"חתונה זה לא מסובך, גם בגיל מבוגר ואחרי שנים של ניסיונות"

"בעלי אסף הוא 'חולה חתונות'", אומרת חנה זולדן, ומחייכת. המחלה, כך נראה מידבקת ומובילה רק לדברים טובים, שכן במשך עשרים שנה עסקו שניהם יחד בתחום השידוכים, עם קלסרים מלאים וכבדים, מאות הצעות, אלפי טלפונים, וכמובן - כמות בלתי נתפסת של שעות שיחה כדי לשכנע בחור לקבל הצעה מסוימת או למנוע מבחורה להתמוטט לאחר ניסיון שלא צלח, ועוד.

"בשורה התחתונה נחלנו הצלחות", מספרת חנה, "זה התחיל עוד לפני הנישואין שלנו, כאשר כבר כזוג מאורס זכינו להוביל את השידוך הראשון שלנו, וכך המשכנו הלאה, כשבכל ארוחת ערב משותפת אין מצב שלא יהיו עשר דקות עד חצי שעה של דיבורים על שידוכים. ההצלחות האירו לנו פנים, ומאז זכינו להרבה מאוד צלחות שנשברו ועיסוק בשמחות, וממילא – כשההצלחה גדולה, מגיעים עוד ועוד טלפונים. תמיד שמחנו להיענות לכולם, וכאשר הפכו הטלפונים למבול, הרחבנו את העסיקו והקמנו 'ארגון לשידוכים'".

(צילום: shutterstock)

"תמיד אפשר להתחתן"

ארגון השידוכים שהקימו בני הזוג זולדן, הכפיל את העבודה שלהם פי כמה וכמה, וכך גם את ההצלחות. "העסקנו תחתנו שדכנים", מספרת חנה, "ושילמנו להם משכורות שדרבנו אותם להמשיך לחפש. המטרה הייתה לתת את ההזדמנות לכל בחור או בחורה שמחפשים את הזיווג שלהם, גם אם מלכתחילה שדכנים פחות פונים אליהם. אבל ככל שחלף הזמן התחלנו להרגיש שזה לא זה. אמנם אנחנו מצליחים בסייעתא דשמיא להוביל שידוכים רבים, אך גם רואים מהצד מקרים רבים כל כך של תסכול, של רווקים שתקועים במשך שנים, של שידוכים שנופלים ללא סיבה, ועוד ועוד. הרגשנו שיש צורך במענה מסוג אחר, ובהתייעצות עם הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, הוא שלח אותי ואת אסף ללמוד אימון – קאוצ'ינג, ולאחר מכן יזמנו יחד את הקמת 'מצאתיך' – ארגון שדרכו עברו במשך השנים מאות רבות של מתאמנים, מתוכם עשרות רבות זכו בעקבות האימון, העבודה והאמונה – להגיע לתוצאה הרצויה של חתונה באושר ועושר". 

מה הסוד של האימון, שהוא מצליח במקום שהשקעה של שדכנים לא בהכרח מניבה תוצאות?

"האימון מגיע מתוך הבנה ברורה – הדור הצעיר לא מעוניין שיבוא שדכן כדי לדחוף או לשכנע אותו", מבהירה חנה,  "הוא צמא לדבר אחר – להדרכה שמדברת על גודל העניין, ומאפשרת לו לתת אמון בחלומות שלו, יחד עם כלים שמאפשרים לחלום להתממש. אנחנו פונים לכל אלו שאינם מוכנים לשבת ולחכות שזה יקרה, אלא מבינים שיש להם אפשרות להשפיע על כך, ובאמצעות הדרכה נכונה להגיע לתוצאה הרצויה.

"אנחנו פוגשים שוב ושוב רווקים שחושבים שחתונה זה דבר מסובך שאינו בר השגה, אך האמת היא שונה לגמרי, וזה הזמן להחליף את השיח המייאש והמדכא בתהליך עבודה שיטתי ומוכח.

