מה מסתתר מאחורי מצוות כיבוד הורים? ההסבר שיגרום לכם לחשוב מחדש

הציטוט היומי

"משורשי מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סִיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל עבודה ותועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו.

וכשיקבע זאת המידה בנפשו – יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סִבתו וסִבת כל אבותיו עד אדם הראשון. ושהוציאו לאוויר העולם, וסיפק צרכיו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות איבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת. שאלולי הנפש שחננו האל – יהיה כסוס כפרד אין הבין. ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להיזהר בעבודתו ברוך הוא."

(ספר החינוך, מצוות כיבוד הורים).

משמעות הציטוט

הציטוט עוסק בשורש מצוות כיבוד הורים ומסביר את העומק הרוחני והמעשי שלה.

ספר החינוך פותח בהסבר על הצורך הבסיסי של האדם להכיר טובה ולגמול חסד למי שעשה עמו טובה. זהו חלק מהותי במידות טובות שמוליכות את האדם לפתח יחס חיובי ומכבד כלפי אחרים, ובמיוחד כלפי הוריו. זהו מעשה הכרת תודה שמלמד את האדם שלא להיות "נבל", כלומר לא להתנהג בכפוי טובה ובזמן שבו הוא מקבל טובת הנאה.

ההורים הם הסיבה הראשונית לכך שהאדם נמצא בעולם. הם לא רק הביאו אותו לעולם, אלא גם טיפלו בו ודאגו לו כל הזמן כשהוא היה ילד קטן, עמלנו הרבה כדי להעניק לו את כל צורכיו. לכן, כשאדם מכיר בחובו כלפי הוריו, הוא מבין שזו חובה עליו להכיר להם טובה ולגמול להם בשירות ועשייה, כי הם סיבת קיומו.

לאחר שהאדם מבין את חיוב הכרת הטוב להוריו, הוא מפתח הבנה עמוקה יותר על כך שה' הוא המקור לכל – לא רק להוריו אלא לכל האנשים עד אדם הראשון. ה' הוא זה שהוציא את האדם לעולם, הוא זה שסיפק לו את כל צרכיו ונתן לו את הכוחות הרוחניים והפיזיים. ההכרה הזו מובילה את האדם להעריך את כל מה שה' נתן לו ולחוש את הצורך העמוק להכיר לו תודה ולהתקרב אליו דרך עבודה רוחנית נכונה.

לסיום, ספר החינוך מבהיר כי כאשר אדם מבין את טובת ה' אליו, עליו לפתח רגישות וחריצות בעבודת ה', מתוך הערכה ותחושת חובה.

כמה מילים על המחבר וספרו

ספר החינוך הוא ספר המתאר את כל תרי"ג המצוות שמופיעות בתורה.

מחבר ספר החינוך בחר להסתיר את זהותו, ובמהדורת הספר הוא מציין בהקדמה רק כי הוא "איש יהודי מבית לוי ברצלוני". בשער מהדורת הדפוס הראשונה (ונציה, רפ"ג) נרשם כי מחבר הספר היה "הרב רבי אהרן זלה"ה". המסורת הרווחת טוענת כי המחבר הוא רבי אהרן הלוי (הרא"ה) מספרד, וזו גם הגרסה שמופיעה ברוב המהדורות, אך אין לכך ראיות חד משמעיות.

המצוות בספר החינוך מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בין מצוות עשה למצוות לא-עשה בכל פרשה, ומספר אותן בהתאם לכך. בדפוסים מאוחרים יותר, המצוות בכל פרשה סודרו לפי סדרן, מבלי להבחין אם מדובר במצוות עשה או לא-תעשה. כתוצאה מכך נוצר מספור שונה, וזהו המספור המקובל היום.

הרב חיים זאיד ודורון ביטון במפגשים מרתקים, והפעם – כיבוד הורים. צפו