השף תום פרנץ: "שלוש שנים עבדתי קשה כדי להפוך ליהודי"

את הריאיון עם תום פרנץ אנחנו קובעים בשעת בוקר מאוחרת, לאחר שיסיים את החברותא עם הרב שלו. את מסלול חייו פרנץ לא התחיל כך. הוא גדל בכלל כילד גרמני, במשפחה נוצרית קתולית. כשהיה בן 16, הגיעה קבוצת תלמידי תיכון מהעיר חולון לבית הספר בו למד, במסגרת פרויקט חילופי תלמידים בין מדינות. זו הייתה ההיכרות הראשונה שלו עם יהודים, פנים אל פנים. זמן מה לאחר מכן, הגיעה העת לביקור גומלין, ותום הגיע ארצה יחד עם תלמידים נוספים. "הביקור יצא בחול המועד פסח. אני זוכר את התאריך, כי הסבירו לנו שבגלל החג לא יוגשו בירה ומאפים. אבל אחר כך הלכנו למאפייה ערבית ביפו והשלמנו את החסר", תום נזכר בחצי חיוך.

תום, יחד עם אחיו, בגרמניה

תאונת עבודה

בגמר המפגש, חזרה המשלחת לגרמניה ותום המשיך בחייו. הוא סיים את לימודי התיכון והפך לבנקאי. בגיל 24 הגיע זמנו לשרת בצבא הגרמני. "בגרמניה אפשר לבחור בין צבא לשירות לאומי, כאשר ישנה אופציה ל'שירות שלום' במדינות אחרות. ליבי לקח אותי לישראל ואת שנת השירות עשיתי כאן, בארץ. התנדבתי עם אנשים בעלי מוגבלויות, קשישים וחולים.

"בשנה וחצי של שהייתי בישראל, נחשפתי יותר ליהדות וליהודים, התחלתי לפתח אהבה לעם היהודי ולארץ ואפשר לומר שנהייתי מעט יותר רוחני. אך לא היו לי מחשבות או תוכניות מעבר לאותה חיבה".

יום אחד, לקראת סוף תקופת השירות בארץ, שהה תום כבשגרה בבית החולים. כאשר יצא מהבניין, נפלה קורה ענקית מאתר בנייה סמוך ופגעה בקרקע קרוב מאוד אליו. חלון שהיה באזור התנפץ, אך תום עצמו יצא ללא פגע. "מטבעי אני אדם ריאלי, והתאים לי לומר שהייתה כאן רשלנות של תאונת עבודה. 'במקרה' פגשתי באותו היום יהודי, חוזר בתשובה, וסיפרתי לו על הסיטואציה שקרתה לי. הוא הראשון שהכיר לי את הרעיון של השגחה פרטית, שהכול מכוון ומושגח.

בביקורו הראשון בארץ

"ב-48 השעות שלאחר מכן, הרהרתי ללא הפסקה במה שקרה. כל מה שהתבשל בי בשנה וחצי האחרונות, הכול נפל כמו שורת אבני דומינו, בזה אחר זה. משהותי בארץ הכרתי מושגים כמו 'בעזרת ה' ו'תודה לאל', אבל פתאום הכול התחבר למין הבזק הבנה שדת זה לא סיפור שחיצוני לי, אלא משהו עם היגיון הנוגע גם אליי.

"המחשבות הללו הובילו אותי גם להבנה שאם כל זה אכן אמיתי אז זה מחייב אותי, ושאני אמור להתגייר ולקיים מצוות". תום עוצר רגע ומוסיף: "בסופו של דבר, המציאות והריאליות התגברו על החוויה, ובסיומה של תקופת השירות שבתי לגרמניה והמשכתי בחיי".

פרנץ פנה ללימודי עריכת דין בגרמניה, סיים תואר שני במשפטים ואף עבר הסמכה כשופט. במשך כל הזמן, ניקרה בראשו המחשבה שייתכן והוא מחמיץ כאן דבר משמעותי.

תמונה מימיו כעורך דין (צילום: דן פרץ)

דבקות במטרה

מתי אתה מחליט לעשות צעד של ממש לכיוון היהדות?

"כשהייתי בן 31 , ישבתי יום אחד ואמרתי לעצמי שאם במשך שבע שנים המחשבות הללו לא מרפות ממני אז ייתכן ויש בהן משהו. לא רציתי להגיע לגיל 50, להיות שקוע עמוק בתוך ה'ביזנס' וחיי משפחה ואז להגיע למסקנה שאני זקוק לעשות שינוי. זה משעשע", פרנץ מוסיף, "משום שלא מזמן חגגתי 50, וביום ההולדת שלי הייתי אב לחמישה ילדים שלומדים בתלמוד תורה ובגנים דתיים. חשבתי שאהיה בשלב זה כבר בעל משפחה, אבל לא יכולתי לדמיין את עצמי אב לכזו משפחה", הוא צוחק ומסביר: "בגרמניה נדיר למצוא משפחות עם יותר משני ילדים".

בצעד אמיץ, פרנץ הזמין דרכון עם ויזת תייר וטס ארצה, מתוך מטרה להתגייר ולהפוך ליהודי כשר, עם כל המשמעויות הכרוכות בדבר.

