה אנחנו מכורים למתוק

כולנו מכירים את התחושה – החשק הבלתי נשלט לפחמימה מתוקה או קינוח מפתה. אבל מחקר חדש מסין מגלה שמה שקובע את עוצמת התשוקה הזו אולי בכלל לא קשור לכוח הרצון – אלא להרכב החיידקים שחיים אצלנו במעי.

צוות חוקרים מאוניברסיטת ג'יאנגנן חקר לעומק את תפקודו של החיידק Bacteroides vulgatus, אחד הדיירים הקבועים של מערכת העיכול שלנו. הם גילו כי כאשר רמותיו עולות, מתרחשת תגובה ביולוגית שמפחיתה את החשק לסוכר, ואף מסייעת בוויסות רמות הסוכר בדם – נתון שעשוי לשנות את הדרך שבה אנו מתמודדים עם סוכרת והשמנה.

החוקרים הדגימו זאת באמצעות ניסוי בעכברים סוכרתיים, שגופם התקשה לייצר את ההורמון GLP-1 – הורמון חשוב שמסייע לשמור על איזון רמות הסוכר ותחושת שובע. לאחר הזרקה של Bacteroides vulgatus, רמות ההורמון עלו, העכברים חוו פחות רעב והחשק לסוכר נחלש באופן משמעותי.

בנוסף, נמצא קשר מעניין בין חלבון הנקרא FFAR4 לבין אוכלוסיית החיידקים במעי. כאשר החלבון היה חסר או פגום, חלה ירידה בכמות החיידקים המועילים, ומנגד – עלה החשק למתוק. זאת משום שפגיעה ב-FFAR4 פוגעת גם בייצור של ההורמון FGF21, הורמון נוסף המעורב בבקרת התיאבון והמטבוליזם.

הממצאים מרמזים על גישה רפואית חדשה: במקום להתמקד רק בתרופות המדמות את פעולת הורמוני השובע (כמו Ozempic), ייתכן שניתן יהיה לעודד את הגוף לייצר אותם בעצמו – דרך איזון אוכלוסיית חיידקי המעי.

יותר מכך, וריאנטים גנטיים של הגן האחראי ל-FGF21 נמצאו קשורים להעדפה מוגברת לסוכר בקרב בני אדם. כך שככל הנראה, חלק מהמשיכה שלנו למתוק היא גם תורשתית וגם מושפעת מהביולוגיה הפנימית שלנו – הרבה יותר ממה שחשבנו.