"זה לא טיפול ממושך או עמוק", מבהירה חנה, "כי ברוב המקרים מסתבר שהמתאמנים והמתאמנות זקוקים רק להסרה של חסם חיצוני פשוט שיאפשר להם להתחתן. כי זה בדיוק החזון שלנו – לשנות את תודעת הציבור, כדי שיהיה ברור: רווקות אינה גזירת גורל, וחתונה אינה תלוית גיל, מזל או אופי. אפשר להתחתן בכל מצב, בתנאי שיש לך תובנות ישרות ופעולות נכונות".

(צילום: shutterstock)

"לא לשבת בחיבוק ידיים"

ובכל זאת, איך אפשר להסביר שאנשים רבים מתחתנים בקלות, בלי לעבור תהליך של אימון?

"נכון, ברור שחלק גדול מהאנשים יכולים להתחתן גם בלי להבין את התובנות העמוקות של החתונה", מסכימה חנה, "בראש ובראשונה זו סייעתא דשמיא, אך לעתים זהו גם מסר שמגיע מהבית או ממקום הלימודים והסביבה, בנוגע לאופן בו מסתכלים על החיים, ולתובנות שיש להגיע איתן לתקופה הזו. 

"אבל במקרים רבים זה לא כך, וקורה לעתים קרובות שבתקופה בה מחפשים את האחד היחיד, כוספים לרגע שבו יבואו הנצנוצים והפרפורים הגדולים, מתוך תחושה ש'כך זה חייב להיות', ואם זה לא קיים – 'כנראה שזה לא זה', אבל האמת שונה לחלוטין. הבסיס שעמו צריכים להגיע לעולם השידוכים הוא ההבנה שבניין לא נבנה מעצמו, ויש צורך במהנדס, באדריכל, ובהרבה חומרי גלם. כי רק עם עבודה והתמדה ניתן לבנות בניין, רוחני וגם גשמי.

"אז נכון שבתהליכי הבנייה זה לפעמים מתיש ומאכזב, ללא כל ההתרגשויות והאושר שאנו כל כך מצפים להם, אבל האמת היא שהתהליך בסופו של דבר שמח וטוב, כי הוא זה שמביא אותנו לבנייה. מי שיבין את המהות של הדברים האלו יחסוך לעצמו דרך ארוכה. אבל אם לא מפנימים זאת, אז באים בחוסר הבנה, ובמבט שטחי מחפשים את מה שנראה 'הכי שווה' ואת מה שבא 'הכי בקלות', ואז נאלצים לעתים קרובות להמשיך להמתין, כי אין הרבה סיכויים שללא כל עבודה עצמית - נמצא את הדבר המושלם ביותר לטעמנו.

"מגיעות אליי בנות ומספרות לפעמים על כך שכבר שנתיים אין להן שום הצעה, וכשסוף-סוף מגיעה הצעה כזו, הן פוסלות אותה על הסף, בטענה של שתי מילים: 'אין קליק'. כמה כאב ותסכול הן יכלו לחסוך לעצמן, אילו רק היו יוצאות מתוך התובנה השגויה הזו, ומבינות שהמבט צריך להיות שונה לגמרי. אם מישהו רציני בתהליך השידוכים הוא חייב להיות פעיל - ליזום, להיות אקטיבי וחכם. זה לא תהליך שיושבים בחיבוק ידיים ומחכים שיתבצע מאליו, אנו חייבים להיות שותפים פעילים בכך שהוא יקרה".

(צילום: shutterstock)

יגעת ומצאת

כמה זמן נמשך האימון שאת מציעה?

"עד לחתונה", מפתיעה חנה, ולרגע לא חוששת לקחת על עצמה אחריות כזו. "כשמגיעות אליי בנות רציניות שמוכנות להשקיע, הן מצליחות אכן להשקיע את כל האנרגיות בתהליך, וממילא החתונה מגיעה. זה לא תמיד עניין של שבועות או חודשים, הממוצע הוא לרוב בסביבות שנה, אך אני כל הזמן מעבירה להן את המסר שחתונה היא דבר טבעי ומתבקש, זה לא מורכב כמו שחושבים לפעמים, והעיקר - זה יכול לקרות אצל כל אחת.