מה היו האתגרים בתהליך הגיור?

"קודם כל, הגעתי לארץ עם ויזת תייר, שהמשמעות שלה היא שאני לא יכול לעשות כלום בארץ מלבד לטייל. לא היה לי אישור להתחיל באולפן ללימודי יהדות, למשל, או לנקוט בכל צעד אחר לכיוון הגיור, וגם לעבוד לא אושר לי. בגרמניה הייתי עורך דין, אך לא יכולתי לעסוק בכך בארץ בגלל מעמדי כתייר. גם השליטה שלי בעברית הייתה קלושה, והכי קשה – לא היה אף אחד שילווה וידריך אותי בתהליך".

היו לך מחשבות להרפות ולעזוב הכול?

"הגעתי לכאן בהחלטה ברורה שאני הופך ליהודי, והקשיים שנערמו בדרך לא הזיזו אותי מכך. הייתה לי כמובן אפשרות לעשות תהליך מזורז בגרמניה, של גיור רפורמי, אך מבחינתי זו כלל לא הייתה אופציה. היה לי ברור שאני עושה את הדבר האמיתי, כפי שצריך".

חודש אחרי הגעתו ארצה, הלך פרנץ לבית חולים ועבר ברית מילה בהליך רפואי, למרות שבאותו שלב עדיין לא התקבל לתהליך גיור ואיש לא הבטיח לו דבר. "אמרתי לעצמי שלהיות יהודי זה לא קשור למשרד או לרב כזה או אחר, זה אני מול הקדוש ברוך הוא. לכן, אם מה שהקדוש ברוך רוצה ממני זה להפוך ליהודי – אעשה את כל המאמצים לשם כך, גם אם עדיין לא קיבלתי לכך גושפנקא רשמית.

"שבוע לאחר הברית, כשהתאוששתי מהכאבים, התחלתי ללכת לבית כנסת ספרדי שהיה בסמוך לדירה בה גרתי בתל אביב. הלכתי לשם בשבתות, ונכחתי בכל התפילות מבלי להבין כמעט מילה. זה לא היה קל, לקח לי כמה חודשים כדי להצליח להדביק את קצב התפילה, אבל עשיתי את מירב המאמץ מצידי. בנוסף, לאט לאט למדתי ציוויים, הלכות ופרטיהן, ודברים בסיסיים כמו שמירת שבת וכשרות.

"בסופו של דבר, ברבנות ראו שאני לא מוותר ושאני רציני בכוונותיי, והתקבלתי להליך הגיור. עדיין לא קיבלתי אישור לעבוד ולהתפרנס, ושילמתי מחיר לא קטן בשביל כל התהליך הזה, אבל הייתי מאושר. הרגשתי שאני מתמיד, עובד ומתקדם במטרה ששמתי לעצמי להפוך ליהודי". ואכן, לאחר שנתיים וחצי פרנץ הגשים את חלומו והפך ליהודי כדת וכדין.

בבר המצווה של בנו הבכור

"לשים לב לסדר העדיפויות"

למרות שהדרך מעלייתו ארצה ועד שהפך ליהודי לא הייתה פשוטה, פרנץ מתאר שהיה לו ברור שיש לו מטרה והוא יעמוד בה. "בתקופה שקדמה להגעתי ארצה, היה לי רצף של אירועים שלא יכולתי להכחיש שיש כאן השגחה פרטית", הוא מוסיף. "גם לאורך התהליך חוויתי רצף ניסים. למשל, לא קיבלתי ויזה לעבוד ולכן לא יכולתי לעסוק בעבודה מסודרת כמו עריכת דין, אבל בכל פעם מחדש הצלחתי באופן פלאי למצוא מקור פרנסה. זה בנה בי ביטחון שאני עושה את הדבר הנכון, ועזר לי לדבוק בתהליך. כנראה הקדוש ברוך הוא ידע שהדרך שנכונה לאופי שלי להגיע ליהדות היא בדרך של עמל ויגיעה. גם את הלימוד באולפן יהדות התעקשתי לעשות בעברית בלבד ולא באנגלית, למרות שזה לא בא לי בקלות. אני חושב שהאתגרים הם שבנו אותי".

היית בן 34, היו לך מחשבות על הקמת בית?

"במקביל ללימודי היהדות, חיפשתי מישהי להקים איתה בית, אך הבנות שהכרתי לא היו מעוניינות להיות מחויבות להלכה כפי ששאפתי. מצד שני, אני עצמי עדיין הייתי בתוך התהליך, וחיצונית, למשל, לא נראיתי דתי במיוחד – הייתי עם קוקו ושאר הבגדים, כך שאישה דתייה גם לא הייתה רלוונטית. כך חלף לו הזמן, ועדיין לא מצאתי אישה שתתאים לי.

