הטעויות של יוסטינוס: כיצד שינה את הפסוקים כדי לנצח בוויכוח דמיוני?

לפני כאלף ותשע מאות שנים, חי בארץ ישראל אדם בשם יוסטינוס. הוא נולד בשכם, שכונתה אז ניאפוליס, כרומאי, עובד אלילים. בגיל מסוים נתפס לנצרות, ונהיה למטיף נוצרי מפורסם. הוא היגר לרומא ופתח שם בית ספר לנצרות. הקיסר הרומאי, מרקוס אנטוניוס (ככל הנראה אנטונינוס, חברו של רבי יהודה הנשיא), הוציא אותו להורג, במסגרת רדיפת הנוצרים. עד היום הנוצרים חוגגים את יומו של יוסטינוס, שנקרא אצלם "קדוש", בחודש מרץ מדי שנה.

יוסטינוס כתב חיבור בשם "דיאלוג עם טריפון היהודי", שבו הוא מתאר ויכוח, כנראה דמיונו ברובו, עם חכם יהודי. יש סבורים כי החכם הזה הוא רבי טרפון, התנא המפורסם, שהיה מתנגד גדול של הנוצרים. בגמרא במסכת שבת ישנו דיון איך מותר להציל מפני הדליקה בשבת ספרים שיש בהם שם שמים, ונשאלה השאלה האם מותר להציל את כתבי הנצרות, שכן מוזכר בהם שם ה'. על כך השיב רבי טרפון בחריפות גדולה: "אקפח את בני, שאם יבאו לידי שאשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית ע"ז ואין נכנס לבתיהן של אלו, שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין". היו יהודים שלא שללו לגמרי את הנצרות, בסופו של דבר מדובר ביהודים. הם סבורים שפלוני היה משיח, לא מתים מזה. אבל חכמים ראו שסופם לעקור את כל הדת כולה ולהתעלל ביהודים וביהדות, כפי שהיה בהמשך.

כאמור, לא ברור אם באמת פגש יוסטינוס את התנא רבי טרפון, שהיה אכן בן זמנו, ואם אכן דיבר איתו. מה שברור הוא שהחיבור הוא דו-שיח דמיוני ברובו, שבו מאפשר יוסטינוס לעצמו "לנצח" את בן שיחו היהודי ולדרוש דרשות ארוכות כאורך הגלות כדי "להוכיח" מן הפסוקים את אמיתות הנצרות, כביכול. יוסטינוס נחשב לאחד מאבות הכנסייה והנצרות, ובמשך שנים נלמדה התיאולוגיה שלו בכנסיות.

התבוננות בטיעונים שלו מגלה את אזלת ידו ואפסות ידיעתו בתורה, וממחיש את הגיחוך שעליו בנויה הנצרות. בפרק ק"ל בספרו אומר יוסטינוס: "על ידי משה המשרת הנאמן נאמר... עלצו עמים יחד עם עמו, ויתחזקו נא בו כל מלאכי האל, כי דם בניו ננקם, והוא ינקום וישיב גמול האויבים ולשונאיו ישלם כגמולם, וה' יטהר את אדמת עמו".

מצלצל מוכר? כן, זה סילוף של הפסוק: "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו, וכיפר אדמתו עמו".

התרגום היווני לא ידע לקרוא בלי ניקוד. במקום "הרנינו גויים עמו", על עם ישראל, הוא קרא עימו, איתו, ומכאן הגיע יוסטינוס למסקנה שהכתוב אומר כי הגויים ישמחו עם ה'.

המתרגם לא הבין גם את המונח "כיפר אדמתו עמו" במובן של כפרה, נקמה בגויים, ופירש להיפך, יטהר את עמו – ינקום, כביכול, ביהודים, והגויים ישמחו עמו, עם ה'...

על כך אומר יוסטינוס: "באמרו את הדברים האלה מכוון הוא לנו, לעמים, שנעלוץ יחד עם עמו... באמרו שהעמים עולים יחד עם עמו, הריהו אומר זאת כגינוי לאומתכם, שכן כשם שאתם הכעסתם אותו... הוא מצא לראוי שאלה אף שהם עובדי אלילים ידעו את רצונו וינחלו את הנחלה שאצלו".

מובן שאם רבי טרפון היה שומע טענה זו, היה משיב לו מיד, שהוא אינו מצליח לקרוא מילה אחת בעברית, ואין טעם שינסה להביא ראיות מכתבי הקודש. אבל טריפון הדמיוני אינו יודע להשיב... הוא משתכנע מ"טיעוניו" של יוסטינוס.

אלו הם הטיעונים שהתבססה עליהם דת הנצרות, וחלק מרכזי בהם היתה ההאשמה כי היהודים אינם מקשיבים לדברי הנביאים. עובדה: מצטטים להם פסוקים, והם מתכחשים להם...