"אנחנו עוברות יחד תהליך אישי בו כל אחת מוצאת את האמת שלה, וגם מבינה מה היא מחפשת ומה רוצה, כשהיא יודעת לברור בין עיקר לטפל בצורה מאוד אמיתית, עם הבנה שרק היא יכולה לדעת מה באמת נכון וטוב לה. התפקיד שלי הוא לעזור לה להגיע למסקנות ולנתח את מה שעברה עד עכשיו – מה תקע ומה עיכב. ככל שמבינים זאת יותר קולטים שלא מצויים בתוך פלונטר של חוטים, וניתן בהחלט להניח כל חוט במקום שלו, וכך לארוג את הבגד ולהקים את הבית. כי כל אחת יכולה להתחתן, וזה תלוי בה בלבד".

אין מקרים יוצאי דופן?

"אני לא בורא עולם ואיני יכולה לדעת מה יעלה בגורלה של כל אחת, אך ההתייחסות שלי לתהליך החתונה היא כאל דבר טבעי ומתבקש - חלק מהשלבים שאנו עוברים בחיים, וכמו שברור לכל אמא שהתינוק שלה יזחל ואחר כך ילך, ואף אחד לא יטען: 'איך את יכולה להיות בטוחה בכך?' כך הדברים גם אצלי. כל כך מרגש לראות בחורות שמבינות ומפנימות, עוברות את התהליך, ולאחר שנים של המתנה ותסכול גדול, הן יוצאות בשמחה. תמיד מרגש אותי להגיע לסיום הטוב, גם אצל בחורה צעירה שלא עברה הרבה, ובטח שאצל מבוגרות".

תוכלי לשתף אותנו בסיפור מיוחד של הצלחה?

"הגיעה אליי פעם בחורה מבוגרת שהייתה ממש על גבול הייאוש, ובכל זאת הודעתי לה בביטחון רב שאני מלווה אותה 'עד לחתונה', ושזה עוד יקרה. כך התחלנו את התהליך, עם חודשים ארוכים של אימונים, אכזבות ושידוכים שעולים ויורדים, היא כמעט נשברה, ובכל זאת החזיקה את עצמה, כשאני משקפת לה כל מה שעברה עד עכשיו מתוך ביטחון ובהירות. כך היה במשך שמונה חודשים, ואז היא נזכרה בבחור שבעבר פגשה והיה להם טוב, אך היה משהו מסוים שהפריע לה. החלטנו שלא מרימים ידיים, וניסינו לרדת לעומק העניין ולהבין מה הפריע ומדוע זה לא התקדם. כך ניתחנו וחקרנו, ירדנו ממש לעומק, והגענו למסקנה שהיא חייבת להיפגש איתו, אבל משהו עצר אותה, היא לא הייתה מסוגלת.

"באותם ימים היה ערב פסח, ובתאריך י"ב ניסן, רגע לפני בדיקת חמץ, הגעתי לסידורים בירושלים, ובעלי שחולם על חתונות הזכיר לי: 'יש לך מתאמנת שגרה קרוב, תלכי לברך אותה בחג שמח'. זה היה נשמע הכי הזוי שאפשר, ובכל זאת ישבנו יחד בערב פסח, רגע לפני בדיקת חמץ, במשך ארבע שעות וניתחנו את הדברים לעומק. ליבנו מה תרוויח ומה תפסיד, ובעקבות השיחה הזו הם אכן נפגשו ובסופו של דבר הייתה חתונה. אותה אישה אומרת לי עד היום כשאנחנו נפגשות, עד כמה שהיא מסכימה עם המשפט ש'אם לא מתאמצים – לא מתחתנים'. בשביל חתונה צריכים לעבוד, צריכים להזיז את עצמנו, ובסייעתא דשמיא גם מוצאים".