"שלושה שבועות אחרי שהתגיירתי, פגשתי את דנה שהפכה לאשתי. הקדוש ברוך הוא חיכה שאסיים והפגיש בינינו. דנה לא הגיעה ממשפחה דתית באופן מוצהר, אך לאביה יש רגש עמוק ליהדות והוא כבר הרבה שנים אחראי על כמה עניינים בבית הכנסת ליד ביתם. כנראה האהבה הזו עברה הלאה, לדור הבא, כי ארבעה מחמשת ילדיו החליטו לחזור בתשובה".

עם אשתו בחופה

מה איתכם כיום?

"לאחר שנישאתי לדנה, עברנו ביחד תהליך איטי של התחזקות, תהליך שנמשך עד היום. בהתחלה, לפני שנולדו הילדים, הרבינו להתארח אצל משפחות חרדיות בבני ברק, ואנחנו עד היום שומרים איתן על קשר חם.

"לפני כמה שנים, כשעוד היינו בתחילת הדרך, אשתי, שידעה שאני חובב בישול, החליטה לרשום אותי לתחרות בישול. זכיתי במקום ראשון בתחרות והתפרסמתי בארץ ובחו"ל". מאז פרנץ עוסק בקולינריה, מבשל באירועים פרטיים ובחתונות, משמש כיועץ קולינרי ובנוסף מרצה על סיפור חייו.

האם יש התנגשויות בין עולם הקולינריה לאורח החיים שלך?

"יש לא מעט התנגשויות, במיוחד בהצעות שמגיעות מחוץ לארץ, אך העקרונות ברורים לי ולכן אין לי לבטים בעניין. כשזכיתי בתחרות בישול, השמועות הגיעו לגרמניה והרבה עיתונאים סיקרו את התמודדות והזכייה".

זה המקום לציין, כי במהלך השנים נערכו על פרנץ לא פחות מ-500 כתבות בתקשורת הגרמנית. זמן מה לאחר שהתפרסם, הוא קיבל הזמנה להיות שופט בתחרות בישול גדולה בגרמניה, אך השיב בשלילה, משום שכשופט יהיה עליו לטעום מהמאכלים הלא כשרים. במקרה אחר, תום קיבל הצעה לבשל בתוכנית אירוח גדולה, גם היא בגרמניה. גם להצעה הזו הוא סירב, שכן ההשתתפות בתוכנית דרשה חילול שבת.

כריכת אחד מספרי הבישול שהוציא לאור

איך ההורים שלך הגיבו כשהתגיירת?

"בשנים הראשונות, היה להם קשה מאוד, אפשר לומר שהם חוו אפילו סוג של משבר. הם לא הבינו מה עובר עליי ולמה אני בוחר לעזוב הכול, כולל המקצוע שרכשתי, ולעבור לישראל. זה היה נראה להם מעשה הזוי לחלוטין. כשהכרתי את דנה, משהו בהם קצת התרכך, כי הם מאוד אהבו אותה".

כעבור זמן, היחס של הוריו לתהליך עבר מהפך נוסף, וזה קרה באופן לא צפוי לחלוטין. "כשהתחלתי להתפרסם בכלי התקשורת, ההורים שלי פתאום התחילו לקבל דרישות שלום מכל מיני אנשים סביבם שראו את הכתבות. אם עד אז הם התביישו במעשה שלי ולא ידעו איך לתווך זאת לסביבה, פתאום הם נהיו הורים של אדם מפורסם. אולי רק בשביל זה היה שווה ללכת לתחרות", אומר פרנץ בחיוך. "בהמשך, כשהגיעו הנכדים, ההורים שלי שינו עוד יותר את היחס. אמא שלי נפטרה לפני תשע שנים, ולפני מותה העבירה לי את המסר שהיא שמחה בכך שהפכתי ליהודי. גם אבא שלי מעריך כיום הרבה יותר את היהדות, ולא פעם אומר שהיהדות שלי הוסיפה תוכן גם לחייו. אחת לתקופה אנחנו טסים אליו, וכשאני עושה בליל שבת קידוש, הוא נהנה לשיר איתי 'שלום עליכם', למרות שכמובן הוא לא מבין את המילים".

יש לך תובנה מהמסע הארוך שעברת?

"אני חושב שבמסע החיים צריך להיות קשובים ללב ולמה שמרגישים, אבל צריך לעשות את זה עם היגיון ושכל, ובעיקר עם הרבה התמדה. החיים כאן בארץ זימנו לי לא מעט אתגרים בתחום העסקי, והאנטישמיות בעולם פוגעת גם היא בהזדמנויות שמגיעות. אני שלם מאוד עם מה שעשיתי והייתי עושה את זה שוב, אבל צריך כוח התמדה ולבנות יום-יום את האמונה והביטחון בבורא עולם.

"עוד דבר חשוב שלמדתי, זה לשים לב לסדר העדיפויות שלנו. בשלב מסוים שיניתי את סדר העדיפויות: הבנתי שקודם כל עליי לדאוג לבנות את עצמי רוחנית, ואז השקעתי בהקמת משפחה. ההתקדמות וההצלחה הכלכלית כבר תגיע בעזרת ה'.

"יש עוד מסקנות, שאני עדיין עובד עליהן ועוד לא גיבשתי אותן עד הסוף. בסך הכל, זה לא סוף הדרך, אני עוד באמצע".